Tuesday, April 30, 2013

The Great British Sewing Bee Summery - התנגשות עולמות: כאשר ריאליטי פוגשת תפירה



In which I tell my Hebrew readers about the The Great British Sewing Bee, ya all already know about! :) 


אם היתי יכולה, היתי כותבת כל יום. יש לי מיליון דברים להגיד, אבל לא תמיד יש זמן . בגלל שהחלטתי בזמנו לכתוב בשתי שפות, הכתיבה לוקחת יותר זמן ואני צריכה לחשוב על שתי אוכלסויות שונות לגמרי שאני פונה אליהן. שמתי לב שאני לא מתרגמת אחד לאחד את הטקסט, יש דברים שאני מגלה רק לישראלים (כי אתם תבינו) ויש דברים שאני מרחיבה עליהם יותר באנגלית (ענייני תפירה ספציפיים למשל) לפעמים זה מגיע לרמה של דקדוק.. אני כותבת משפט בפייסבוק ומתרגמת לעברית. באנגלית סימן הקריאה נראה לי הגיוני ביותר, ובעברית זה נשמע לי מתלהב מדי. כנראה שאני יותר צינית בעברית.. אומרים שאדם חי כמספר השפות שהוא דובר, אם זה נכון, אני חיה שלושה חיים מקבילים. חהחה. 

בכל מקרה, מבין הדברים שרציתי לומר בשבוע שעבר היה משהו על התוכנית הבריטית The Great British Sewing Bee. זו הפעם הראשונה שנעשה בעולם ריאליטי על התחום הזה, וההחלטה של BBC ללכת על זה מרמזת על הענין ההולך וגדל בתחום. בניגוד לתוכניות כמו Project Runway, המקור האמריקאי של פרויקט מסלול, הפעם מדובר לא במעצבים ואנשים מקצוע אלא "תפרנים" חובבנים מכל קצוות הקשת הסוציאלית. זה באמת מרתק לגלות כמה אנשים תופרים ב"מחתרת", ואיזה עושר ואושר יצירתי עשוי להתמצא בבתים של אנשים רגילים.


המשתתפים עם שני השופטים והמנחה (מכאן )


המקצוע העיקרי שלי קשור לריפוי, וכשאני מתבוננת בזה בעיניים הטיפוליות שלי, אני חושבת שאופנה כזו יכולה להביא לנו רק טוב. לא רק בישראל, אלא בכל החברות ההמערביות שבהן תרבות הצריכה והסיפוקים המיידים גזלה מהאנשים את התחביבים היצירתיים שפעם היו נחלת הכלל. מה זה אומר שאנשים חוזרים ליצור עם הידיים? מה זה אומר שעושים על זה תוכנית ריאליטי וזה כבר לא מביך להודות? (כמעט) מה זה אומר שיותר ויותר צעירים וצעירות נכנסים לתחום ומפתחים אותו למימדים שפעם לא היו אפשריים (בלוגים, הדרכות ביוטיוב , אפליקציות לאייפון..). אני יושבת בערב וקוראת על טכניקות תפירה עלית מתוך האייפד שלי , איזו הוכחה טובה מזו יש? אנחנו דור שמחבר בין העבר לעתיד. ובכלים שיש לנו עכשיו אנחנו הופכים את זה למהנה ונגיש יותר. 

נציגה נוספת לדור הזה היא לורן, בחורה סקוטית חמודה שעזבה את תחום הפיזיותרפיה כדי לעסוק באהבת ליבה וזה יצירה. שבוע אחרי שהפרק האחרון שודר באנגליה, היא פתחה את חנות הבדים שלה, שתהווה גם בית לסדנאות שונות בתחום התפירה והיצירה. אתם יכולים לקרוא בבלוג שלה על כל התהליך של הפיכת חלום החנות למציאות. היא ובן זוגה שיפצו מבנה ישן במשך יותר משנה, נורא מרגש לקרוא. טילי, מ -Tilly and The Buttons בלוגרית בריטית (יהודיה אגב, מה שתמיד נחמד לגלות בעולם הוירטואלי הענק) גם התחילה לתפור במקביל ללימודיה ועבודתה בתחום החינוך. הבלוג שהיא כותבת הפך למעין בית לתופרות מתחילות (יש לה הרבה פוסטים מאוד ברורים למתחילים) והיא סקרה את חווית ההשתתפות שלה בתוכנית במספר פוסטים מעניינים הכוללים גם ראיונות עם המשתתפים. התוכנית צולמה במתכונת מאסטר שף קצרה, ולכן כמובן שיש גם ספר-




לורן המקסימה בלטה ביכולותיה לאורך הפרקים, אך החביבה עלי היתה המשתתפת אן, בת ה82, שעדיין עושה יוגה. אולי בזכות היוגה ואולי בגלל שלמדה תפירה בצעירותה ממורה צרפתי המתמחה בתפירה עלית  - היא הביאה לתוכנית את הסטנדרטים הישנים והעל- זמניים של התפירה. זה היה תענוג להתבונן בה עובדת,  עם כל כך הרבה אורך רוח, לא עושה קיצורי דרך - למרות הלחץ של הזמן ויוצרת בכל פעם בגד מושלם מא ועד ת.  אן פעילה מאוד באחד הפורומים הפופולריים לתפירה באנגלית שנקרא Stitcher's Guild או Artisan's Square, שם היא חולקת מהידע והניסיון מרובה השנים שלה. פורום ענק ומרתק, המחולק לפי נושאים ומאוד סימפטי למשתתפים.
האופן המתודי שבו אן עובדת הוא דוגמא ל"תפירה הנכונה", זו הנהוגה בבתי האופנה הגדולים ובבתי מלאכה של החייטים האמיתיים. 

לא ניתן לצפות בסדרה מתוך הערוץ של הBBC ששאינו משדר לחו"ל, אך כמה חברים נחמדים כבר העלו את הפרקים ליוטיוב, כדי שכולנו נהיה מעודכנים. זה הפרק האחרון והמרגש מכולם בסדרה, וכאן תוכלו לראות את הפרק הראשון, השני והשלישי





לסדרה הזו יש הד די גדול, מדהים איך הטלוויזיה יכולה להקפיץ משהו לתודעה הכללית. יחד עם זאת אני חייבת להגיד משהו על הפורמט. אני לא חובבת גדולה של תוכיות ריאליטי, ועוד פחות של תחרויות ריאליטי למיניהן. זה לא שאני לא אתפוס פרק מזדמן של דה וויס, או מאסטר שף, אבל כאן יש משהו שונה. בפרקים הראשונים הרגשתי שחיללו לי משהו קדוש. אני לא יכולה לשים על זה את האצבע בדיוק, אבל זה קשור לתרכובת של סגנון ההנחיה, לפורמט של תחרות ושיפוט והקשר הרופף שלו לעולם התפירה והיצירה הביתי. כמו שטילי אומרת באחד מהפרקים הראשונים- תפירה זה משהו שאת עושה בשבת בצהרים, ביום נעים של מנוחה, לא בתחרות ומול המצלמות. נורא דאגתי שזה יעשה להפך ממה שזה אמור ודוקא יוריד לאנשים את החשק. ברור הרי שהדברים שאנשים יצרו בתוכנית אינם משקפים את היכולות האמיתיות שלהם בתנאים טבעיים, וזה הכעיס אותי. 

מה שאני היתי עושה, אילו היתי מפיקה תוכנית על תפירה הוא משהו בסגנון של תוכנית בישול מגניבה, שבכל פרק מסבירים איך עושים משהו, לעומק ואז כל המתמודדים עושים ואולי בסוף מישהו זוכה. אבל בקצב אחר ובעומק אחר. ויחד עם זאת - מפליא אך - א.מרבית האנשים שצפו השתגעו על התוכנית,
ו-ב. אישה כמו אן, שמחזיקה באותם עקרונות תפירה "של פעם" שאני מחזיקה בהם, הסתדרה מצוין במתכונת הזו, אף על פי היותה בת 82 וסגנון עבודתה הקלאסי. הלוואי לכולנו לשמור על כזו רוח נעורים והרפתקנות בגילה..


Ann Rowley  מכאן

 אתן יודעות מה עוד מרתק אותי? זה שכל הנשים המבוגרות האלה, שמתעסקות בתפירה וקווילטינג וכו, הן כולן ספציות באינטרנט. המון מהן משתתפות בפורומים, כותבות וקוראות בלוגים, מזמינות ציוד תפירה באינטרנט באופן קבוע (אני מנסה לדמיין את אימא שלי עושה את זה, האישה חוששת לתת את מספר כרטיס האשראי שלה..). חלק מחברותיי הצעירות מבינות פחות בפלטפורמות וירטואליות חדשות, מאשר הסבתות האלה. וזו בכלל הלכה לריאליטי.. באמת, כל הכבוד.

זו אן בשמלת החתונה שהיא עצמה תפרה. תראו כמה חיים שלמים של יצירה (ויוגה) עושים טוב לבן אדם. נ.ב. קראו כאן את הראיון המלא איתה אחרי התוכנית. ( אתן יודעות שגם אני עיצבתי לעצמי את שמלת החתונה? ותפרתי לבד את ההינומה? אספר לכן מתישהו בהמשך.)

Ann Rowley in her self made wedding dress (source)

טוב, הגענו לסיום הפוסט.. מקווה שיש לנו מספיק חומר למחשבה ואולי גם קצת השראה..
בחיים האישיים והמקצועים שלי אני מוצאת את עצמי פעמים רבות מנסה לעזור לאנשים (ולעצמי) להתגבר על הפיצולים שבתוכם. החלוקה הזו בין שחור ללבן, בין הטוב לרע, ובין חלקי הזהות השונים שלנו. מכא גם הכתיבה בכמה שפות, וכאן גם ההתרגשות הגדולה שלי כשאני מוצאת סבתא כזו בת 82 שעושה יוגה וגם תופרת. למה לנו לבחור את האחד על פני השני? אולי פשוט נרחיב את המקום בפנים בשביל להכיל יותר?

עכשיו, לסיום, תגידו, הייתן הולכות לתוכנית ריאליטי כזו? באנגליה כבר התחילו לעבוד על עונה שניה..
אני חייבת להגיד שלמרות הכול, אם היו עושים משהו כזה בארץ, אולי היתי הולכת. ביום שיער טוב, כמובן :)

{אז מפיקי ערוץ 10 (או 2, בסדר..!), פניות במייל בבקשה}

המשך שבוע נעים ופחות חם לכולם:)


2 comments:

  1. הי, רק עכשיו יצא לי לראות חלק מהתוכנית, תודה שסיפרת עליה.
    הקטע התחרותי מלחיץ נורא, וחבל שהוא חלק הכרחי בתוכניות מהסוג הזה. בעיקר כיוון שאווירת שיתוף הפעולה רווחת הרבה יותר בחוגי התופרות. יש כל כך הרבה פירגון בבלוגים השונים.
    אבל נחמד שהנושא בכלל מוצג לקהל הרחב, בעיקר ההסברים הקטנים על הטכניקות שיש בקריינות.

    ReplyDelete
    Replies
    1. כן, ריאליטי ותפירה זה לא מתעכל אצלי כ"כ טוב. אבל הרב אוהבים בבלוגוספרה, כנראה שיש בזה משהו.

      Delete

תודה לכל המגיבים :) I love reading your comments!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...