Saturday, December 29, 2012

A Quiet Night In With the Purple Wiggle Dress - ורק קולה של מכונת התפירה


What can be better than spending a cold winter night at home, your loved ones close, and you are quietly sewing in a room (of your own:), accompanied by the cat , the dog and a new favorite sewing book? Let me tell you, there are no too many simple pleasures like that. I am grateful.. 

In this post I am working on the purple wiggle dress, from Gertie's book, this time with the boat neckline, and in a purple wool Georgette (from a local fabric store).

לא יודעת אם יש הרבה דברים שמתקרבים לתענוג של בילוי ערב חורפי שקט בבית, כשכולם נמצאים ועסוקים בשלהם, ואת תופרת בשקט בחדר (משלך:), בחברת הכלב, החתול וספר תפירה אהוב. מה אני אגיד לכן, אולי בגלל שחוויתי גם רגעים פחות שקטים בחיים , אני מוקירה הרבה תודה על הערבים האלה, עונג פשוט של סוף שבוע. בפוסט הזה אני עובדת על הגרסה השניה של השמלה מהספר של גרטי, הפעם בצמר ז'ורז'ט סגול (הנקנה בנחלת בנימין).

Gertie's New Book For Better Sewing


The eyes should always rest on something pleasant , don't you think? This is a little vintage sewing box I brought back from Paris. I found it at this really cool flee market we visited. (Take a look at this link if you are planning a trip there). The box came with a few vintage buttons, I followed the tradition and now keep all my buttons and closures in this box. In the ex Max Brenner boxes (that remind me that "Chocolate is good for you":)) I keep thread and other sewing notions

אני חושבת שחשוב שהעיניים תמיד ינוחו על משהו נעים, לא ככה?  זו קופסת תפירה ישנה שהבאתי איתי מפאריז. מצאתי אותה באחד משווקי הפשפשים המגניבים שלהם, שאת שמו אנני לא זוכרת ברגע זה, אבל זה אחד מאלו כאן. היא הגיעה עם כמה כפתורי וינטאז', אני שומרת על המסורת ועכשיו  מחזיקה בה את כל הכפתורים שלי ועוד כל מיני וסוגרים ושטויות. בקופסאות של מקס ברנר לשעבר (שמזכירות לי ש"שוקולד טוב בשבילי ":)) אני שומרת את החוטים ודברי תפירה אחרים. 

קופסת התפירה הקטנה שלי - my little sewing box
It's nice to do the same garment again, you already have the pattern, so once the fabric is prewashed and pressed, you can just go ahead and cut. 

נחמד לעשות את אותו הבגד שוב, הגזרה כבר בדוקה ומוכנה, וכל מה שנראר- אם הבד כבר מוכן , הוא לגזור.. לגזור ולסמן.
 מעבירים את הסימונים לשני הצדדים - transferring the markings
Love my new professional weights. Sometimes size does matter .. :)


המשקולות המקצועיות.. לפעמים הגודל כן קובע:)




I made my darts straight forward, don't know why the pattern wanted the legs to be in an angle.. I  figured, they'd better off like that. Has anyone noticed that too? Why is that? 

המתפרים. בגזרה של הספר הקו האמצעי שלהם הולך קצת באלכסון.. לא הבנתי למה ולכן ביטלתי את זה.  אני עוברת שוב על הסימונים עם גיר, כדי להיות בטוחה שלא ימחקו. המתפרים האם הטריק שגורם לגזרה הדו מימדית להפוך לתלת מימדית ולעקוב אחר קוי הגוף. לי יש סיפור אהבה איתם. המשחק בהם, יחד עם בחירת הבד, הוא לב ליבו של העיצוב. כמעט לא נראה אותם יותר בבגדי מעצבים העשוים מטריקו נמתח, ובעיני זה חבל. הגוף הנשי זקוק להגדרה ותחימה, זה עושה לו טוב, וטוב יותר חשוב מנוח, לדעתי.

marking the darts. I made mine straight, how about you

For more accurate sewing I mark my seam lines. This is a piece of cake since the double wheel and I are together.

לתפירה יותר מדויקת אני מסמנת גם את קוי התפר שלי. הזכרתי בעבר כי חלק מהגזרות, לרוב האמריקאיות, ואלו מהשנים האחרונות, כוללות קצווה קבועה של 5/8 אינצ', או 1.5 ס"מ של שוליים. יש שתי אסכולות בעולם התפירה, אפשר לומר שאחת היא הדרך הישנה, שבאה ממסורת של תפירת קוטור הארופאית, והיא אומרת לסמן את קוי התפר תמיד (גזרות שלא כוללות שוליים); והשניה היא החדשה, שבאה מתוך היצור ההמוני, ונהוגה בארה"ב, ובה גוזרים ישר עם הקצוות, לא מסמנים את קוי התפר ותופרים באופן הכי מדויק שאפשר לפי הסימון שמופיע על מכונת התפירה. זה חוסך זמן, ונפוץ יותר בקהילת התפירה, שחלק מחבריה אף נוהגים להתלונן על גזרות מסוג של בורדה שאינן כוללות קצוות. אך אני רגילה וגם מאז שהגלגלת הכפולה ואני ביחד, המשימה הזו הפכה לפשוטה ביותר.

גלגלת סימון כפולה- double tracing wheel

This is my lesson learned from the wiggle dress number one, - stabilize the neckline seams with something stable right away. I am using here some silk organza salvages.


זה השיעור שלי מהשמלה האדומה . לחזק ישר שגוזרים את פתח הצוואר- ולא מספיק רק בתפר, צריך משהו ממש יציב, כמו שולי אורגזנה משי. (אורגנזה משי שונה מאורגנזה פוליאסטר)

stabilizing the neckline 
This is my method of attaching the organza to the underarm gussets opening. I don't transfer the lines to the right side, just pin the organza to the bottom (right side of fabric), stitching lines facing me. I then stitch following the lines on this side. This id Gertie's post on gussets, for those who wanna give this pattern a try.

זו השיטה שלי עם חיזוק הטלאים בבית השחי (תראו את הפרט הזה בהרבה גזרות וינטאז' עם שרוולי קימונו צמודים). הדבר הזה נועד על מנת לחזק את התפרים בבית השחי, שאחרת- ללא קצוות עשוים להפרם. למי /שזה מעניין אותה  מוזמנת להציץ בפוסט של גרטי. 



attaching the organza from the bottom


the right side of fabric


The dress is finished minus the lining. I already wore it out, but decided to line it anyway. Gertie does not elaborate on the lining in this project, (I suppose since she underlined it instead..? ) I was a bit discouraged with making the gussets again in the lining, and tried to figure another solution out. I'll see what I can dig up from my sewing books..



השמלה גמורה, חוץ מהבטנה. כבר לבשתי אותה פעם אחת.., אך החלטתי שבכל זאת צריך. גרטי לא מפרטת על החלק הזה בספר, וזה היה ממש חסר לי. חיפשתי לשווא בספריי- איך עושים בטנה לשרוולי קימוני עם טלאים. זאת כי לא נראה לי הגיוניי לעשות שוב את כל התהליך עם האורגנזה רק בשביל בטנה, למרות שאחת מקוראות הבלוג שלי, בחורה רצינית במיוחד, אמרה שזה מה שעושים.. אני עדיין מקווה לעצה ממישהו, אולי אפילו מגרטי עצמה.. אז אם יש למישהי רעיון,אשמח לשמוע:). 





Hope you had a nice time with me in this post. May you have a quiet and warm weekend, and a very festive New Year.


מקווה שנהניתם איתי במסע הקטן הזה אלי לסטודיו הביתי, בערב קריר שכזה.
שיהיה המשך שקט ונעים של הסוף שבוע ואם לא נתראה עד אז- שנה אזרחית שמחה ומבעבעת (משמפניה ומפרפרים בבטן כמובן..:)

Till soon - עד הפעם הבאה,
yours,
Milenushka

;)

Tuesday, December 25, 2012

WEEKLY INSPIRATION : ERDEM or What To Wear This Christmas Season?



אחח.. קריסטמס טיים. בכל העולם עכשיו יש אורות חג, אנשים מתארגנים לקראת מסיבות סוף השנה האזרחית, נותנים אחד לשני מתנות, קונים או תופרים שמלות לערב החגיגי.. ומה איתנו? לדעתי - בלי שום קשר ליהדות ונצרות, וכל הכובד המיותר הזה, גם אנחנו יכולים להנות מאווירת חג הכלל עולמית, לשתות שמפניה, לעשות איזה מופע זיקוקים קטן ולאחל אחד לשני שנה אזרחית מעולה - פוריה ויצירתית, עם אהובינו שלצידנו או שנפגוש במהלכה.

אז כשאתן מתלבטות מה ללבוש בתקופה תוססת זו,  לארוחת ערב אצל חברים או לסתם סיבוב דאווין בעיר, תשקלו את הסילואט הרומנטי שמציע ארדם לעונה הקרובה. ואולי הפעם, במקום לחפש לשווא משהו דומה ברשתות העמוסות, תקפצו לרחוב נחלת בנימין בתל אביב, תקנו חתיכת בד, תורידו איזו גזרה מגניבה באינטרנט ותתנסו במשהו חדש כמו תפירה של שמלת הסילווסטר שלכן לבד? אני אומרת אמן :) 

להשראה השבועית שלנו הפעם, אני מציעה את הקולקציה החורפית (למעשה האביבית, אבל אל תתקטננו) של ארדם, מותג בריטי חביב על כוכבות כמו קריסטינה הנדריקס, מישל ווילאמס והדוכסית מקמברידג' בכבודה ובעצמה. הבחור האחראי על היופי המוקפד והססגוני הזה- Erdem Moralioglu  נולד בקנדה, לאבא טורקי ואימא אנגליה, השלים את לימודי העיצוב שלו בבריטניה וב2005 הקים את המותג הנושא את שמו ERDEM

באופן אישי, אני אוהבת את הזיווג בין האיפוק הבריטי בגזרות לבין הצבעים החיים ושילובי הבדים, המביאים תבלין פוסט-מודרניסטי (ו-מזרחי?) משהו למאכל הזה. האין זה מרתק שאפשר לייצר בד המזכיר את הציור של ג'קסון פולוק? בחרתי את הדגמים החביבים עלי ביותר, לצפיה בכל הדגמים של קולקציה זו והאחרות לכו לכאן.






















לענייני תפירה שלנו מדובר ב- שמלות ישרות (sheath dress) וחצאיות בגזרת A קלאסית, חלקן עם פנסים מרובעים מקדימה, מפתחי סירה בצוואר ומשחק בין הבטנה לבד החיצוני - או בין הגלוי לנסתר, אם תרצו, לקבלת אפקט קצת יותר מסקרן. 
אומרים שארדם תיאר את את הקולקציה שלו כ"עמק הבובות" הפוגש את "אימיש", הפוגש את ה"אפר איסט סייד", אבל לצורך עניינו כאן בארץ, לדעתי המראה הזה יכול ממש לעשות שלום אזרחי. הדוסיות פוגשות את הצבע והחילוניות את תורת הנסתר.. ;) 
מה גם שהצבעוניות החדשה של הבדים הופכת את גזרות הוינטאז' האלה לאקטואליות ומעניינות, ומעניקה אלטרנטיבה טובה לדעתי לכל אוהבות הסגנון אך לא רוצות להראות מחופשות שביננו.

מה אומרות, גברות?
תזכרו שבשבילי אין שמחה גדולה יותר מלשמוע את תגובותיכן.

שיהיה המשך יום מקסים, 
הרבה כחול וורוד לכולם..


ו-  אלוהים, מה באמת עושים בסילווסטר הזה?! 

שלכם,
מילנושקה




Wednesday, December 19, 2012

The Red Wiggle Dress - Gertie's New Book For Better Sewing


This is my first version of the Wiggle Dress from Gertie's New Book for Better Sewing



זו הגרסה שלי לשמלת "נענוע" (aka -the Wiggle Dress) מתוך הספר - Gertie's New Book for Better Sewing. אני כותבת את הפוסט הזה בנתיים רק באנגלית , מכיוון שרוב מי שיתעניין בפירוט יהיה ככל הנראה שייך לקהילה הבינלאומית. אך אם בא לכן להשתתף בדיון, אתן רוצות שאתרגם את הpattern review- בבקשה, תשאירו תגובה, אני ממש אשמח (!)




























Pattern Review: The Red Wiggle Dress - Gertie's New Book For Better Sewing  



Pattern Description: from the book- "Here is a dress that's meant to show off your curves, yet you'll still be office appropriate  The sheath style, kimono sleeves, boat-neck front, and a V-neck back are all borrowed from a time when work attire was a lot more exiting than today.." I made this version to wear to our friend's wedding in Paris, so it was upgraded into a Joan Holloway.  I think Joan would actually easily wear this one to work too, maybe just for a good enough reason .. :)

Pattern Sizing: I am size 8 (bust)-10 (hips) in Gertie's chart (yes, and me like it)).
Actually the fact we have a similar body shape helped a lot, since the pattern almost did not require any fitting adjustments. I took off about half an inch length in the waist, and add a bit more ease in the belly area (midway between the waist and the hips).

Did it look like the photo/drawing on the pattern envelope once you were done with it? 
Yes it did. I was pretty amazed to try the dress for the first time, cause I haven't made a muslin. I guess the fact it's very fitted makes you see the shape right away. 

Were the instructions easy to follow? 
Yes, mostly. At first I got a bit stressed out since I only found some pattern pieces on a page. The usual story with me- missing the small print. Most of the patterns are printed out on a few sheets, and it says which in a little box on the garment page, under supplies
Other than that the instruction worked for me almost all the way through. I used Gertie's blog tutorial with for a more detailed gussets instructions (it has bigger pictures), but it was only since it was my first time doing that. I made the dress in the second version already and didn't even need the instructions anymore. 
I did a little change there- didn't feel the need to transfer the stitching lines to the right side, i just pined the organza there, just around the lines and stitched on the wrong sides (I think that's also Gertie's technique from the Starlet Suit Jacket course, she used on bound button holes)
One thing I really missed here were some instructions on the lining. I could not find any reference else where to making a lining for a dress with underarm gussets. Since I didn't believe you have to make the whole organza strip of fabric-gusset procedure again on the lining, I just left the sleeves unlined for this version. 
If anybody knows what to do with the lining in this case- please let me know:), I finished the second version and it's still unlined..

What did you particularly like or dislike about the pattern? 
Well that's easy- I love the pattern, the fit is "mine", this is a classic Kimono sleeve, that can be used over and over in many variations.. Whats not to like? :) 

Fabric Used: Red wool crepe I brought back from Toronto. I had 2 yards, but it was enough, may be cause I'm a bit shorter than Gertie. I lined it with some satin quality and a bit stretchy fabric, that feels like rayon. The stretch makes the lining more comfortable to wear, and the satin feels pleasant against the skin.

Pattern alterations or any design changes you made: 
*** For this version I changed the neck line into a scoop neck, for a more evening look. This was easy (I just followed the new line of the front bodice neckline to draw the new facing. BUT (And Gertie talks about that in the book) if you do that- be sure to STABILIZE the neckline seam with some good organza stripes or a ready made stabilizer.  It is not enough just to make a stabilizing row of stitching  I did that and had to fight the gaping quiet a lot later. With my second version (soon to be posted) I did follow the more strict instructions and it worked.

Would you sew it again? 
Hell yeah, already did. Post about it soon.

Would you recommend it to others? 
Yes definitely, if you like this style.

I have to say a few words about this lovely blogger, that I feel so grateful to. As strange as it sounds to me now, there was a time in my life when I was pursuing  this hobby of mine  ALL BY MY SELF, not aware of the the internet sewing community. My knowledge came mostly from reading old fashion books and collecting vintage patterns and sewing books (in any language I could put my hands on). I loved my interest but mostly felt a bit alone..:(

Stumbling across Gertie's blog was a big breakthrough for me. I was amazed to see another person so passionate about an interest similar to mine. She was smart and funny and feminist and talked about sewing with great enthusiasm and intention to detail. Through her blog I discovered many other wonderful "sewing enthusiasts" and decided to open my own blog, to be able to communicate  share ideas with the English and the Hebrew speaking folks out there. Meanwhile reading Gertie's blog and taking her classes on Craftsy has become a custom activity, so of course when her book was released I quickly pre-ordered my copy and waited patiently for it to arrive. 


The book was everything I have expected. Gretchen has turned all her long harvested work over the years of writing the blog into accessible knowledge in a hard and (extremely cute) copy. In other words, for those of you cracking their heads alone- how to manage sewing those vintage pattern of yours or execute some of the inspired images in your head (as I used to) - this is the book for you. It has all the needed techniques in one place, and if you'll  need a bit more elaboration, just search the same subject in the Gertie's blog. 


I have read some critique about Gertie's book, mostly being around the fitting issues that people noticed in the photographs. I however totally adored that, since it showed once again that Gertie is HUMAN and can gain a little weight when she sits all day and works on her book (I did working on my thesis!) and that kind of made the book even dearer to me. I love seeing some curves on a model, I miss it a lot in the fashion world. It actually had a therapeutic value for me as a woman living in a skinny-model obsessed world.
The fact that I share a similar body shape with Gretchen also really helped. She based the patterns on her own and a pretty prevalent female shape, and I've noticed that I almost didn't need to make any fitting adjustments, beside length. I have worked with many pattern companies in the past and the fitting is always a big issue. 


For a more comprehensive review of the book (and perhaps a bit more objective:)  read what The Couture Academic had to say about it.  You can also see the pictures of the different projects from the book and decide for yourself.

Thanks for reading, welcome to my blog (if you are new:) and please share your thoughts  I have an idea for making the sewing of the patterns from this book a bit easier for us, so if you are into it, let me know.


Milena (aka Milenushka) 





Sunday, December 16, 2012

WEEKLY INSPIRATION: REd - I love you & I love your family! השראה שבועית


For those of you who have been following me on Pinterest it's probably no secret I love red. But lately I love it even more, and I admit- I experience intense pleasure as my eyes stumble across these juicy combinations. 



זה לא סוד שאני אוהבת אדום, ומי שעוקב אחרי בפינטרסט, בטח שם לכך לב:). אך לאחרונה קרה משהו, התחלתי לאהב אותו אף יותר, ואני מודה שכשעיני נתקלות באחד מהשילובים העסיסיים הללו, אני חווה ממש עונג צרוף.

darling Emma Stone on the right
It seems unconnected but it is.
As a child I used to be pretty conservative about food, and for some reason, scared of trying new tastes. I remember tasting avocado for the first time during my early 20's, and that moment having something opening up in me. Slowly as I grew older I started appreciating good cuisine, fell in love with cooking (and eating -yes ;), and today I love trying new things and letting the world influence me. I think that somehow - becoming open to colors is sort of a similar process.
A few weeks ago my husband and I visited India. It was a first time for him and a second for me (the first being long ago). Both of us were overwhelmed and then could not get enough of the tastes and the vivid colors of this incredibly rich culture. All women, no matter how old, were dressed in bold colored Saris and Punjabi suits, and were total delight for the eyes. I think perhaps due to this richness and it's lively energy, that India has an incredible ability to cure people's seasonal depressions.
Dior's New Look in the 50's had the same color intensity  He used bright monochromes and lots of rich material to cure the world's post World war 2 depression. I am not saying the world is down (or perhaps I am?) but look, the colors are back! 


זה נראה לא קשור אבל זה כן- בתור ילדה, היה לי טעם שמרני למדי בכל הקשור לניסיון של מאכלים חדשים. אני זוכרת שניסיתי אבוקדו לראשונה בשנות העשרים המוקדמות שלי, ונדמה לי שהחוויה הזו פתחה משהו בתוכי. ככל שהתבגרתי, התחלתי להעריך יותר מטבח איכותי, התאהבתי בבישול (ואכילה, כן, כן:)) והיום אני מאוד אוהבת לנסות דברים חדשים ו-לתת לעולם להשפיע עלי, סו טו ספיק. נדמה לי שפתיחות לצבעים ולשילובי צבעים מרעננים - היא תהליך דומה.
 לפני כמה שבועות ביקרנו אני ובעלי (אמרתי בעלי ובחיי שאני עדיין פנימיסטית) בהודו. זו היתה הפעם הראשונה עבורו ושניה עבורי (הראשונה היתה ארוכה והתרחשה לפני יותר מעשור..אלוהים.) בכל מקרה שנינו נפעמנו ולא יכולנו להשביע את תאבוננו לנוכח כל הריחות, הטעמים והצבעים בהם התרבות הזו כה עשירה. כל הנשים, לא משנה גילן, לבשו סרים וחליפות פנג'בי בצבעים בוהקים וחיים, והיו פשוט תענוג לעיניים. התיאוריה שלי שאולי בזכות העושר הזה והאנריה החיה שלה, שלהודו יש יכולת לרפא את כל הדיכאונות העונתיים שלנו.
גם הניו לוק של דיור, בסוף שנות ה40 של המאה הקודמת אופיין בעושר ואומץ צבעוני. הוא השתמש במונוכרומים מבריקים (אני מנסה לתרגם כאן מ vivid & bright), ובשפע של בד עשיר על מנת לרפא את העולם אחרי מלחמת העולם השניה. אני לא אומרת שהעולם בדיכאון (או שאולי אני כן?) אבל, תראו- הצבעים חזרו.. :)
Dior, 2012 to the right
Just a few years ago, when I started researching and learning about the design period that interested me, I went to the fabric market again and again, searching for vivid monochrome cottons I wanted to use for blouses and pants, and I could not find any. It only took a year or two and they are finally on the shelves here. This winter I have even spotted some bright and happy wools in a few shops, although not as much as I saw in Toronto or Paris. I am really grateful that I got a chance to travel this year and not depend on our local import industry. I brought back some amazing natural fabrics (in my favorite shades), some of which I already used and I will tell you about it in my next posts.


רק לפני כמה שנים, כשרק התחלתי לחקור לתוך התקופה העיצובית שעניינה אותי, סרקתי לשווא את נחלת בינימין עבור כותנות מונוכרמונית בצבעים אחידים וחיים (זו היתה תקופה של האופנה הפרחונית). זה רק לקח שנה- שנתיים והם על המדפים שלנו. השנה לשמחתי אפילו ראיתי כמה סוגי צמר שמתקרבים לצבעי העונה, אך זה כמובן לא דומה לעושר שיש לחנויות בדים בחו"ל להציע. למזלי יצא לי לנסוע קצת השנה והבאתי לי סטוק קטן של בדים טבעים, בגוונים שאני כ"כ אוהבת, (חלקם כבר נתפרו) ואני אספר עליהם בפוסטים הבאים.
Marc Cain, 2012
If you have opened one of the latest Vogue issues, you must have seen these Marc Cain adds. I love this purple-wine-burgundy combination with red. It makes me happy just looking at it. 


מי שפתחה ווג בחודשים האחרונים בוודאי נתקלה במודעות האלה של מרק קיין. הימנית באופן מיוחד שבתה את חושיי. איזה כיף זה לשלב בין אדום לסגול, לבורדו, דובדבן, או ורוד ולא להראות כמו קליפ בשנות ה80? הגזרות הקלסיות מחזירות את המתבונן לשנות ה50 וה60 האופטימיות. 


Here are a couple more combos I stumbled across on Pinterest, unfortunately without a formal source. See how even in home decorating these colors rule? 

עוד כמה שילובים שנתקלתי בהם בפינטרטסט (לצערי ללא מקור ברור). אפילו בעיצוב בית מדובר בזיוג טוב.


I know there has been a lot of suffering these past couple of days. I feel very sad for the families in Connecticut  and just want to send them a ray of light and love. I hope the good and the kind parts of humanity will eventually surpass the loss and the pain. 


I wish us all more warm and happy colors, such as this pallet, for the winter. This is a family of red and oranges, and they can ALL be mixed. Don't you just want to dive into this square? 



אני רוצה לאחל לנו יותר צבעים חמים ומשמחים בחורף הזה, קצת כמו הפלטה הזו. זו משפחת האדומים והכתומים, וכולה ניתנת לשילובים.. האם זה לא עושה חשק פשוט לקפוץ פנימה, לתוך הריבועים החמודים האלה ?


Have a cozy and good evening. Hug your loved ones, tell them you cherish them a lot. 

שיהיה לכולם ערב נעים וחמים. חבקו את מי שאתם אוהבים, תגידו להם כמה הם חשובים. 

Till soon,
Milena




Wednesday, December 12, 2012

The Making Of Vogue 8615 - העשייה של השמלה השחורה הקטנה



Remember my post on the black Vogue 8615? Well this is a detailed post on the process of making of it. The first pictures were taken before we got our fancy camera, so I decided to style them a bit in black and white. 

 זוכרים את הפוסט שלי על שמלת הווג השחורה? הפעם אני אספר קצת על תהליך העבודה שלי עם הגזרה, שאני יודעת שמעניין חלק מכם. התמונות הראשונות בפוסט צולמו עם האייפון הלא מתקדם שלי, טרם קנינו את המצלמה השווה, אז החלטתי לסגנן אותן עם קצת שחור לבן.




בשלב הראשון אני בדרך כלל פורשת את הגזרה על השולחן. הן מגיעות על דפי נייר דקים וגדולים מדי על מנת לעבוד איתן בקלות ולכן אני גוזרת מסביב לכל חלק, באופן שכולל את כל המידות. הגזרות של החברות הגדולות (חוץ מבורדה) כוללות את הקצוות (aka - seam allowances included) ולכן קוי המיתאר של הגזרה מייצגים כבר את קווי הגזירה. אני אף פעם לא חותכת מידה אחת מתוך הרבות, ומעדיפה לשמור את הגזרה שלמה למקרה שארצה להשתמש במידה אחרת.




לפני שאחליט לאיזה מן הקוים אתיחס, אני משווה בין המידות המדויקות שלי (חזה, מותניים, ירכיים, אורך גב בס"מ) למידות המדויקות שעל גבי הגזרה עצמה. המספרים האלה מופיעים בד"כ באיזור החזה, המותן והירכיים ומציינים את הרוחב של הבגד הגמור (הכולל את התוספת למרווח נשימה ותנועה). אורך הגב יופיע עם שאר האורכים על גבי המעטפה של הגזרה.
אני אחליט לגבי מידה לפי -א. ההעדפות שלי (האם את אוהבת שהבגד שלך יהיה צמוד או רופף יותר בחזה/בטן/ירכיים?) לרוב אני מעדיפה את החלק העליו יותר צמוד ואת החלק התחתון מעט יותר מרווח. ב. מידת הגמישות או "הנתינה" של הבד ("fabric's "give). אם אני משתמשת בבד שיש בו מעט לייקרה או מעצם מבנה סיביו הוא נוטה קצת להתרחב, אעדיף לבחור במידה אחת פחות, או לכל הפחות לוותר לחלוטין על "מרווח נשימה", מכיוון שהנתינה של הבד תתן לי את אותו האפקט. 



כאן אני מקפלת ותופסת עם סיכות את המידה הרלוונטית שלי. במקום להעתיק את הקוים, לקחת סיכון שהנייר הדק יקרע וגם לעשות עבודה כפולה, אני מקפלת פנימה את השוליים של המידות העודפות - בקוי מתאר הישרים של הגזרה. 



המשולשים האלה מסמנים את החלק שבו שני חלקי הגזרה אמורות להפגש בזמן תפירה. אני מוודאה שאחרי שבחרתי במידה הנכונה בחלק הקדמי והאחורי, הזויות (notches) עדיין נפגשות. זה רלוונטי במיוחד במקרים בהם עושים שינוים מסוימים בחלקי הגזרה ואז רוצים לבדוק שההכול עדיין מתחבר. אנחנו יכולים לעשות איזה שינוים שבא לנו, אבל חייבים לבדוק לפני שגוזרים שהזויות שוב מתחברות. לרוב אני נוהגת פשוט לעשות חתך קטן בבד במקום לגזור את המשולש השלם (זה מדויק אף יותר אם עושים את החתך בדיוק באמצע המשולש).


בתמונה הזו רואים את השינוים באורך השרוול שעשיתי בטרם גזרתי אותו. אני מודדת את היד שלי מהנקודה בה הכתף מתחברת לזרוע עד לנקודה בה היתי רוצה שהשרוול יסתיים (במקרה הזה מדובר בשרוול שמסתיים מתחת למרפק). ואני משווה את המספר הזה לאורך גזרת הנייר של השרוול - זיכרו - ללא 1.5 ש"מ של הקצווה הכלולה והתוספת אורך למכפלת השרוול, שגם כלולה בגזרה. האורך של המכפלת בד"כ מצוין על גבי הגזרה עצמה, וכך גם רוחב הקצוות. בגזרות הטובות בדר"כ יופיעו שני קוי רוחב אותם ניתן לקפל פנימה (או לגזור ולהוסיף פיסת נייר- במקרה שמאריכים) זאת בכדי שהשינוי הזה באורך הגזרה לא ישפיע על הצורה הכללית שלה. 



קיפלתי את רוב הקוים של הגזרה, אך את המעוגלים אני עדיין צריכה להעתיק על הבד. באמצעות גלגלת ונייר שעווה אני מעתיקה את הקוים קודם על צד אחד ואח"כ על הצד השני. 



כמו שתיארתי קצת בפוסט הקודם, אני נוהגת לתת תמיכה פנימית לחלק מהשמלות המחויטות שלי. עושים את זה ע"י גזירה וחיבור של שני בדים יחד, שאח"כ מתיחסים אליהם כאילו היו בד אחד. לצורך זה אני משתמשת באורגנזה משי, כותנה או בטיסט חזקים, או כפי שניסיתי לעשות במקרה הזה- בבד שיעניק תמיכה עדינה, כמעט בלתי מורגשת. מטרה היתה לבדוק אם טול יכול לתפקד כ- cotton bobbinet, שאני די בטוחה שהם אותו הדבר. ההבדל היחיד בין הטול שהשתמשתי בו ולבין מה שאני באמת מחפשת הוא רכיב הכותנה. אגב, אם מישהי מכירה מקור טוב לטול מכותנה בת"א, אשמח לשמוע! :)



כאן אתם רואים את החלק העליון של השמלה, עדיין ללא השרוולים שכבר חובר לבטנה. גם את הבטנה גוזרים ע"פ אותה הגזרה, תופרים - (right sides together), הופכים את הבטנה פנימה ומחברים אותה בתפר פנימי לקצווה (רואים את הפס השחור המקביל לצווארון? ), זה כדי שהיא לא תציץ החוצה מתי שבא לה.


כדי להכניס את השרוול לתוך הבגד, יש צורך להכין אותו קודם. בדר"כ החלק העליון, חצי העגול של גזרת השרוול יהיה רחב יותר בכמה ס"מ מהפתח אליו הוא אמור להכנס. זו חידה, אבל יש פתרון. אנחנו עושים מניפולציה קטנה לראש השרוול שנקראת באנגלית- easing the sleeve, בכדי להפוך את הצורה הדו מימדית שלו לתלת מימדית ולהקטין מעט את רוחבו. כאן השתמשתי בטכניקה מעולה והיא חיבור של חתיכת בד אלכסון לשרוול שמכווצת אותו תוך כדי. זו שיטה מעולה שאשמח לפרט ולכתוב עליה יותר, אם תביעו עניין.



השמלה הגמורה עם הבטנה כלפי חוץ. מתחת מציץ ה-horse hair, שנותן צורה למכפלת.


למותן מחוברת במספר מקומות חגורה פנימית, על מנת לחלק באופן שוויוני יותר את משקל החצאית.  בחלק העליון של הרוכסן יש תפסן קטן שעוזר לסגור אותו. הבטנה מחוברת לרוכסן בעבודת יד, וכך גם מחוברת הבטנה של השרוולים בכתפיים. 



ויסקוזה היא אחד הבדים האהובים עלי לצורך עשיית בטנה. בדי בטנה רגילים ממש נוראים בעיני-  עשוים מפוליאסטר, לא נושמים, מכניסים כימיקלים לגוף שלי (קראתי פעם ספר על השפעות לוואי של בדים לא טבעים על הגוף. מפחיד...), לעתים עושים חשמל ופשוט לא נעימים. כשאהיה ממש עשירה אעשה את כל הבטנות שלי ממשי, אך בנתיים ויסקוזה - בד שמיוצר בתהליך טכנולוגי מחומרים טבעים, הוא הבחירה המועדפת עלי. את הבד המטורף הזה קניתי פעם בנחלת בנימין, בעיקר בגלל המגע הנעים שלו. כשראיתי שההדפס הגדול לא עושה עימי חסד החלטתי להכניס אותו לתוך הבגד. שתי ציפורים במכה :).גם נעים למגע העור וגם אני יכולה להציץ עליו עדיין כשאני מתלבשת. 

למה עושים לשמלות בטנה? רובנו רגילות לקנות ברשתות הגדולות, ושם בכלל לא תמיד נראה בטנות. לפעמים זה גם נתפס בעיננו כמשהו שמוסיף עוד שכבה, משמין, מחמם מדי - באקלים האכזרי בין כה וכה שלנו. אך למעשה, בטנה (כשהיא טובה) היא אחד הסממנים לאיכותו של הבגד. ראשית כל מבחינה ויזואלית - היא מסתירה את כל התפרים והחלק הפנימי נראה יפה כמו החיצוני. אבל זה מיילא. תפקיד אחר יותר חשוב שלה- הוא לעזור לבגד "להיתלות" בצורה טובה יותר על הגוף, גם בגלל המשקל של הבד, וגם בגלל התמיכה הנוספת. מעבר לכך היא מונעת הרבה מנטייה להתקמט, סופגת את הזיעה ובכך שומרת על החלק החיצוני של הבד לאורך זמן. כמובן שהיא מוסיפה תחושה של luxury למי שלובש אותה על הגוף (כמובן אם מדובר בבטנה מבד איכותי) והיא יכולה להיות גם אלמנט דקורטיבי או היתולי שמוסיף קריצה קטנה לבגד. בשמלה הזו אין סיכוי שמישהו חוץ ממני יראה את הבטנה, אך אם היתי עושה מעיל או ג'קט היתי דואגת לבחור בבד שמתכתב ומוסיף משהו  לאופי הכללי של הבגד.


טוב, נראה לי שמספיק להיום, כמה אפשר לדבר על שמלה אחת?? :) שיהיה יום מקסים וחג אורים שמח. 



Happy Holidays and don't forget to Vogue  :)





Tuesday, December 11, 2012

Strike A Pose - Vogue 8615 - השמלה השחורה הקטנה, גרסת החורף


Not writing in the blog, turned to be VERY hard on me, but I'm gonna look at this little break as a chance to reassure our feelings. I missed blogging, and I hope you readers, have missed my posts too:) So before we march into the new goals I have for my sewing and blogging self next year, I want to take a moment to tell you about my recent projects, which have taken me "over the river" into a fascinating territory of the land of Tailored Garments. 



חוסר היכולת שלי לכתוב בבלוג בחודשים האחרונים התברר כקשה עבורי, יותר ממה ששיערתי, אך אני הולכת להסתכל על ההפסקה הקטנה הזו, כהזדמנות שלנו לזקק את רגשותינו אחד כלפי השני. אני מאוד התגעגתי לכתיבה הכיפית הזו, ואני מקווה שגם אתם, הקוראים שלי, התגעגעתם לפוסטים שלי. אז לפני שאנחנו נצעד לעבר המטרות החדשות שאני רוצה להציב בפני העצמי התופר והבלוגרי שלי, אקח כמה רגעים לספר לכם על כמה מהפרויקטים האחרונים שלי, שלקחו אותי "מעבר לנהר" לעבר ארץ "הבגד המחויט".







This is based on one of my new favorite patterns, (Very Easy) Vogue 8615. The pattern allowed me try to recreate two silhouette that I love: the first one is the white Giambattisa Valli dress Diane Kruger wore to the “Poure Elle” premier in Paris , and the second is the unforgettable open back dress Marilyn Monroe wore in the famous Last Sitting, by Bert Stern. I am aware that there is a long way to go towards perfection, but for a first try at a fully lined, wool, tailored garment (with sleeves!) I am pretty happy.



.Very Easy- Vogue 8615 השמלה הזו מבוססת על אחת מהגזרות המועדפות שלי
הגזרה המוכנה הזו עזרה לי לנסות להחיות שני סילואטים אהוהים עלי במיוחד: אחד שייך לשמלה הלבנה של Giambattisa Valli, שדיאן קרוגר לבשה לפרימיירה של“Poure Elle” בפאריז, והשני הוא השמלה השחורה, פתוחת הגב ובלתי נשכחת שמרילין לבשה ב"ישיבה האחרונה" שלה, סדרת צילומים של ברט שטרן. אני יודעת שהדרך לשלמות עדיין ארוכה, אבל עבור ניסיון ראשון בשמלה מחויטת, עם בטנה מלאה ושרוולים (!) אני די גאה בעצמי.




The sharped eyed among you can see the broom I use to fly away in the end of this shoot :)



חדי העין מביניכם יכולים לראות בצד את המטאטא שעליו אני מתעופפת בסוף סשן הצילומים הזה..:)




I am wearing it here minus a petticoat (a project has yet to come), but as you see it has a nice A line shape as it is. This shape is very flattering on the relatively small waist and wide hipped girls such as my self, and if you imagine it with a shape giving underskirt, in a classic Dior New Look style, you'll see an even slimmer waist and elegant legs. I love how femininity is gently accentuated here. All the eye sees is my collarbones, ankles and an occasional knee, and still the image is cute and flirtatious. 



אני לובשת את השמלה כאן מינוס חצאית טול תחתית אחת, שזה אחד הפרויקטים הבאים ברשימה שלי, אבל אתם יכולים לראות גם בלי זה שיש לשמלה צורת A חביבה. הגזרה הזו מאוד מחמיאה לנשים בעלות מותן צרה יחסית לירכיהן מלאות החיים, כמוני, ואם תדיימנו מתחת גם חצאית שנותנת צורה בסגנון הניו לוק הקלאסי של דיור, תקבלו מותניים אף יותר צרות ורגליים עדינות ואלגנטיות. אני ממש אוהבת את הנשיות המודגשת בחן בשמלה הזו. כל מה שרואה העין זה קצת עצמות בריח, קרסוליים וברך מזדמנת, ועדיין נוצר דימוי פלרטטני וחמוד.




How was the sewing? 


The first reason this pattern is great is because of the fitting options you have in it. It has a different pattern for all cup sizes, which is a unique feature in a B cup dominated world (both pattern companies and ready to wear base their sizes on a standard B cup bust size.) Now I fortunately for me am a B myself, but, the different size combinations allow you to fit as close to your exact measurements as possible. Because of the ease added to most commercial patterns, I usually have too much freedom in my bodices, and here, comparing the flat measurements to of the pattern to my own I was able to adjust the fit to my personal preference.

The directions were also clear and easy to follow. I learned a great new way of lining a garment almost entirely by machine and under-stitching the lining to the seam allowances. I used a new method I learned from a Craftsy tailoring course to install the sleeves, and for the first time used horse hair to support the hem of the full skirt (it sure gives it definition!).

The dress is fully lined with some crazy print rayon fabric I had in my stash. I hand picked the zipper, which works great especially if you use beeswax to strengthen the thread. Doing it by hand is a couture touch and is not "a must", I did it this time cause I took the dress to Paris with me and had to finish it quickly. The bodice is also underlined, with Tull(!) I tried it cause I wanted to give gentle support and be able to catch stitch the seam allowances, without making the dress too heavy or warm to wear. I am not sure I have found my perfect underlining yet.. And one last thing- I added a waist stay, to hold the weight of the skirt.

The only problem I encountered and only recently learned to deal with, was a bit of post-factum pulling of some seams, like the front one. Apparently it has something to do with the usage of polyester thread, that shrinks after pressing. Sandra Betzina suggests using a cotton thread on natural fiber garments. Since it was my first dress of the kind, I used mixed wool fabric, that wasn't as expensive as 100% wool, but the seam still shrank a bit. Have any of my sewing readers had this kind of issue?

In my next post I'll show you some picture of the process and the inside finishing of this dress. In the meanwhile please enjoy my husband's photography, that took my humble request to shoot some pictures for the blog with all his professional integrity:)


על התפירה-


אני אוהבת את הגזרה הזו מכמה סיבות. ראשית מדובר בגזרה של custom fit, הכוללת ארבע מידות חזיה שונות. למה זה טוב ליהודים? מרבית הגזרות שנמצאות בשוק, כמו גם הבגדים שבחנויות עשוים ע"פ מידות סטנדרטיות, ובהן מידת חזיה B. מהסיבה הזו רוב הבנות שנופלות מתחת או יצאות מגדר הקטגוריה הזו מתקשות למצוא לעצמן בגדים הולמים (בתפירה הן תמיד יעשו את הFBA או הSBA- ,תיקונים לגזרה באיזור החזה. גרטי בבלוג שלה אספה כמה לינקים שימושיים לנושא הזה). אני למזלי אכן מידה B, אך עדיין לא כל כך אוהבת את ההתאמה של מרבית הגזרות בחלק העליון בגלל כמות הease- מרווח נשימה הרב שמאפיין את הגזרות המוכנות. האפשרויות הרבות בV8615 הופכות את המשימה של הfitting (ההתאמה לגוף) לקלה יחסית. גם את השינוים לגבי אורך הבגד אפשר וצריך לעשות על הגזרה, לפני שחותכים בבד החי. 


חוץ מאפשרויות ההתאמה, כפי שמבטיח שם הגזרה, בעיני באמת מדובר בהוראות יחסית קלות להבנה והרכבה. המתפרים הצרפתיים הם האהובים עלי ביותר ויוצרים גזרה קלאסית ואלגנטית מאוד. כיסים בתוך החצאית זה תמיד שוס. אפשר להשאר גברת כלפי חוץ ועדיין להביע את הרגשות האמיתיים בתנועות יד בתוך הכיסים.. סבתא שלי תמיד היתה אומרת, תעשי "פיגה", נגד העין הרע, ואין כמו כיסים למטרה זו.


אני אתאר בקצרה את הדברים שעשיתי, כי אני לא בטוחה כמה מכן ממש תופרות ועד כמה הקוראות הישראליות שלי מעוניינות בפרטים הללו (אגב, אם כן- אשמח אם תגיבו ותביעו את קולכן:). החלק העליון של הגזרה מחוזק בטול, אליו מחוברים בתפירה ידנית הקצוות. ניסיתי טול למטרה זו פעם ראשונה, כי רציתי משהו בלתי מורגש, ללא הרבה משקל בפני עצמו שעדיין יתמוך ויתן צורה. 


החלק התחתון של השמלה, המכפלת, נתמכת במוצר שנקרא horse hair, מעין רשת פלסטיק גמישה שמתחבת למכפלת ויוצרת צורה יפה של גלים בחצאיות מלאות. את הרוכסן בשמלה הזו תפרתי ידנית, שיטה הלקוחה מתפירה עלית בעיקרון ואיננה נחוצה בכל המקרים. הפעם עשיתי זאת כי לקחת את השמלה לפאריז, שם היתי צריכה לסיים אותה מהר ויכולתי לקחת איתי רק חוט ומחט. 

מוצר מעולה שהופך את התפירה הידנית חזקה כמו זו של מכונת התפירה הוא הbeeswax, שעווה שמעבירים בתוכה את החוט (שאח"כ מגהצים) והיא נותנת לו חוזק. (לפני שהיה לי את המוצר עצמו היתי מעבירה את החוט על נר פשוט ואז מגהצת את החוט.) 

מה עוד..? אחרי שהכנסתי את הבטנה וסיימתי את כל המכפלות, הוספתי סרט פנימי במותן שנועד לתמוך בחצאית. למעשה החצאית אז נתלית מן החגורה הפנימית הזו ואינה מושכת את החלק העליון של השמלה כלפי מטה. 


בפוסט הבא אראה לכם כמה תמונות של פנים השמלה- אין כמו להציץ לתוך השמלות על מנת ללמוד על איכותן והטכנולוגיה שהשתמשו על מנת לעשות אותן.


ובנתיים תהנו מהצילום של בעלי, שלקח את הבקשה שלי לעשות כמה תמונות לבלוג במלוא רצינותו במקצועית.. :) מפעים או מה??










Most of us, including myself, before any sort of fashion education, think of tailored garments as another word for a kind of boring, a bit squire gray office suit. Am I right? If I am not a lawyer why would I wear one, sort of thing. Any woman with a bit of curves knows the addicting comfort of a knitted garment, adjusting itself easily to which ever size we occupy this week. As I am writing this post I am wearing a red jersey tunic I bought when I was a size 8.

A tailored dress would be different in a few aspects. First it traditionally uses more firm, suit quality material, that can hold a form. It uses darts, underlining and different inner supports to create a three dimensional form, that would emphasize the lines of the body, accentuating what needs to be and softening or hiding what doesn't. The tailored form sort of "builds" the body into an interesting and fashionably relevant form, and as I find today, flatters the natural soft female figure as no other type of garment. The term tailored also includes great attention to fitting, so that the garment will be contour the body perfectly and will hang effortlessly. As you must know, fitting is a huge subject in home sewing, one that I personally only now begin to grasp and master.



רובנו, כולל אותי, בטרם קיבלנו השכלה אופנתית כלשהי, חושבים על בגד מחויט בתור שם אחר לבגד עבודה אפור וקצת מרובע. אני צודקת? סוג של, אם אני לא עורכת דין, למה שאלבש אחד.. מה גם שכל אישה עם קצת קימורים בוודאי מכירה את הנוחות הממכת של הבגדים שעשוים מטריקו, המתאימים את עצמם בקלות לכל מידה שמאפיינת אותנו השבוע. בזמן שאני כותבת את הפוסט הזה, אני לובשת טוניקה שקניתי כשהיתי במידה 38. שמלה מחוטית שונה מכך בכמה אספקטים. ראשית, באופן מסורתי חייטות משתמשת בבדים יותר קשיחים, השומרים על צורת הבגד. היא משתמשת במתפרים, מילוים ותמיכות פנימיות שונות על מנת ליצור צורה תלת מימדית, אשר תדגיש את קוי הגוף, תבנה את מה שצריך, תרכך ותסתיר את מה שלא צריך לבלוט. הבגד המחויט כאילו "בונה" את הגוף לתוך צורה מעניינת ורלוונטית מבחינה אופנתית, וכפי שאני מוצאת היום, מחמיא כמו אף אחד אחר. המונח "מחויט" גם מניח הקפדה מיוחדת על האופן שבו הבגד יושב על הגוף, כיוון שהוא תפור בדיוק לפי מידה. fitting הוא תורה שלמה בתפירה שאני רק מתחילה לתפוס ולהשתפר בה.

In my opinion this is the perfect Winter Holiday dress, for a half formal, family occasion How is your Holiday season treating you? Any problems finding what to wear? Any funny family stories? 

כשהתחתי לעבוד על השמלה הזו היה עדין חם, אך ידעתי שאני צריכה משהו קצת חגיגי לנסיעות שלי לחו"ל השנה. עכשיו אני ממש מרוצה כי בעיני זו שמלת החגים החורפית המושלמת. לא רשמית מדי אך עדיין הופכת כל מפגש משפחתי לקצת יותר מיוחד ממה שמציין אותו הג'ינס העייף. מה איתכם הקוראים היקרים שלי? איך החגים עוברים עליכם? מצאתם מה ללבוש? התהדרתם או ככה, לא היה לכם כוח? 

Merry Christmas and Happy Hanuka to all !!
till soon!
yours, Milena

















Tweet
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...