Thursday, September 27, 2012

Toronto Film Festival ,Honeymoon and the Blue Capris פסטיבל הסרטים בטורונטו, ירח דבש והקפרי הכחולים-




So the reason I disappeared for a month and have been a "very bad blogger" is that we went away to Canada for a couple of weeks for three very good reasons- A. Toronto film festival premiered my husband's first feature film, B. to spend some time with family there and last but not least C. our much delayed and anticipated honeymoon. I did take my laptop along in an attempt to get some work done and blog a bit, but we found out early in our trip that there would be no internet connection for us. I had to let go, and it was probably for the best.


אז הסיבה לכך שנעלמתי לאיזה חודש והיתי "בלוגרית רעה" היא שנסענו לקנדה לכמה שבועות, מכמה סיבות טובות יחד :א. הקרנת הבכורה הבינלאומית לסרטו (הארוך) הראשון של בן זוגי בפסטיבל טורונטו, ב. לבלות קצת זמן עם משפחה שגרה שם וג. ירח הדבש שהתערכב קצת.. שנה לא יכולנו להחליט לאן ניסע עד שבאה ההזמנה לטורונטו, ועימה ההזדמנות להרוג כמה ציפורים במכה (איזה ביטוי אכזרי זה..? עברית שפה קשה) כוונותיי היו רציניות עד כדי  שלקחתי איתי את הלפטופ, בתקווה למצוא קצת זמן לעבוד ולבלג בערבים, אך כבר במלון גילינו שהמחשב מסרב לקלוט את האינטרנט הקנדי. בקיצור, זה לא נועד להיות, ואולי לטובה.. 







Love a city with a streetcar. So far I know of 3- Riga, San Francisco and Toronto. Anywhere else?







The first week we hang out down town of Toronto, went to a bunch of film industry events, had good dinners, and saw as many movies as we could :) From the stuff we've seen I really recommend Frances Ha, by Noah Baumbach, which is like a breath of fresh air (I totally forgot I was a separated person by the end of it, thanks to Greta Gerwig's acting), and The Master, by Paul Tomas Anderson with Philip Seymour Hoffman, Joaquin Phoenix in Oscar winning leads. The first one is small and intimate, a very sensitive portrait of my generation (I believe), and the other is big, sometimes even self important, but still excellently made and does make you think, which is what every movie wants, I suppose. From the foreign ones we really wanted to see The Hunt, by Thomas Vinterberg, but we had our own premier or some other event to be at. So far it has been a big success, so the chances are we'll catch it here too. 


בשבוע הראשון שלנו נשארו בדאון-טאון טורונטו, שבזמן הפסטיבל הופך להיות מקום הומה אדם ופועם. העיר מגניבה, יש בה חשמליות וריח של אוכל טעים מכל פינה (תופעה מסקרנת ופחות מוכרת לי מישראל) ומה שהכי הרשים אותנו ובדיעבד הטעה את הערכתנו הכלכלית- היא הסושי המעולה והזול שלהם. באמת הכי טעים והכי נדיב בסלמון באופן שלא משפיע על המחיר.. בכל מקרה, רק שתדעו, שזה הדבר היחיד שזול שם. קנדה יקרה בטירוף.. יש בזה משהו אנטי יצירתי  בעיני. נגיד הסתובבנו בשכונות חמודות, חנויות יד שניה ואופנה היפסטריות, אבל אני לא מכירה היפסטר שיכול להרשות לעצמו לקנות חולצה ב200 דולר. לא אחד אמיתי בכל אופן.. בכל מקרה, אני לא יודעת אם זה המדד הנכון לשפוט לפיו מדינה.:)
אני מצאתי לי פורקן בחנויות התפירה  והבדים (עליהם יהיה פוסט נפרד), וגם יצא לנו לאכול טעים וטוב.


באוירת הפסטיבל הבינלאומי הכרתי כל מיני אנשי קולנוע חמודים, חלקם באופן מיסטי למדי היו אפילו מ-ריגה וחלקם באופן מיסטי עוד יותר למדו איתי ביסודי..(?) ולכן הגעתי למסקנה שקיים איזשהו קשר בין המדינה הזו לישראל ואפילו שהיא קצת בורגנית, טוב שהיא קיימת. (באמת הקנדים מודים לי עכשיו מעומק ליבם על האישור:)) טוב, מבלי ששמתי לב כתבתי פסקה שלמה של דברים שלא דיברתי עליהם באנגלית.. כנראה שזה אמור להשאר ביננו.
עכשיו לחלק המתורגם. יכולנו להיכנס למלא סרטים, שטיחים אדומים, הקרנות בכורה, מה שתרצו, אבל בימים הראשונים כל הזמן נרדמנו מוקדם, (יש דבר כזה ג'טלג והוא כנראה מתחיל אחרי 30) וגם הבמאי האישי שלי היה צריך קצת לעבוד, לפגוש אנשים, להתראיין ולהגיע לבכורות של עצמו.. ככה שפספנו די הרבה סרטים. בכל אופן, ממה שכן ראינו שווה לציין שניים. הראשון זה סרטו הקטן, השחור לבן והמרגש עד כדי כך שבכיתי מחצית ממנו (אבל אולי זו אני) של נח באומבך- פראנסס הא. יש שאומרים שהוא מזכיר את הגל החדש הצרפתי, יש האומרים שמדובר במנהטן החדש, יכול להיות, ויחד עם זאת, הוא אקטואלי, רענן ומעל הכול אוהב אדם, שזה מצרך נדיר בימינו. הסרט השני הוא המאסטר, עם פיליפ סימור הופמן ויואקין פיניקס בתפקידים גדולים, שעל אף יומרנותו הקולנועית, מצליח לספר סיפור יפה ומעורר מחשבה.בסופו נשארנו חלוקים בדעותנו  (לא לגבי הסרט, אלא לגבי מהותו של המאסטר), ונראה לי שזה סימן טוב לסרט.. סרט נוסף שממש רצינו לראות (ואגב- כל אחד בנפרד מהשני) הוא הנט (מצוד), של טומס וינטרברג הדני. בנתיים נראה שהוא מבטיח להיות מספיק גדול כדי להגיע גם לבתי הקולנוע שלנו.




Having had enough of urbanity, and after a nice family Jewish New Year celebration we took off to Niagara Falls. On the way we stopped at almost all the vineyards for a tasting (or a dozen.. luckily we were not driving) and the lovely Niagara On The Lake (If there is a heaven where people go after they retire, that's it, let me tell you) The town is full of old wooden houses like I have only seen in movies (The NoteBook, to be specific:)). 

טוב, אז אחרי השבוע העמוס הזה, פלוס ראש השנה משפחתי חמוד מאחורנו, נסענו לבקר בניאגרה. אני עדיין מוטרדת מהמחשבה של מה יקרה לרגשות של הקנדים אם יגלו שקראנו לשירותים שלנו על שם המפלים הי יפים שלהם..
בכל מקרה, אם אתם עושים את הטיול הזה פעם- תעצרו בדרך בכל הכרמים המדהימים שלהם, שמציעים טעימות, ותקנו לכם לדרך את האייס ויין (יין מתוק וטעים בטירוף הנעשה בתהליך מיוחד מענבים קפואים..). בדרך לניאגרה עצמה שוכנת הניאגרה על האגם (נו, זה לא מצחיק?), עיירה מקסימה (מעין גן עדן לפנסיונרים ( ורק הפרוטסטנטים הטובים ביניהם)שמגיעים אליו לאחר פרישתם). היא מלאה בבתי עץ יפים כאלה, שראיתי בעבר רק בסרטים.. (או ביומן, אם נדייק:)).
























































I can't say we enjoyed the Niagara itself much, I mean the Canadian part of the waterfalls is beautiful, but I kind of kept wishing in my heart for the Indians to be back instead of all the hotels, casinos and the fast food joints. So to escape the tourist trap we rented a couple of bicycles from a local shop and rode down the hill, following the river towards the lake. In addition to me lovin' bicycles (it is my horse:) it turned out being a fun and a beautiful ride. 


אני לא יכולה לומר שנהנינו מהניאגרה עצמה במיוחד. המפלים, ובמיוחד הצד הקנדי יפהיפים כמובן, אך כל הזמן קיוויתי בליבי שיחזרו האינדיאנים ויחליפו את כל בתי המלון, הקזינו ומסעדות האוכל המהיר שממלאים את המקום, ברכיבות שלהם על סוסים ופולחנות לנשרים המקומיים (או עוד כל מיני דברים שאני מדמיינת שאינדיאנים עושים). אז כדי לברוח קצת ממלכודת התיירים שכרנו לנו זוג אופניים ורכבנו לאורך הנהר, לכיוון האגם, למה שהתגלה כמסלול ממש יפה ומהנה. 











On the way we also found a brick wall (lovely background for a pair of blue jeans, doncha think?) and we gave a few trial shots to my new capri pants, made specially for the trip two hours before the flight (I kid you not). There is nothing like a chalange. Anyway, capris are my old disease along with the swimsuits, and I truly believe this is the most flattering shape of pants for the female curvyness. This is my own pattern that I keep experimenting with construction wise, but there is still a lot of work to be done to make it better (among which is using a side zipper the next time, making them a bit tighter, improving the facings and always wearing them with a bodysuit, when tucked in!:))


בדרך מצאנו אפילו קיר לבנים לצלם על הרקע שלו את מכסני הקפרי החדשות שלי. תפרתי אותם במיוחד לרגל הנסיעה, שעתיים לפני הטיסה. חברתכם הנאמנה אוהבת אתגרים. בכל מקרה, מכסני קפרי היא מחלה ישנה שלי. אני סמוכה ובטוחה שזו הגזרה המחמיאה ביותר לנשים (לפחות לכל אלו שישבנן בצורת אגס, או תפוח:)) הזוג הזה יושב לא רע, אך הן עדיין רחוקות מלהיות מושלמות. (דברים שיש לתקן בפעם הבאה- רוכסן צדדי, ולא אחורי, גזרה צמודה יותר, לשפר את העיבוד הפנימי וללבוש עם בגד גוף או חולצה קצרה בלבד :)!). 



הפאוץ' החמוד הזה וינטא' מחנות יד שניה פה בגבעתיים 


This little pauch is vintage, found at the local (Givataim) second hand








This post was a bit chaotic, I guess I am trying to organize my thoughts here. I have two more posts pending on Canada vacationing and local sewing supplies shopping which is my alternative to the regular & rather boring brand shopping. So stay tuned, and please comment if you have anything to ask, tell or whatever.


טוב, הפוסט הזה היה קצת כאוטי, אני מנסה לארגן את המחשבות שלי דרככם. יש לי עוד שני פוסטים בדרך על דברים שאפשר לעשות בקנדה, וגם על חנויות תפירה ובדים מקומיות - האלטרנטיבה שלי לקניות המותגים הרגילות והמשעממות למדי (לפחות עבורי). בקיצור, נשתמע בקרוב, שנה טובה ומתוקה ואל תשכחו להגיב או לשאול מה שבא לכם.

For those of you curious about my husband's movie, you are welcome to see it in Israel next Friday at the Haifa Film festival or wait for it to make it's festival round to your country:) It also will be back in spring for Toronto Children's Film festival. We are talking about a lovely and touching movie from a very talented and sensitive movie director :).

ולסיום- הפוסטר של בעלי הבמאי (וכשאני אומרת בעלות, אי מתכוונת מהצוית הפמיניסטית ביותר:) הקרנת בכורה ארצית ביום שישי הבא- 5.10.12 פסטיבל חיפה. אני יכולה לומר רק שמדובר בסרט מקסים ומרגש, כצפוי מיצירתו של במאי מוכשר ורגיש במיוחד :)



tfu tfu tfu or "knock on wood" 
חמסה חמסה חמסה
:)




7 comments:

  1. Congratulations on your husbands movie premier. Those blue pants, they look beautiful, love the color and great job on the pattern. I use to live in Niagara Falls NY. Back then, early 70s, downtown was dying, a lot of stores were closing and it wasn't super touristy, the Falls were, but not downtown. One thing I do miss about NY is the steak and cheese sandwiches, pizza and chicken wings.

    ReplyDelete
    Replies
    1. Thank you Victoria:) I bet everything was better in the 70's:) My husband loves eating local food, I wish we had your recommendations for the falls! We went to this Brazilian all you can eat steak house. I have never done such a thing before, very dangerous:)

      Delete
  2. יו, איזה צילומים!!! את חייבת לקחת את המצלמה יותר לידיים. גם אחלה מכנסיים. הרוכסן לא נפתח מעצמו מדי פעם? לא צריך קרס קטן מעליו?

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה מיכל, זה בזכות המצלמה החדשה:) המכנסיים לא נפתחים (רק זה חסר לנו) אף להפך, הבעיה עם הרוכסנים הנסתרים שהם נתקעים ובכלל לא נפתחים לפעמים. אבל את צודקת, צריך היה להיות קרס קטן, פשוט לא הספקתי לתפור אותו.

      Delete
  3. I congratulate you and your husband, Milena! Beautiful photo! Too bed that your pants are not visible from a distance . I like the double groove on each side of your pants. I have not seen pants with this cut for long time. It contributes to a better fit and sit on a figure like a glove! Well done, you are becoming professional!

    ReplyDelete
  4. אוי, עשית לי פלאשבקים מטורונטו. אכלת בפאי של וואנדה? וחנויות הבדים שם באמת אדירות. גם בקווין סטריט וגם החנות הענקית בקניון. בגדים קניתי שם רק בחנויות צדקה ויד שניה שיש די הרבה דווקא

    ReplyDelete
    Replies
    1. חגגתי על קווין סטריט. הבן זוג שלי היה צריך לגרור משם אותי בכוח ..
      את הפאי של וונדה פספסנו.. אכלנו סושי, צדפות, קצת המבורגרים וקרפים מעולים. אבל את הפאי של וונדה רשמתי לעצמי, תודה, לילך!

      Delete

תודה לכל המגיבים :) I love reading your comments!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...