Monday, September 30, 2013

The RTW Version of Gertie's Wiggle Dress - Fall For Cotton

Hello readers,

This is my third version of Gertie's wiggle dress, that is also one of my entries for Fall For Cotton. I bought this grey and white print cotton this summer and thought it would be interesting to make something elegant out of it. I usually get ideas from fabric, putting it against my skin, playing with the drape and seeing what does it want to become. Well this one wanted to be a fitted dress, what are you gonna do.


שלום קוראים יקרים. מה שלומכם? הפוסט היום באנגלית- והוא עוסק בגרסה נוספת לשמלה של גרטי שתפרתי לאחרונה. אין לי הרבה זמן להתעסק בתפירה כשלעצמה, אבל מהגזרות של גרטי אני תמיד נהנית ולומדת משהו. הפעם רציתי להתנסות בתפירה בסגנון RTW, דוקא ללא כל העבודה הפנימית והתפרים הידניים שאני בד"כ כה אוהבת, אלא כמו שקונים ברשתות. הבד הוא כותנה מקהירי בדים, מהקיץ והוא זה שהכתיב לי מה הוא רוצה להיות. בד"כ אני מתחילה מהבד, מניחה אותו אל מול עורי, בודקת איך הוא נופל ושואלת מה הוא היה רוצה להיות. זה רצה להיות שמלה אלגנטית, אפילו שהוא "רק" כותנה תאילנדית. אני כ"כ אוהבת כותנה, שתתקמט כמה שהיא רוצה, זה שווה את זה.   
נ.ב. צילמנו במרינה ביי בסינגפור, ויצאה ממני גיבורת שושלת. רואים?


 


I thought fine, you'll be a dress, but I want to experiment with the sewing techniques. I bought a RTW dress (omg, right?)  earlier this summer and was pleasantly surprised with how light it was. Drapey viscose (rayon) was unlined and all finished with a serger inside. I decided I need to try that, for once. What was mostly interesting  was that the princess seams were unnotched, and the seams where not pressed open. I decided to make Gertie's wiggle dress again, because the pattern was already traced, fit checked and the construction clear. To make the seams lay flat I pressed them to one side and serged together at 1/2'. No clipping and notching needed.

    


The only thing I changed was a small sway back adjustment to take care of the wrinkles at the lower back, I had in the previous version. Wearing heels changes our postures and the fit of garments. 




All in all I am happy with the results. The fabric wrinkles a bit, but so does life, so I don't really care about that. Wearing cotton is so much more pleasant than polyester, that a bit of ironing from time to time is a small price to pay. If you would like to try out this pattern in cotton too, I would suggest getting something with a 5 % of Lycra added or underlining the dress to help the seams be a bit stronger. Lining won't do the difference in this case. 








I am mostly working on my own designs in my spear time, and can't keep up with the blogo-sphere on all the new patterns that enter the market. Since my sewing time is limited and needs to be focused on my particular goals, I don't review as much patterns as others. But I do have a soft spot for Gertie's patterns, since I feel I "grew up" with her blog. I am sentimental like that. So this will be my sewing challenge. I will make one pattern from her book every month, and review it- sewing-wise for the blog-world. I would love other people to join this challenge, so I made a little badge that I will share in the next post. I also opened a flickr group that will help us organize all the wonderful projects made from Gertie's books and patterns. I love her patterns since they are advanced and vintage inspired, so they always teach me something new. 

The group is named Gertie's New Book(s) For Better Sewing & Butterick Patterns since I want it to be an easy reference for all of her patterns. I am going to publish all the patterns that I made and plan to in the following week. Please join and follow along. 
Now have you guessed already where did we take these pictures? That's right, the famous Marina Bay Sands in Singapore, we dropped by on our last day of the visit. The magic pool is only open to the guests of the hotel (perhaps next time..:) but you can come up and enjoy the view from one of the towers. Can you tell I was trying my Dynasty act?  









The unwritten rule of fashion blogging says you have to tell where your shoes and bags come from.
So the shoes are last year's collection of Shani Bar, clutch by Svetlana Kletina.

Questions, thoughts and suggestions are always welcome :)

Good week ya all.

ביי חברים. בקרוב הרבה חדשות בעברית :)


Follow on Bloglovin





Monday, September 23, 2013

Alabama Chanin Mi Amore - הרקמה החיה של אלבמה צ׳נין

This post is about the wonderful world of Alabama Chanin and the woman behind it who is partly responsible now for my growing infatuation with the world of handcrafts and their connection to fashion and the environment.
(English).

זוכרים שסיפרתי לכם על ההרפתקאות האחרונות שלי בעולם מלאכת היד? אז הדבר הולך ומחמיר.
על ההחמרה הזו בין השאר אחראית אישה אחת ששמה נטלי צ'נין והיא בעלת המותג אלבמה צ'נין (Alabama Chanin), הנמצא אשכרה באלבמה ומייצר משם- בעבודת יד אמריקאית מקורית את אחד המוצרים היחודיים שפגשתי (בימיי?). צ'נין משתמשת בסריגי כותנה אורגניים שגם הם מיוצרים בארה"ב, ועושה בהם פלאים של סטנסלינג, קווילטינג וסוגי אפליקציות שונים ומשונים. הסבר/תרגום קצר מ"לועזית"-



באמצעות צבע ספריי ושבלונות שמכינים מראש, מועבר הדפוס על גבי הבד, ואז הבד עם הציור מחובר ברקמה ידנית (יש עשרות תפרים שונים ומאות דוגמאות שיכולות להתקבל משילוב שלהם עם סוגי חוטים וחרוזים שונים). זה החלק של הקווילטינג- האומנות העתיקה של חיבור מספר בדים יחד. בכל שלב כזה של עבודה ניתן לעצור- גם ההדפס לבד נראה מעניין נורא על כותנה אורגנית, ועם התפרים סביבו זה נראה עוד יותר עשיר, אך אין זה הכול. בשלב זה צ׳נין מחליטה האם לעשות אפליקציה רגילה או הפוכה, וגוזרת את הבד בתוך או סביב לדוגמאות. הדגמים הללו לוקחים לפעמים חודשים ארוכים של עבודה, ובהתחשב בעובדה כי הם עשוים כולם בעבודת יד , כולל החיבור בין חלקי הבגד, עולים ביוקר


אבל צ׳נין לא ויתרה על התקשורת עם העולם רק בגלל שהיא עושה מוצרים שמעטים יכולים להרשות לעצמם.  היא הוציאה מספר ספרים (האחרון בהם מומלץ במיוחד) והחלה לשתף את הידע שצברה יחד עם הקולגות שלה לעולם. מדובר בטכניקות עתיקות כאמור ואחת המטרות של צ׳נין היא לשמר ולהפיץ אותן. אם יש לכם פחות כסף מזמן, תוכלי לשחזר את העבודות שלה במדויק בעזרת הערכות שהיא מציעה באתר, או שתוכלו לעשות וריאציה משלכם לעיצוביה באמצעות הספרים. אפשר למצוא אותה גם בקרפטסי (craftsy) או בקריאטיב באג (creative bug), שם היא מלמדת כמה קורסים אינטרנטיים באנגלית.







היופי בשיטה הוא שהיא לוקחת חומרים כביכול יומיומיים כסריגים, ומוסיפה להם נופח של מלאכת יד ועיטור, שביחד יוצרים יצירה מודרנית אך גם מחוברת לשורשים.


כל הווייתה של נטלי צ׳נין היא לאהוב ולכבד את המלאכה, האדמה והאנשים שעושים את העבודה ולכן בעיני היא מעניינת, מעוררת השראה, ומסמלת  את הכיוון שאליו האופנה בעולם מתקדמת- יצירה אחראית ומודעת לסביבה, לגוף, ולאנשים.

בקרוב אצלנו:)

נ.ב. כל התמונות מהאתר של Alabama Chanin.

שבוע טוב!

Follow on Bloglovin

Wednesday, September 18, 2013

The White Holidays - בחג לבשי לבן



לפני קצת יותר משנה, כשרק פתחתי את הבלוג, תפרתי את השמלה הזו. קראתי לה שמלת הקיץ האיטלקי שלי, וסיפרתי על התהליך כאן. מאז לבשתי אותה בכמה הזדמנויות, אבל ביננו היא בעיקר שייכת לחגים של ספטמבר. 



את השל הזה מצאתי בשוק ביפו לא מזמן. המוטיביים הרוסיים עושים לי טוב והגיע זמן שנלבש אותם בגאווה. מה שנפלא בחזרתו של הפולק לעולם האופנה שהוא מחזיר עימו את ההתעניינות במלאכות יד המסורתיות , שתופסות את מקום הכבוד המיועד להן (כדוגמא בקולקציות של ולנטינו, אוליאנה סרגיינקו ואוסקר דה לה רנטה)  ומה שעוד יותר נפלא, יותר ויותר אנשים בעולם לומדים אותן מחדש. מאז שכתבתי על זה (כאן) הענין שלי רק הלך והתעמק. בנתיים רק לבשתי מטפחת, אך בזמני הפנוי אני רוקמת חורזת ו"טולאת", ובכלל לומדת כל מה שרק אפשר על התחום הנפלא הזה. 


הדבר הכי יפה שקרה בחג הזה הוא שאימא שלי התארחה אצלנו וסוף סוף, ואחרי כמעט שנתיים שאני מחכה לזה- אמרה שאני עושה דברים ממש יפים. וואללה- אפילו היתה שמחה שאתפור משהו בשבילה. אני חושבת שהיא פחדה לפרגן לפני כן, כדי שלא אסטה מ"המסלול". המסלול הזה, אתם מכירים אותו, שמוביל למוות..:) בכל מקרה, מסתבר שממש היתי זקוקה לאישור שלה. כמה שאני רכרוכית מבפנים. פיכסה 

" לבשל בשמלת "סופיה לורן





אגב, אם תהיתם כיצד נראה שולחן רוסי בראש השנה.. אז הנה דוגמא. 



בחודש הבא (בע"ה) נתחיל על הדרכות מסודרות וחוגים אצלי בבית. תחשבו מה בא לכן ללמוד קודם- לתפור שמלה או חצאית? 

אז שיהיה שוב חג שמח, בסוכה או מחוצה לה.
מקווה שאתם יוצרים דברים מופלאים, בין אם במטבח, במכונת התפירה או בדמיון.

מילנה





Friday, September 13, 2013

The Yellow "Premiere" Skirt - חצאית ""הפרימיירה" הצהובה

שלום לכולם :)

יום הכיפורים בפתח אבל רשמית מתחילים לצום ולהצטמצם רק מאוחר יותר בערב ולכן אנצל את בוקר יום השישי הזה כדי לשתף בעוד כמה תמונות מהטיול והעבודות האחרונות שלי. קראתי היום משהו נחמד על יום כיפור, שאפשר לראותו כחג (אני יודעת שקשה לחשוב על "חג" שלא אוכלים בו) משום שהוא מאפשר למי שבוחר לקחת חלק בו, להתחיל שנה חדשה מדף חלק, מבלי לסחוב את האשמה והחרטה על הדברים שעשינו לעוד שנה. אני לא בטוחה שיש יהודים שאכן מצליחים לצאת מהמעגל של האשמה והחרטה (בכל זאת, תמיד אפשר להשתדל יותר, אולי אפשר היה לנהוג אחרת וכל הבלה בלה הנוירוטי הרגיל) אבל אולי אנשים שבאמת מאמינים גם מרגישים שבאמת נסלח להם ועל כך אני קצת מקנאה בהם. זה נחמד לנוח על כנפי השכינה מדי פעם. 

Hello Dear Readers:) This post is about the yellow skirt I recently made and wore to a movie festival in Singapore that opened with my husband's movie. Please use the Google translator and if you have any questions about construction - let me know:) Gmar Hatima Tova!

אחרי שבוע באיים, נסענו לנו לסינגפור, שם הינו אורחי כבוד במסגרת של פסטיבל הסרטים הישראלי. קיבלנו אירוח מדהים ויש לי רק דברים טובים להגיד על הפעילות של השגרירות הישראלית בסינגפור. הפסטיבל מתוקתק, מיוחצן כך שמלא מקומיים באו לראות את הסרטים, והיחס שלהם לתרבות והמדינה הקטנה שלנו הפתיע אותי לטובה. כבר כמה שנים שאני די קצת חוששת לספר מאיפה אני בחו"ל ובסינגפור פגשנו רק סקרנות וכבוד. למשל, אחרי אחת ההקרנות ניגש אלי בחור סינגפורי ממוצא הודי וסיפר לי על משיכתו הבלתי מוסברת לקולנוע הישראלי ובעקבות זאת התרבות היהודית בכלל - הוא בוכה ברשימת שינדלר, רוצה ללמוד עברית, מתרגש מהשבת וכו'. האין זה מתוק? ההודית שבתוכי אמרה לו שאולי זה מגלגול קודם:) הפסטיבלים האלה, כשהם מאורגנים נכון, מאפשרים לאנשים הצצה אמיתית יותר לתוך החיים שלנו פה, ויוצרים דימוי אנושי יותר ממה שלרוב נתפס דרך החדשות. גם אנחנו בזמן שהותינו שם הלכנו לראות סרט סינגפורי, וזה סיפר לנו על החיים המקומיים הרבה מעבר למה שאפשר היה להבין מחווית תייר רגילה.

טוב, בחזרה לפוסט.
אני לא בן אדם מאוד מפונק, אך בכל זאת היה נחמד להחליף את המיטות הקשות על האי (קונספירציה תאילנדית לדעתי שנועדה לגרום לתיירים לצרוך יותר מסאז'ים), לחדר מלון 5 כוכבים וסוף כל סוף להוציא את מיטב מחלצותיי מהמזוודה. דאגתי להן כאילו היו Dior (ומשום העבודה שהושקעה בהן הן יקרות לי אף יותר) הן הרי לא בחרו לנסוע לאיים טרופיים, מה להן ולאיים? בכל מקרה, במלון הן סוף הרגישו בבית, היה שם מתלה, מזגן ואף מגהץ ומה שהכי חשוב מספיק ארועים ראוים לסיבובי ראווה.

לערב הפריימרה שלנו לבשתי את החצאית הצהובה. את הבד בהשראה יפנית קניתי בלונדון בתחילת הקיץ, ואת החצאית תפרתי בין לבין עבודה על המחשב על טהרת התפירה העלית - עם תמיכה פנימית, בטנת משי ועבודת יד בפרטים הקטנים. כבר הרבה זמן שהיתה לי בראש הגזרה הזו בהשראת האות A ורציתי ליצור חצאית חצופה, קלאסית בגזרתה אך מסקרנת בצבעוניות שלה. כשאני אומרת חצופה אני מתכוונת לזה שיש לה עמוד שדרה משלה, היא עומדת ושומרת על צורתה גם בלי קשר אלי.
אחרי שתפרתי אותה חשבתי שהיא נראית מעולה עם חולצה מחויטת לבנה אך כיוון שהינו בסינגפור, היתי חייבת למצוא לה חולצת משי שחורה, שגרמה לכל האנסמבל הזה להרגיש מאוד נכון למקום, למזג האוויר ולאירוע . 







מה שעושים בפרימיירות:)

הבנות המארגנות של הפסטיבל עשו את כל העיצוב בהשראת הסרט והעגורים, ועל כל כיסא חיכה לאורח עגור אוריגמי קטן. אלוהים אכן נמצא בפרטים הקטנים..




עיצוב מגניב במסעדה יפנית. לגמרי היתי משחזרת את זה בבית אם לא היתי צריכה להתחשב בכל הדרים :) 


אז זו החצאית, וזו הפרימיירה. 

"איגור ומסע העגורים" (שאגב עכשיו זמין לצפייה ב-VOD) מעורר באנשים הרבה רגשות חמים. יש בו משהו שמחבר אותך לילד שבך אם אתה מבוגר, ומכבד ומדבר בגובה העיניים שלך, אם אתה ילד. קצת כמו הסרטים שגדלנו עליהם בברה"מ, יש בו משהו טהור ונקי, שמוציא את הטוב מן האנשים שצופים בו. 
בזכותו יצא לנו לטייל קצת בעולם, זכינו להכיר אנשים מקסימים ולי היו כמה ארועים ללבוש אליהם את פירות דמיוני. לעניינו של בלוג זה, ניצלתי כל טיול כזה להיכרות עם חנויות הבדים והסדקית המקומיים, וניסיתי להביא קצת מתוך התרבויות העשירות האלה הביתה - אם זה בתור חומרים ליצירה, ספרים או השראה פנימית. יש לי חומר להרבה פוסטים עתידיים, תודה לאל.

אז לסיום, אני רוצה לאחל לכולנו חג שמח, גמר חתימה טובה, ושנה טובה - יצירתית ופוריה, בכל המובנים. שנזכה ליהנות מחברה של אהובינו, לאהוב את מה שאנחנו עושים ו"להרבות טוב בעולם".


נ.ב. קטן
לפעמים אני שמה דברים במרכאות כפולות. זה לא בגלל שאני כמו ג'ואי מהחברים לא יודעת להשתמש בהן נכון.. אלא שאני מנסה להציל את התרגום לאנגלית מאי הבנות מטורפות. אח"כ לכי תסבירי. זהו (שבת שלום!)



Saturday, September 7, 2013

Hello, My Name is Milena Draper. Cause I Drape Things - חצאית מקסי בדיגום חופשי


שלום לכולם :)

איך עבר החג? אכלתם מספיק? נחתם קצת?

אני מתה על החגים היהודיים האלה.. במיוחד את הימים לפני, שכולם מתרוצצים בין החנויות, וקונים מצרכים ומתנות. יש אווירה של שפע ושל נדיבות, ואפילו אם החשבון בנק לא מלבב, אנשים נותנים אחד לשני מכל הלב. אנחנו חגגנו את ראש השנה עם המשפחות יחד ואפילו שפעם זה יכל להראות לי כתיק רציני, הצלחנו לשרוד ואפילו ליהנות מהחברה אחד של השני. כשמתחנתים מתחילה להיווצר אלכימיה משפחתית חדשה ולוקח זמן והרבה כוונות טובות עד שהשילוב הזה מתחיל להשמיע מוזיקה. ישראל היא מדינה מאוד משפחתית, מלאה באימהות יהודיות, דודות וסבתות וכו ולפעמים קשה להרגיש שאתה יכול ממש לפרוס כנפיים ולעשות מה שאתה רוצה, כמו מה שנגיד מרגישים בניו יורק. אבל אז' כשכן יוצא לך לעוף קצת החוצה ולהרגיש את העולם, פתאום נורא נעים לחזור למקום שאתה מרגיש בו בבית, ולהתפנק מהחיבוק והפינוק המשפחתי. וגם אחרי שאוכלים כל יום אוכל תאילנדי, סיני, יפני וסינגפורי (ואף חוטפים קלקול קיבה אחד בדרך) פתאום גם הגיפילטע פיש לא כל כך נורא :) 
סתם, למען האמת אני אוהבת גפילטע פיש, אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת..



Hello guys, and by guys I mean you girls:)
We are in the middle of the Jewish holidays over here, which means family, lots of cooking, eating and presents people give each other. I love this time of year, especially the time before the Rosh HaShana, when the streets are full of people buying groceries and presents and everybody is calling everybody else on the phone to wish a happy and sweet new year. I wasn't always as positive about it.. Israel is a very family oriented place and a pretty small country, which often might feel a little too much - too close, too involved, not enough space to really spread your wings and live as you you wish. All the moms and the aunts and the friends of the family having advice for you..:) Imagine that.. But there comes a time, especially after one has had some sufficient travelling time, that coming home feels good. Our families spent the holiday together and what do you know, it was actually quite nice. 


את התמונות האלה צילמנו עדיין בקו פי פי, אחרי שהצלחנו לטפס לנקודת תצפית במעלה האי. מקום די עוצר נשימה, אך לא מאוד פרטי' כפי שאתם רואים:)
הפעם מדובר בחצאית בעיצובי, שכרגיל גזרתי ותפרתי בעצמי, בשינוי אחד קטן. במקום  עבודה על גזרה על הנייר, את הדגם החצאית הזו יצרתי ישר על הבובה.  מדובר ב4 מטרים של בד ויסקוזה משובח, במקור מנחלת בנימין (יש כמה דברים שאנחנו יכולים יכולים להיות גאים בהם, ומבחר הכותנה והויסקוזה שאפשר למצוא בארץ בחודשי קיץ, הוא אחד מהם).
החצאית הזו היא חלק מהדגמים שאני מפתחת למכירה, ואשמח לשמוע אם אתן- קוראות הבלוג היקרות, מתחברות לסגנון הזה ואם גם לכן יש חשק בלתי מוסבר למקסי, כמו לי. 


These photos were still taken at Koh Phi Phi, after we managed to climb all the way to the view point. The place was quite breathtaking, but as you can see not so private..:)
This time I'd like to share with you a skirt I made, which was born out of my imagination right on the dress form. This design is a part of my first collection that I plan to make available for sale, and therefore I'd really like to hear your opinion. I have been drafting and experimenting with patterns for a while now (unfortunately not being able to show you all on the blog) but after taking Paul Gallo's classes on craftsy, I feel especially liberated. Draping and sewing right from the dress form became one of my favorite work processes. I would really recommend it to anyone wishing to experiment with his/ her own designs.








החלטתי שאני הולכת לתת סיכוי השנה לאהבה שלי לתפירה ולמלאכת יד, וגם לתת ביטוי לצורך שלי ליצור. ולכן, אם הכול יהיה בסדר, אחרי סוכות אתחיל להציע קבוצות קטנות ללימוד תפירה ודיגום בסיסי בביתי, וגם אוציא קולקציית קפסולה ראשונה לרחבי הרשת. למעשה אתן תוכלו לבחור לבד, אם אתן רוצות לקנות את הבגדים מוכנים או להשקיע קצת זמן בלימוד עשייתם לבד. 
משהו בשילוב הזה עושה לי טוב. ומה אתן אומרות?

I decided to give myself a chance to do what I enjoy so much and combine my love of sewing with the desire to design. Hopefully it will all work out and I will still be able to keep this blog interesting for the sewing community. 
Have a great weekend and a week to follow, and let me know what you think :)

xx
 Shana Tova!
שנה טובה לכל קוראי הבלוג. שתהיה מספקת, מאתגרת ובעיקר מבורכת:)




Monday, September 2, 2013

My End Of Summer Dress - השמלה של סוף הקיץ


הקיץ עבר בעבודה מול מחשב, עם רגעים קצרים של סיפוק כאשר גלגלתי את הכיסא שלי לצד השני של החדר ותפרתי משהו. גיליתי שבמקום להלחם בחשק שלי ליצור, "עד שאסיים את כל הדברים החשובים", דוקא לשלב את התפירה בין לבין לעבודה האינטלקטואלית עזר לי והמחשבות זרמו באופן קל יותר. 

The summer passed with me mostly working on the computer, with a few moments of grace when I rolled my chair to the other side of the room and sewn something. I found that instead of fighting the desire to sew "until I finish all the important stuff", letting my self make things actually helped me creatively in other spheres as well.




 לכתוב בלוג אופנה שבו אני תופרת את כל מה שאני לובשת לא פשוט. הכי מסובך זה למצוא זמן ומצב רוח מתאים לצלם ולהצטלם. כשאנו יוצאים אני תמיד מוכנה בשניה האחרונה (ומתאפרת באוטו), ולהתלבש במיוחד בשביל להצטלם נראה לי קצת מוזר.. לשמחתי בסוף הקיץ הוזמנו לפסטיבל קולנוע בסינגפור, והחלטנו לשלב את הנסיעה עם ביקור קצר בתאילנד לכבוד היומולדת שלי. התמונות האלה צולמו בקו פי פי, שאכן התגלה כגן עדן קטן עלי אדמות. מדהים איך קצת שמש, מים, אויר ומנוחה יכולים לעשות את הגוף והנפש מאושרים. כמובן שקצת מסאג' תאילנדי גם לא מזיק אף פעם.. 

One of the hardest parts of writing a fashion - sewing blog for me is finding the time and the right mood to take the photos. I am always late when we go out, and dressing up for no other reason than a photo-shoot feels too self-indulgent .:) Luckily we were invited to Singapore at the end of the summer for my husband's movie, and decided to add a little trip to Thailand on the way, for my birthday. These photos were taken at Koh Phi Phi, which actually turned out being a little piece of heaven. It is amazing what a little sun, sea, air and rest will do to your body and soul. 




המזוודה שלי הורכבה כמעט כולה מפריטים מעשה ידיי, וניסינו לנצל את הנופים היפים גם כרקע לצילום של ה"יצירות" האחרונות שלי. השמלה הזו מכותנה הודית (שקניתי דוקא בארץ) משלבת בצורה מושלמת בעיני בין הקיץ לסתיו, ולכן אולי מדברת אלי, ילידת סוף אוגוסט, במיוחד.. 

My suitcase was mostly filled with handmade garments and we tried to take advantage of some of the beautiful views on the way as a background for them. This dress, made of an Indian cotton, combines the lightness of summer with the colors of fall, making it the perfect end of summer dress. 





 את השמלה עיצבתי בהשראת שנות ה60 המאוחרות, שלצד שמלות מיני שובבות וילדותיות גם היו מאופיינות בשמלות מקסי מחויטות. החלק העליון מורכב מגזרת פרינסס המלווה את מיתרי הגוף, לה הוספתי מפתח סירה בצוואר וV עמוק בגב, והחצאית היא בגזרת A עם כיסים חמודים בתוך התפרים הצדדיים. הבד היה דק למדי ולכן תמכתי בו ממתחת עם כותנה לבנה ונושמת.

I designed this dress inspired by the 60's maxi dresses. The bodice is a fitted princess cut, to which I added a boat neck and a deep V opening in the back. The skirt is a long A line with two comfy side pockets. Since the fabric was on the thin side, I underlined it with some breathable cotton.




אני מרגישה בה.. מאוד קולית, אפשר להגיד. ולמרות שאת הגזרה הזו אפשר בקלות להפוך לשמלת ערב, זו בעיני שמלת בין הערביים המושלמת. בשנות ה60 היא יכלה להיקרא - שמלת המארחת, משהו יפה אך גם נינוח שאת זורקת על עצמך כשאת מזמינה אנשים לארוחת ערב אצלך בבית.

This dress make me feel .. cool, I might say. And even though this pattern can be easily turned into an evening dress, this fabric is more of a late afternoon dress. In the 60's they'd call it the hostess dress, as it is perfect for throwing on your self when you invited some friends for dinner. The easygoing 60's vibe is very Madmen season 6'sh, as I mentioned on my instagram first time I wore it.






נכון שאומרים שכל הקמטים והצלקות שלנו מספרים את הסיפור שלנו? אז את הצלקת הזו על היד קיבלתי תוך כדי גיהוץ של שמלה, כמעט לפני שנה, ואני אכן גאה בה. כל אחד והספורט האתגרי שלו.. :)

You know how they say that our scars and wrinkles tell our stories? Well I got this scar from steam pressing a dress over a year ago, and I am pretty proud of it. To each his own adventurous sport. :)




האי גרם לי לחשוב על הטבע שוב. משהו באופן הבלתי אמצעי שבו את פוגשת את הטבע שם, פתאום מחזיר לך את ההתפעלות הילדותית הזו מכל מיני תופעות (כמו גאות ושפל.. מישהו מבין את זה?) שבגילנו אולי כבר לוקחים כמובן מאליו. למען האמת יש לי כל כך הרבה רשמים מהטיול שאני עדיין ״מעכלת״, שאצטרך לספר אותם בהמשכים. חזרתי עם תחושה של עושר, לא חומרי (למרות שגם זה לא היה מזיק) אלא תרבותי וחוויתי. הידיים שלי בוערות לעשות דברים שוב, כל כך הרבה השראה קיבלתי.

The island made me feel connected to the nature again. Something about being outside of your comfort zone, a part of a beautiful place like that makes you think about the wonders of life again, and you feel the same sense of wonder, as once as a child.
I am still "digesting" this trip, that was very rich sensually and I will probably need to talk about my experiences during a few posts. My hands are itching to make things again, so much inspiration I brought back. 




 תודה לבעלי האהוב שנתן לי מתנה טיול כזה וגם סשן בלתי נשכח של צילומים.

This has been an unforgettable birthday and I have to thank my beloved for giving me this experience and a also such a wonderful photo session, to remember it. 


שבוע נפלא, ושנה טובה שתהיה לנו, הא?
good week everyone and a happy Jewish year to those who celebrate
:)









Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...