Tuesday, April 30, 2013

The Great British Sewing Bee Summery - התנגשות עולמות: כאשר ריאליטי פוגשת תפירה



In which I tell my Hebrew readers about the The Great British Sewing Bee, ya all already know about! :) 


אם היתי יכולה, היתי כותבת כל יום. יש לי מיליון דברים להגיד, אבל לא תמיד יש זמן . בגלל שהחלטתי בזמנו לכתוב בשתי שפות, הכתיבה לוקחת יותר זמן ואני צריכה לחשוב על שתי אוכלסויות שונות לגמרי שאני פונה אליהן. שמתי לב שאני לא מתרגמת אחד לאחד את הטקסט, יש דברים שאני מגלה רק לישראלים (כי אתם תבינו) ויש דברים שאני מרחיבה עליהם יותר באנגלית (ענייני תפירה ספציפיים למשל) לפעמים זה מגיע לרמה של דקדוק.. אני כותבת משפט בפייסבוק ומתרגמת לעברית. באנגלית סימן הקריאה נראה לי הגיוני ביותר, ובעברית זה נשמע לי מתלהב מדי. כנראה שאני יותר צינית בעברית.. אומרים שאדם חי כמספר השפות שהוא דובר, אם זה נכון, אני חיה שלושה חיים מקבילים. חהחה. 

בכל מקרה, מבין הדברים שרציתי לומר בשבוע שעבר היה משהו על התוכנית הבריטית The Great British Sewing Bee. זו הפעם הראשונה שנעשה בעולם ריאליטי על התחום הזה, וההחלטה של BBC ללכת על זה מרמזת על הענין ההולך וגדל בתחום. בניגוד לתוכניות כמו Project Runway, המקור האמריקאי של פרויקט מסלול, הפעם מדובר לא במעצבים ואנשים מקצוע אלא "תפרנים" חובבנים מכל קצוות הקשת הסוציאלית. זה באמת מרתק לגלות כמה אנשים תופרים ב"מחתרת", ואיזה עושר ואושר יצירתי עשוי להתמצא בבתים של אנשים רגילים.


המשתתפים עם שני השופטים והמנחה (מכאן )


המקצוע העיקרי שלי קשור לריפוי, וכשאני מתבוננת בזה בעיניים הטיפוליות שלי, אני חושבת שאופנה כזו יכולה להביא לנו רק טוב. לא רק בישראל, אלא בכל החברות ההמערביות שבהן תרבות הצריכה והסיפוקים המיידים גזלה מהאנשים את התחביבים היצירתיים שפעם היו נחלת הכלל. מה זה אומר שאנשים חוזרים ליצור עם הידיים? מה זה אומר שעושים על זה תוכנית ריאליטי וזה כבר לא מביך להודות? (כמעט) מה זה אומר שיותר ויותר צעירים וצעירות נכנסים לתחום ומפתחים אותו למימדים שפעם לא היו אפשריים (בלוגים, הדרכות ביוטיוב , אפליקציות לאייפון..). אני יושבת בערב וקוראת על טכניקות תפירה עלית מתוך האייפד שלי , איזו הוכחה טובה מזו יש? אנחנו דור שמחבר בין העבר לעתיד. ובכלים שיש לנו עכשיו אנחנו הופכים את זה למהנה ונגיש יותר. 

נציגה נוספת לדור הזה היא לורן, בחורה סקוטית חמודה שעזבה את תחום הפיזיותרפיה כדי לעסוק באהבת ליבה וזה יצירה. שבוע אחרי שהפרק האחרון שודר באנגליה, היא פתחה את חנות הבדים שלה, שתהווה גם בית לסדנאות שונות בתחום התפירה והיצירה. אתם יכולים לקרוא בבלוג שלה על כל התהליך של הפיכת חלום החנות למציאות. היא ובן זוגה שיפצו מבנה ישן במשך יותר משנה, נורא מרגש לקרוא. טילי, מ -Tilly and The Buttons בלוגרית בריטית (יהודיה אגב, מה שתמיד נחמד לגלות בעולם הוירטואלי הענק) גם התחילה לתפור במקביל ללימודיה ועבודתה בתחום החינוך. הבלוג שהיא כותבת הפך למעין בית לתופרות מתחילות (יש לה הרבה פוסטים מאוד ברורים למתחילים) והיא סקרה את חווית ההשתתפות שלה בתוכנית במספר פוסטים מעניינים הכוללים גם ראיונות עם המשתתפים. התוכנית צולמה במתכונת מאסטר שף קצרה, ולכן כמובן שיש גם ספר-




לורן המקסימה בלטה ביכולותיה לאורך הפרקים, אך החביבה עלי היתה המשתתפת אן, בת ה82, שעדיין עושה יוגה. אולי בזכות היוגה ואולי בגלל שלמדה תפירה בצעירותה ממורה צרפתי המתמחה בתפירה עלית  - היא הביאה לתוכנית את הסטנדרטים הישנים והעל- זמניים של התפירה. זה היה תענוג להתבונן בה עובדת,  עם כל כך הרבה אורך רוח, לא עושה קיצורי דרך - למרות הלחץ של הזמן ויוצרת בכל פעם בגד מושלם מא ועד ת.  אן פעילה מאוד באחד הפורומים הפופולריים לתפירה באנגלית שנקרא Stitcher's Guild או Artisan's Square, שם היא חולקת מהידע והניסיון מרובה השנים שלה. פורום ענק ומרתק, המחולק לפי נושאים ומאוד סימפטי למשתתפים.
האופן המתודי שבו אן עובדת הוא דוגמא ל"תפירה הנכונה", זו הנהוגה בבתי האופנה הגדולים ובבתי מלאכה של החייטים האמיתיים. 

לא ניתן לצפות בסדרה מתוך הערוץ של הBBC ששאינו משדר לחו"ל, אך כמה חברים נחמדים כבר העלו את הפרקים ליוטיוב, כדי שכולנו נהיה מעודכנים. זה הפרק האחרון והמרגש מכולם בסדרה, וכאן תוכלו לראות את הפרק הראשון, השני והשלישי





לסדרה הזו יש הד די גדול, מדהים איך הטלוויזיה יכולה להקפיץ משהו לתודעה הכללית. יחד עם זאת אני חייבת להגיד משהו על הפורמט. אני לא חובבת גדולה של תוכיות ריאליטי, ועוד פחות של תחרויות ריאליטי למיניהן. זה לא שאני לא אתפוס פרק מזדמן של דה וויס, או מאסטר שף, אבל כאן יש משהו שונה. בפרקים הראשונים הרגשתי שחיללו לי משהו קדוש. אני לא יכולה לשים על זה את האצבע בדיוק, אבל זה קשור לתרכובת של סגנון ההנחיה, לפורמט של תחרות ושיפוט והקשר הרופף שלו לעולם התפירה והיצירה הביתי. כמו שטילי אומרת באחד מהפרקים הראשונים- תפירה זה משהו שאת עושה בשבת בצהרים, ביום נעים של מנוחה, לא בתחרות ומול המצלמות. נורא דאגתי שזה יעשה להפך ממה שזה אמור ודוקא יוריד לאנשים את החשק. ברור הרי שהדברים שאנשים יצרו בתוכנית אינם משקפים את היכולות האמיתיות שלהם בתנאים טבעיים, וזה הכעיס אותי. 

מה שאני היתי עושה, אילו היתי מפיקה תוכנית על תפירה הוא משהו בסגנון של תוכנית בישול מגניבה, שבכל פרק מסבירים איך עושים משהו, לעומק ואז כל המתמודדים עושים ואולי בסוף מישהו זוכה. אבל בקצב אחר ובעומק אחר. ויחד עם זאת - מפליא אך - א.מרבית האנשים שצפו השתגעו על התוכנית,
ו-ב. אישה כמו אן, שמחזיקה באותם עקרונות תפירה "של פעם" שאני מחזיקה בהם, הסתדרה מצוין במתכונת הזו, אף על פי היותה בת 82 וסגנון עבודתה הקלאסי. הלוואי לכולנו לשמור על כזו רוח נעורים והרפתקנות בגילה..


Ann Rowley  מכאן

 אתן יודעות מה עוד מרתק אותי? זה שכל הנשים המבוגרות האלה, שמתעסקות בתפירה וקווילטינג וכו, הן כולן ספציות באינטרנט. המון מהן משתתפות בפורומים, כותבות וקוראות בלוגים, מזמינות ציוד תפירה באינטרנט באופן קבוע (אני מנסה לדמיין את אימא שלי עושה את זה, האישה חוששת לתת את מספר כרטיס האשראי שלה..). חלק מחברותיי הצעירות מבינות פחות בפלטפורמות וירטואליות חדשות, מאשר הסבתות האלה. וזו בכלל הלכה לריאליטי.. באמת, כל הכבוד.

זו אן בשמלת החתונה שהיא עצמה תפרה. תראו כמה חיים שלמים של יצירה (ויוגה) עושים טוב לבן אדם. נ.ב. קראו כאן את הראיון המלא איתה אחרי התוכנית. ( אתן יודעות שגם אני עיצבתי לעצמי את שמלת החתונה? ותפרתי לבד את ההינומה? אספר לכן מתישהו בהמשך.)

Ann Rowley in her self made wedding dress (source)

טוב, הגענו לסיום הפוסט.. מקווה שיש לנו מספיק חומר למחשבה ואולי גם קצת השראה..
בחיים האישיים והמקצועים שלי אני מוצאת את עצמי פעמים רבות מנסה לעזור לאנשים (ולעצמי) להתגבר על הפיצולים שבתוכם. החלוקה הזו בין שחור ללבן, בין הטוב לרע, ובין חלקי הזהות השונים שלנו. מכא גם הכתיבה בכמה שפות, וכאן גם ההתרגשות הגדולה שלי כשאני מוצאת סבתא כזו בת 82 שעושה יוגה וגם תופרת. למה לנו לבחור את האחד על פני השני? אולי פשוט נרחיב את המקום בפנים בשביל להכיל יותר?

עכשיו, לסיום, תגידו, הייתן הולכות לתוכנית ריאליטי כזו? באנגליה כבר התחילו לעבוד על עונה שניה..
אני חייבת להגיד שלמרות הכול, אם היו עושים משהו כזה בארץ, אולי היתי הולכת. ביום שיער טוב, כמובן :)

{אז מפיקי ערוץ 10 (או 2, בסדר..!), פניות במייל בבקשה}

המשך שבוע נעים ופחות חם לכולם:)


Monday, April 22, 2013

Mad Men Challenge - Emerald And Burgundy Joan Inspired Dresses

שלום קוראים וקוראות יקרות! החיים מלאים אתגרים והכי טוב כשאלו קשורים לתפירה (או כל סוג יצירה)

Hello Dear Readers! 

These have been some crazy couple of weeks.. Lot's of personal things happened but since they are a bit sad, I will spare you the details for now. As far as sewing goes, here are my entries for Julia Bobbin's Mad Men Challenge. The pattern is my own, self drafted, and inspired by two evening dresses of Joan. They are almost the same, except some design details and finishing. Both have been sewn using a lot of couture elements (underlining, catch stitching, inner support) but that is not the greatest thing about them. The real thing I am proud of is that you are looking at two complete "Make Do and Mend" garments. Both are recycled items from my travels in India about 15 years ago. Does that make them vintage? :)


היו לי כמה שבועות מטורפים לגמרי, לצערי עם כמה בשורות עצובות, אבל אני אשמור אתכם מזה בשלב זה. אני לא ממש מתה על הפרדה מוחלטת בין האישי ומה ששייך לבלוג, אבל עדיין לא עליתי על דרך המלך לשילוב. אני הרי רוצה להלהיב נשים ישראליות אינטלגנטיות בדבר התפירה, אז מה שייך פה הצד העצוב של החיים?
בכל מקרה, אם את קוראות את הבלוג הזה כבר כמה זמן, אתן בטח כבר מכירות את נושא האתגרים התפירתיים. זו שנה שניה שמתקיים לו הMad Men Challenge, כאילו אני זקוקה לתמריץ בשביל לתפור בסגנון זה.. אבל בכל זאת ניסיתי לאתגר את עצמי והצלחתי, אני חושבת. מעבר לעיצובים וגזרות - מעשה ידיי, מדובר בשתי שמלות ערב העשויות על טהרת המחזור. הירוקה היא סרי ישן שהבאתי איתי מהודו לפני כ15 שנה (בחלק הזה אני מקללת ברוסית ביני לבין עצמי) והבורדו היא חיים חדשים שנתתי לחצאית טיבטית מאותו הטיול. מענין, האם זה הופך אותן לוינטאז'?


Have you seen this image of Joan? It's pretty rare out there in the web, and that's cause it's taken from a promo shot to one of the season's openings (if there's a true madmen devotee here, she'd know which one). My dress is made from an old Indian sari (that mom tried to throw out many times..). It was a challenge to cut around the holes, but the beautiful emerald silk was worth it. The dress is underlined with grey poly-organza (I kept this a low budget project) and lined with green satin (from sheets I have brought that time from India too). Can you believe I once slept in satin sheets? I must have thought I was Maharajah. 


השמלה הירוקה עוצבה בהשראת התמונה הזו של מיס הולווי, הלקוחה מאיזה פרומו לא פופולרי במיוחד ברשת. בכלל מרבית השמלות הכי מדהימות של ג'ואן הן מהפרומואים, אנ לא מבינה למה קריסטינה הנדריקס לא לוקחת אותן הביתה או לפחות מבקשת ממעצבי התלבושות שישחזרו לה אותן בכמה העתקים. זה מה שמרלין מונרו היתה עושה בזמנה, היא היתה דורשת לקבל את השמלה מהסט ואז לוקחת אותה לחייט שישחזר אותה בכמה צבעים ובדים שונים. ( שימו לב, דברי חוכמה נדירים פה בין התמונות..) 



Anyway the fashion fabric is a bit transparent, and the layers give the silk some depth. The bodice is fitted, with a front seam (from what I could tell, same as Joan's dress) and has an extended gathered shoulder line, that can be worn on and off the shoulder. Skirt ends a bit below the knee, and has a back slit. It has a back lapped zipper and some hook and eye inner support (see photos below). I wont lie, I am very proud of it.

כמה מילים על התפירה. נתחיל מהעניין של המחזור. המחשבה שעומדת מאחורי הפרויקטים האלה היא להחזיר לחיינו קצת מאווירת הצנע של אמצע מאה קודמת - (חפשו את make do and mend כדי ללמוד על כך עוד, או שצפו בפרק השלישי של הsewing bee הבריטית. אם אתן לא יודעות במה מדובר כנראה שאתן לא עוקבות אחרי בפייסבוק וחבל :)) בשתי מילים, המלחמה אילצה את הנשים להיות מאוד יצירתיות בתפירתן. ברור שכולן כמעט ידעו לתפור (ולסרוג!), וכך דאגו להראות אופנתיות ולהלביש את משפחתן, אך בתקופה הקשה הזו, כשכל הגברים הלכו למלחמה ולא היה כסף לקנות בדים, המושג של "להכין יש מאין" (תרגום חופשי שלי) הפך להיות פופולרי מאין כמותו. נשים הכינו שמלות ממפות שולחן, חצאיות טוויד מתוך מכנסיים של בעליהן ואפילו ג'קטים מחויטים ונשיים מאלו של הגברים. הממשלה תמכה ופרסמה ספרונים ועלונים שיתנו לנשים רעיונות ל-DIY של תקופת המלחמה. יש לי את אחד מהספרונים המקסימים האלה בבית, הוא מלמד איך לתקן בגדים ולהיות יצירתית בכל הנוגע לחומרים (כזה).

  


The burgundy dress was inspired by this image of Joan. She wore that gorgeous evening dress to have dinner with her asshole husband, remember? For the fabric I cut an old Tibetan wrap skirt of mine. I admit that I hate throwing things out, cause I always end up wishing I haven't! I thought of making pillow covers out of this one, but when I saw Joan's dress, I had an idea of using is as a wearable muslin. Well it turned out to be a dress on it's own, underlined with nude cotton, this linen-silk mix (I am totally guessing here) looks really nice. I tried it in an above the ankle length, and I really like it.. 



מעבר למחזור של הבדים, שתי השמלות נעשו על טהרת התפירה העלית (טוב, כמעט. על כך בפוסטים הבאים). אחרי שהבנתי איך אני רוצה שהגזרה תראה, גזרתי קודם את הבטנה (זו השכבה הפנימית יותר של הבטנה, שנקאת באנגלית - underlining, והיא נתפרת כשכבה אחת עם הבד החיצוני) ואז את הבד. השכבה הפנימית נותנת חוזק ותמיכה לבגד, ובמקרה של השמלה הירוקה גם משחק גוונים מעניין. שמלת הבורדו היתה אמורה להיות דגם נסיוני, אבל היא נראתה כ"כ טוב שזכתה לקיום משל עצמה. לירוקה הוספתי גם בטנת סאטן נעימה, שגם היא, תאמינו או לא נעשתה מסדינים ישנים שהבאתי מאותו הטיול בהודו. אני לא מאמינה שפעם ישנתי בתוך סדיני סאטן ירוקים. בטח חשבתי שאני מהרג'ה.


This was actually the first version of the pattern, and how I envisioned Joan would look standing. Later I found a detailed image of that dress and it turns out it is actually a wrap dress, with a bit of sarong type skirt. I am making it too (found an even more precise fabric while visiting my old closet, in a form of a Tibetan dress. I really can't believe I actually wore stuff like that once. I was a total hippy.)



הירוקה עשויה ממשי בגוון אמרלד , והבורגונדי - אני לא יודעת מה זה הבד הזה, אבל הוא נראה כמו תערבות בין משי פראי לבין פשתן או כותנה. מרקם מעניין, ראו למטה. עשיתי כמה שינוים עיצוביים בין הגזרות, שהעיקריים בהן הן האורך (תגידו, קוראות אופנתיות שכמוכן, מה אתן אומרות על אורך מעל לקרסול? ) ומיקום הרוכסן. 


Here it is with a vintage brooch. I tried it on with a red rose, it also looks cool, more Spanish in nature..:) The couture insides look like this. The dress is not lined, but it's fine, I think many times underlining is enough. There will be a detailed post on that soon. 



שני הרוכסנים נתמכים מבפנים ע"י החברים האלה, איך קוראים להם בעברית? וו ועין? (גוגל טרנסלייטור הבוגדני). בגלל שהשמלה צמודה למדי בחלק העליון, הרוכסנים עובדים קצת כמו מחוך (עדין ביותר) ומחזיקים צורה.





 I made a side invisible zipper for the burgundy dress, since it's very fitted there is a waist stay and some hook and eyes to help the zipper. For the green on I used a cotton hook and eye tape I cut and sewn behind the lapped zipper in the back. All the seams are overclocked and catch-stitched to the underlining to help them lay flat. 





A few tips I have to share from this challenge:

1. Be creative and resourceful! If you don't have the right fabric, don't run and buy it, maybe it's hiding in your own closet. The satisfaction is beyond imagination and these old clothes will thank you (seen "toy story"?) and so will the environment.

2. Don't be afraid to make your own patterns. Study the design elements, think how do you imagine the pattern would look like and use your sloper or an old pattern that fits well to experiment flat pattern making. Use a muslin and a mannequin to drape if you prefer it.

3. Try underlining instead of lining. The process is faster - both layers are sewn at the same time and it's easier to adapt the size in case you loose or add some inches to your figure.

4. Sew flat! For the same two reasons - it saves time and you can easily alter the side seams if you'll ever need to. Plus it's easier!

5. It's very hard to take pictures on your own. 

כמה דברים שהיתי רוצה לחלוק איתכן בעקבות הפרויקט הזה:

1. היו יצירתיות ולא צרכניות! אם אין לכן את הבד המתאים, אל תרוצו לקנות, בדקו אולי הוא נמצא בחלק האחורי של ארונכן. עקבו אחרי לוחות הפינטרסט שלי כדי לקבל רעיונות מגניבים לDIY ומחזורים.

2. אל תפחדנה לעשות גזרות משלכן. בסכ"ה מדובר בחתיכת נייר שאמורה אח"כ ליצור צורה תלת מימדית בבד. אם יש לכן גזרה שמתאימה לכן, או שיש לכן ספר שמלמד איך להוציא גזרה- אתן חופשיות להתנסות ולשחק באוות נפשכן. אני מתכננת לכתוב בהמשך על כל מיני דרכים מגניבות להוציא גזרה ויש הרבה:)

3. חשבו יעיל. נסו לתפור בטנה פנימית במקום חיצונית (ראו את הנקודה הזו באנגלית אם זה לא ברור). הדבר חוסך מלא זמן ומאפשר תיקונים מהירים למידה בשלב מאוחר יותר.

4. אל תקשיבו להוראות. מרבית הספרים ילמדו אתכן לתפור קודם את החלק העליון כולו ואז לחבר אותו במותן לחלק התחתון. אני מציעה לכן לנסות לחבר חלק קדמי לאחורי- באמצעות תפרים צדדיים. הדבר חוסך זמן, קל יותר ומאפשר לשנות את המידה של השמלה בקלות, אם אתן כמוני- ומתרחבות או מצרות בהקפים מדי עונה.

5. מאוד קשה להצטלם לבד. 

Thank you Julia Bobbin for making this challenge yet another year:)! Mad Men is my most favorite show (at least fashion wise) and almost all Joan's dresses have to be recreated (especially those in promos..)  So - many more Mad Men challenges to come, hopefully! 

Can't wait to see what everybody else came up with..!

Oh, and if you haven't seen this dress (I made a while ago) it is also in the challenge. Check the details here.

תודה לג'וליה בובין שערכה את האתגר הזה, שנה שניה ברציפות. היא בלוגרית ממש מגניבה, אוסטרלית ממוצא איטלקי שכדאי לכן להציץ לאתר שלה באופן כללי. היא אגב, גם חכמה לא קטנה, מרבית השמלות המקסימות שלה הן וריאציה לשתי גזרות מאוד מחמיאות. אני מקווה שנבנה לנו כאן קהילה קטנה (או גדולה) ובשנה הבאה יהיו יותר משתתפות ישראליות באתגרים חביבים אלה. יש עוד הרבה שמלות ג'ואן שזקוקות למישהי נואשות שתשחזר אותן. בימים הקרובים ג'וליה הולכת לפרסם את כל הפרויקטים שנשלחו אליה, אני אשים לינק בפייסבוק או כאן.
למטה זו השמלה שתפרתי לפני כמה זמן אך גם היא נכנסה לאתגר, מכיוון שגם נעשתה בהשראת מד מן. להלן הלינק למי שפספסה.. קשה להאמין, אבל קורה;)




Hope you enjoyed this little story, all about sewing.. and if you don't already (hard to believe but possible..:)) you are welcome to follow.

P.s. if you happen to be from LA, my husband is there now, with his movie. Who knows maybe you'll be able to catch it? I just sent him on a mission to the fashion district, hope he'll come out of it alive:) If you are local and have any advice - like a good source of silk organza in LA, please share!


Thank you for visiting:)

Till soon,

Milena



טוב, אז נאמר שלום לעת עתה. מקווה שנהניתן (אני יודעת שהקוראות העבריות שלי אכן קוראות את מה שאני כותבת, וזה מאוד מחמם את ליבי), ומי שחדש/ה מוזמן להצטרף לקוראים, אני מנסה לאסוף כאן שבט קטן, בכל זאת.

בעלי נמצא עכשיו בLA, עם הסרט המקסים שלו, אז למי שיש קרובים שם, אולי הם יצליחו לתפוס אותו. הסרט מסיים את הסיבוב שלו בתי הקולנוע בארץ (אני יודעת שלא פרסמתי פה, לא יודעת למה, לפעמים לא נראה לי נכון לערבב את החיים האישיים שלנו פה, אולי זה טעות) אז אם הוא עדיין רץ במקום מסוים, ואתם רוצים לדעת לאיזה בן אדם אני נשואה, חפשו את "איגור ומסע העגורים", של יבגני רומן.
בנתיים שלחתי אותו אתמול למסע קניות בסדקיות הלוס אנג'לסיות, שלמרות המבחר הרב, אולי תשמחו לשמוע שהן נראות ומרגישות כמו אלנבי שלנו. ככה שלא כל דשה של כל שכן ירוק יותר:)

עד הפעם הבאה,
חיבוק וירטואלי והרבה השראה,

שלכם,
מילנה







Monday, April 1, 2013

Sewing For Victory 40's Challenge Dress


I present you my Sewing For Victory dress.

שמלת שנות ה40 שלי עבור Sewing For Victory הושלמה.
















As I mentioned in a previous post, I used the movie Malena as a reference, for this silhouette. I curled my hear a bit and kept the makeup light for the purpose of the image. 



כפי שהזכרתי בפוסט קודם, השתמשתי בסרט מלנה, כרפרנס לסילואט והשראה. סלסלתי את השיער שלי קצת והתאפרתי באופן קליל יחסית, כדי להתאים לדמות. לא רציתי להפוך למלנה בשלב ב של הסרט, אם אתן מבינות למה אני מתכוונת.




In the spirit of wartime "staple mentality" I had only enough fabric  for a straight skirt (the fabric is rayon)I used this cute vintage Mccall's pattern for the bodice, grading it up two sizes (using this book), and a skirt pattern I drafted a while back for my own body. I use it all the time now, adjusting patterns to my measurements. 

התיחסתי לפרויקט הזה לא רק כניסיון בעיצוב תקופתי, אלא כמסע קטן בזמן. אחד העקרנות המנחים של האופנה של התקופה היה עניין החסכון בבד, ולכן גם לי שני מטר של ויסקוזה (פלוס מטר אחד בצבע אחר לתחתית) היה אמור להספיק. החלק העליון של השמלה מבוסס על גזרת הוינטאז' החמודה הזו, והחלק התחתון על גזרת חצאית ישרה שציירתי לפי מידותי פעם ומאז השתמשתי בה במלא גרסאות. 







The designing was fun, but the best part was the construction. I imagined how women did their sewing in the 40's and followed the same limitations. No serger, no fusible interfacing, no invisible zipper, but yes to side lapped zipper, hand finished hem, a waist stay and self made shoulder pads. This put me in a true zen place. 



כל זה נחמד אך החלק הי כיפי היה התפירה. ניסיתי לדמיין איך הנשים בשנות ה40 תפרו, ולהגביל את העצמי באותה דרך. אז שום אוברלוק, או פליזלין נדבק או רוסכן נסתר. זה שם אותי במקום אמיתי של זן.










I added a little vintage brooch. I think my dress is as cute as Jil Sander's one, if not more. What do you think?


הוספתי סיכת וינטאז' כטאץ' אחרון. מה אתן אומרות יכול לעמוד בתחרות עם השמלה של ג'יל סנדר?  



I've came up with the idea, sewn the dress, took photos (my husband's beautiful work) and posted this post, all the while this little fatty rested in the sun. La vita bela indeed.


 אני חשבתי על רעיון, הוצאתי גזרה, תפרתי, הצטלמתי (בעזרתו המוכשרת של בן זוגי) וכתבתי פוסט - בזמן שהשמנמן הזה נח לו בשמש (כן, ככה הוא ימים שלמים:)). אכן לה ויטה בלה.




Anyway, 40's project done and finished:) I really enjoyed this sew-along, even though I only joined flickr today. I am really bad with all this technology, learning as I go (there are so many platforms..!) I hope it does get easier with time.
What I liked most is the fact Rochelle from Lucky Lucille  added a few more criterias to the sew along besides the fashions. I feel I really time traveled.

For my family the 40's were not the best times, my grandmother spent it fleeing the natzis in the forests and later working hard, far away from home to feed a little boy while grandfather went to war. (Can you imagine? I can't) All their relatives that stayed in Latvia killed meanwhile. So I am not into romanticizing this era too much. But I was thinking that maybe this is somehow what my grandmother would like to have been doing instead, making a pretty dress for her self, in an alternative reality. So I imagined that and dove into a retrospective healing, so to speak.


It's interesting how fashion comes back. We get to enjoy the 50's without necessarily being housewives, and we can enjoy the 40's minus the terrible circumstances. I call it liberating the fashion, how about that? 


So, see you soon. In Israel the holidays are over, tomorrow begins another work week. I will be busy, but promise to read all your comments! Let me know if you have any question too. I did not elaborate on the techniques too much, but if there is something you are curious about, be my guest!


Till soon,

yours,
Milenushka

בסכ"ה נורא נהניתי, ובמיוחד מהעובדה שרשל, יוזמת הפרויקט הקטן הזה הוסיפה כמה תנאים מעבר לעיצוב. הדבר היחיד שהיה לי קשה זה להצטרף לעוד אתר נוסף (flickr הפעם) על מנת לקחת חלק. אני הרבה יותר ברוח שנות ה40, כל הטכנולוגיות החדשות האלה מורכבות לי מדי. גם את טוויטר עדיין לא קלטתי עד הסוף..

רציתי להוסיף נקודה קטנה, או גדולה למעשה, לגבי התקופה הזו - שנות ה40. בקהילת התפירה ואולי במקום מסוים גם בקהילת האופנה נהוג לעשות לה קצת רומנטיזציה ולעתים אף גלוריפיקציה. לי קצת יותר קשה לשכוח מה סבתא שלי באמת עשתה בשנים האלה. לא בדיוק היה לה זמן להשקיע בתלתלים הנכונים בזמן שברחה מהנאצים עם בעל וילד קטן ביערות רוסיה. תוך ימים ספורים הם השאירו את כל רכושם והחליפו את מעט התכשיטים שהיו בכמה שקי מלח. הם עשו את כל הדרך מלטביה לאוזבקיסטן, שם סבתא נשארה לעבוד כדי להאכיל את הדוד שלי בזמן שסבא הלך למלחמה. כמעט כל המשפחה שנשארה בריגה נרצחה. כשחשבתי על זה הרגשתי כמה דברים. א. אשמה- למה? כי את זו אני תמיד מרגישה. אבל אז חשבתי לעצמי שאולי אני עושה עכשיו את מה שסבתא שלי באמת היתה רוצה לעשות בזמנו, בעולם או מציאות אלטרנטיבית. גם היא היתה רוצה לשבת בשקט בערב ולתפור לעצמה שמלה כיפית. אז עשיתי מעין הילינג לאחור. וכשכבר ישבה לתפור או לרקום, היתה עושה את זה עם הידיים האוהבות שלה, ועם הרבה סבלנות, זה בטוח.

בכלל כל העניין של האופנה וההקשר ההיסטורי - תרבותי שלה זה נושא מעניין. אנחנו יכולות להתלהב מעיצובים משנות ה50 מבלי שנהיה עקרות בית בהכרח, ואנחנו יכולות להנות משמלה משנות ה40 ללא הנסיבות הנוראיות. אני קוראת לזה שחרור האופנה מההסיטוריה שלה. מה אתן חושבות?

טוב, סיימנו להיום. סליחה לקוראי העברית שלקח לי קצת זמן לתרגם את הפוסט היום (היתי צריכה להירשם דחוף לפליקר ולשים שם לינק לבלוג).
שבוע עבודה חדש אצלנו.. אני אהיה די עסוקה, אך מבטיחה לקרוא את תגובותיכן ולענות -אם יהיו לכן שאלות, מחשבות או בקשות להרחבה.

שיהיה ערב נעים ועד הפסח הבא! סתם:) מה מאחלים בסוף פסח? 

היה שלום,
מילנושקה.



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...