The Home Blues's First Sewing Workshop - סדנה ראשונה של בלוז הבית -מבוא לתפירה

שלום לכל קוראות הבלוג,

יש לי חדשות טובות מאוד..

אני מתחילה ללמד סדנאות תפירה..:)!...!

(עדכון- יש דף קבוע עם כל הפרטים המעודכנים על הסדנאות)

הסדנה הראשונה, שהפיילוט שלה יתקיים השבוע, תהיה סדנת מבוא לתפירה ומי שתשתתף בה תצא אחרי מספר שעות עם חצאית מהממת מעשה ידיה וידע בסיסי וביטחון להתחיל לתפור.

אספתי לכן קצת תמונות להשראה, כדי שתוכלנה להתרשם מהאפשרויות הרבות שקיימות רק משילוב של בחירת בדים ואורכים שונים. תוך כדי הפוסט אפרט מה נלמד בסדנה, ובסוף אתן לכן פרטים להרשמה. 

כל התמונות והמקורות האינטרנטיים שלהן נמצאות בלוח פינטרסט שלי, שמוקדש במיוחד לקורס (sources).

 הדרך הכי טובה ללמוד לתפור היא דרך פרויקטים. הפרויקטים צריכים להיות:

א. הדרגתיים

ב. כייפים, ו-

ג. ישימיים. או במקרה שלנו- לבישיים. 

אפשר כמובן ללמוד לתפור כרית, ואז תיק ורק אז להגיע לחצאית..אבל למה?? 

כמי שלימדה את עצמה תפירה מ-א ועד (כמעט) ת, אני יכולה להגיד לכן שזה אפשרי, ואפילו מאוד, אבל צריך שבסוף כל שלב בתהליך יהיה גזר נחמד. כמו החצאיות המהממות הללו:)

אז מה נלמד בסדנת מבוא לתפירה - חצאית כיווצים? 

1. מבוא לשימוש במכונת תפירה.

2. מבוא לתורת הבדים.

3. מבוא ללקיחת מידות ויצירת גזרה.

4. טכניקות תפירה בסיסיות-  תפירה בקו ישר, כיווצים, תפירת חגורה, הכנסת רוכסן, מכפלת בסיסית ומבוא לגימורים בעבודת יד.

תוך כדי נדסקס כיצד בוחרים את האורך הנכון / המחמיא ביותר של החצאית, ננסה על הגוף רמות כיווצים שונות ואני אסביר כיצד ניתן לעשות וריאציות שונות עם הגזרה של החצאית בהמשך. 

כמו כן, אסביר לכן איזה בדים דורשים טיפול מיוחד ונדבר על ההשפעה של בחירת הבד על העיצוב והמראה הסופי.

העבודה תהיה בקבוצות קטנות של 3 - 4 בנות, מה שיאפשר התיחסות אישית ואווירה אינטימית ונעימה. 

הסדנאות יתקיימו בגבעתיים, במספר תאריכים בשעות הבוקר ואחה"צ, שיקבעו בהמשך. 

בימים אלה אני כבר עובדת על סדנת מבוא נוספת, לנערות, וגם עליה יהיו פרטים בקרוב. כמו כן, בקרוב תוכלו לקחת איתי שיעורים פרטיים :) אוח, כמה תוכניות!

לפרטים נוספים, הרשמה, 

והצטרפות לרשימת מייל של

הבית ספר לתפירה 

תשאירו תגובה עם פרטים או שלחו לי מייל ל-

milenushkas@gmail.com 

לגבי פרטים ספציפיים, כמו מה צריך להביא, שעות מדויקות ועלויות תעקבו אחרי המקום הזה, למשל בפייסבוק.

בגלל שמדובר בקבוצות קטנות ומספר תאריכים מוגבל, הקדימו להירשם לרשימת המתנה ואצור איתכן קשר ברגע שיהיו תאריכים זמינים. 

שבוע מצוין בנתיים,

שנמצא זמן להנות ממזג האויר ושתשרה עלינו השראה. אמן

יאללה, לעבודה.

מילנה

My dear English speaking readers. Please bear with me, as I write posts that are mostly addressed to my local readers. I am finally starting to implement some of my long wished plans to design and also - to start teaching sewing ! I am so excited about this, I guess only you, dear sewers can understand me :)

I hope that soon I will have more time to share some projects, and discuss some inspirations with you guys. 

Have a great week and lets sew something beautiful, shall we? 

yours, 

Milena

Winter Romance Skirt - חצאית הרומן החורפי

הי כולם!

לא לכתוב חודשיים ואז לפרסם שני פוסטים ביומיים זה כל כך לא נכון, ועם זאת כל כך אני:) עדכון- לא עוד ביקורת עצמית.

למען האמת התמונות האלה צולמו בשבוע חורף ההוא שהיה לנו בדצמבר (זוכרות?) ומאז לא היה יום גשום אחד כדי שיהיה רלוונטי לפרסם אותן. אז אתמול כשצפיתי בתחזית מזג האוויר, הבנתי שזה הרגע שלי. היום או בכלל לא.. 

אז תכירו את חצאית הרומן החורפי.

אני מאוד אוהבת לשחק עם על מיני בדים לא מובנים מאליהם וכשראיתי את הבד הזה, הבנתי מי הוא רוצה להיות. הוא רוצה חיים טובים, הוא רוצה רומנטיקה והוא רוצה להיות שייך למישהי ממש מגניבה.

גם החצאית הזו מתוכננת לצאת במהדורה קטנטנה, אז אם יש כאן מישהי ששמעה את קריאתה,  שתשלח לי מייל ואת מידת מותניה (זה החלק הצר הזה בין החזה לאגן :) ואני אשמור לה את המידה שלה.
בכל מקרה, מדובר בחצאית מידי מבד גובלן, גזרת A מתרחבת וכיסים צדדיים העשוים ממשי.

כאן לבשתי אותה חורפי ורומנטי, אבל מאז כבר יצא לי לשלבה עם בלייזר ונעלי עקב, וגם עם סווטשרט רטרו אפור (גם בעיצובי, עדיין לא הספקתי לצלם).

אני מנסה לדלל את כמות צילומי האופנה עבור בעלי, גם מכיוון שהוא בעיקרון התחתן עם פסיכולוגית (איך עבדתי עליו?:) וגם מכיוון שאני לפעמים פשוט סובלת מזה (כמו כאן למשל, שמצאנו רגע דוקא- אחרי הארוחה..). 

בכל אופן, החצאית היתה צריכה להצטלם, וגם האנסבל הזה, עם המגונפונים (מחנות יד שניה בירושליים) והמעיל מאסתר המלכה.

למי שלא מכירה עדיין זה דובי, ואנחנו אוהבים מאוד.

נ.ב. המייל שלי מופיע בצד ימין למעלה, מתחת לתמונה. ניתן לשלוח אליו הזמנות ושאלות לגבי הפריטים שאהבתן וגם לגבי סדנאות קטנות בתפירה, בגבעתיים. 

יש לי שלוש מכונות תפירה (אם לא מחשיבים את המכאנית), אוברלוק אחד וסטודיו ביתי עם המון ספרים ומגזינים ישנים. יהיה נחמד להכיר ולעשות דברים יפים ביחד! 

יום טוב וגשום?,

מחכה לכן :)

מ.

The Plaid Circle Skirt - משבצות או לא להיות

למי שתוהה אם אני חיה, אז בערך.

חשבתי שאחרי  הפסקה כזו ארוכה אני צריכה לכתוב משהו ממש מיוחד בשביל לחזור, אבל בחיים, כמו בחיים, אפשר להזדקן בהמתנה. לכן החלטתי פשוט לכתוב, ולקוות שתוך כדי אשוב לעצמי.

אז למי שזוכר, או קרא ותהה, היו לי תוכניות לגבי הפיכה של חלק מהתחביב שלי לכדי יצירה בעלת משמעות גדולה יותר. בנתיים גיליתי שהדברים האלה לוקחים הרבה זמן ואני מבשילה לאט כמו עגבניה עקשנית. לצד תשוקה בוערת ליצור דברים שאפשר למשש ולהרבות יופי בעולם (בניגוד ללטפל בסבל, שבהם אני עוסקת במקצוע הראשון שלי) יש חששות, התלבטויות וכל מיני קונפליקטים פנימיים. עד עכשיו חשבתי שעדיף לי לחזור לכתוב כשאפתור אותם, אבל מכיוון שאני מתחילה להרגיש שזה אף פעם לא יקרה (חהחה) אני משתפת אתכם במחשבותיי, ומקווה שלא תשפטוני מדי. 

כשרק התחלתי לתפור, או חזרתי, אם מחשיבים את האהבות של הילדה שהיתי, שמחתי כל כך. הרגשתי שמצאתי את שחיפשה נפשי וכעת שאנו ביחד הכול יהיה בסדר. עם הזמן התשוקה החלה לתפוס חלקים גדולים יותר מחיי ומזמני הפנוי והסביבה החלה לתהות מה נסגר איתי. ואני, כשלוחצים עלי אני ממש נכנסת לקומה. ועכשיו אני כבר לא יודעת מה רציתי ולמה..

אני יודעת שאני מעצבת כל הזמן. עוד לפני שידעתי איך להרכיב בגד, ידעתי איך הוא יראה, ולא חששתי להתנסות. אני משתעממת לתפור ע"פ גזרות מוכנות ולרוב משתמשת בהן כדי ליצור דברים אחרים שיש לי בראש. כשהתחלתי ללמד את עצמי לתפור, עשיתי את זה בשביל להבין את השפה ולעצב. עכשיו אני מאוהבת בתפירה עצמה, ומוצאת את עצמי מתרחבת וצוללת לתוך תחומים נוספים של עבודות יד. אני לומדת תפירה עלית, חייטות, תדמיתנות, דיגום חופשי, ומקביל משחזרת עם הידיים שלי פעולות של רקמה וסריגה שהכירו בילדות, ועושה שמיכות וכריות לבית. אם כשרק התחלתי להבין בעולם הזה בעיקר התעניינתי בצורות מחמיאות וגזירה, אז עם היכרותי ההולכת וגדלה עם עולם בדים, גדלה אהבתי לטקסטיל ולאיכות, ואני מתמלאת הערכה ומעין רעב כלפי כל דבר שקשור למלאכות יד שהולכות ונעלמות מן העולם. אספתי ספריה ענקית בבית ואני מצילה ממוות מכונות תפירה ישנות. אני רוצה לדעת הכול ולדאוג שגם בנותיי, ואולי גם בניי העתידיים יקבלו את זה בירושה, וידעו איך הדברים נוצרים ולא רק היכן קונים. שידעו ויאהבו לעשות. will love to make

האם אני לבד? או שאולי יש כאן עוד אנשים שמטרידים את עצמם במחשבות דומות? 

מעבר לזה, הולכת וגוברת מודעותי להשפעות הסביבתיות של תעשיית האופנה, לצרכות הלא בריאה שזו מולידה ולאופן שבו בחוסר הרצון שלנו לדעת היכן וכיצד מיוצרים הבגדים שלנו, ומה קורה עם כל העודפים, אנחנו תורמים לסבל אנושי ולפגיעה באיכות הסביבה. הייתי רוצה לייצור אחרת, בצורה אחראית ומודעת, ועכשיו ברור לי שלוקח זמן להבין איך עושים את זה.

.....

בכל מקרה,

בנתיים אני אשתף אתכם בפירות הנאתי, מבין האחרונים. החצאית הזו, שזה הדגם הראשון שלה בעצם, היתה לי בראש כבר כמה זמן וזה כנראה בגלל שלראשונה אני מרגישה שאני מתחברת לאריגים משובצים. הם כמובן מעולם לא הלכו לשום מקום, אבל לא היו מעניינים מספיק בשבילי בכמה מהעשורים האחרונים.

ההשראה שלי באה משנות ה50 וחצאיות המידי הנשיות של התקופה, אך כפי שאתם רואים בפוסט הזה, אפשר בקלות להפוך אותה לפריט משנות ה70, הכול עניין של נעליים, או מגפיים במקרה הזה. כמובן שאני גרועה בלתכנן סשנים, בד"כ אנחנו פשוט חוטפים מצלמה בדרך לאנשהו. אח"כ חשבתי שצעיף ארוך וחום היה מתאים פה יופי.

המגפיים וינטאז'. אחרי הפוסט עשיתי להן פוליש ועכשיו הן נראות חדשות. damn it, אני שונאת כשזה קורה )

מקווה שהחפירות שלי לא הפריעו לכם להעריך את החצאית. או להפך, שהחצאית לא גרעה מעומק הדיון פה..

מחכה לשמוע אתכם.

הולכת לישון ומחר יום חדש. אולי נתפור (או נפתור) משהו?

מ.

The RTW Version of Gertie's Wiggle Dress - Fall For Cotton

Hello readers,

This is my third version of Gertie's wiggle dress, that is also one of my entries for Fall For Cotton. I bought this grey and white print cotton this summer and thought it would be interesting to make something elegant out of it. I usually get ideas from fabric, putting it against my skin, playing with the drape and seeing what does it want to become. Well this one wanted to be a fitted dress, what are you gonna do.

שלום קוראים יקרים. מה שלומכם? הפוסט היום באנגלית- והוא עוסק בגרסה נוספת לשמלה של גרטי שתפרתי לאחרונה. אין לי הרבה זמן להתעסק בתפירה כשלעצמה, אבל מהגזרות של גרטי אני תמיד נהנית ולומדת משהו. הפעם רציתי להתנסות בתפירה בסגנון RTW, דוקא ללא כל העבודה הפנימית והתפרים הידניים שאני בד"כ כה אוהבת, אלא כמו שקונים ברשתות. הבד הוא כותנה מקהירי בדים, מהקיץ והוא זה שהכתיב לי מה הוא רוצה להיות. בד"כ אני מתחילה מהבד, מניחה אותו אל מול עורי, בודקת איך הוא נופל ושואלת מה הוא היה רוצה להיות. זה רצה להיות שמלה אלגנטית, אפילו שהוא "רק" כותנה תאילנדית. אני כ"כ אוהבת כותנה, שתתקמט כמה שהיא רוצה, זה שווה את זה.   
נ.ב. צילמנו במרינה ביי בסינגפור, ויצאה ממני גיבורת שושלת. רואים?

 

I thought fine, you'll be a dress, but I want to experiment with the sewing techniques. I bought a RTW dress (omg, right?)  earlier this summer and was pleasantly surprised with how light it was. Drapey viscose (rayon) was unlined and all finished with a serger inside. I decided I need to try that, for once. What was mostly interesting  was that the princess seams were unnotched, and the seams where not pressed open. I decided to make Gertie's wiggle dress again, because the pattern was already traced, fit checked and the construction clear. To make the seams lay flat I pressed them to one side and serged together at 1/2'. No clipping and notching needed.

    

The only thing I changed was a small sway back adjustment to take care of the wrinkles at the lower back, I had in the previous version. Wearing heels changes our postures and the fit of garments. 

All in all I am happy with the results. The fabric wrinkles a bit, but so does life, so I don't really care about that. Wearing cotton is so much more pleasant than polyester, that a bit of ironing from time to time is a small price to pay. If you would like to try out this pattern in cotton too, I would suggest getting something with a 5 % of Lycra added or underlining the dress to help the seams be a bit stronger. Lining won't do the difference in this case. 

I am mostly working on my own designs in my spear time, and can't keep up with the blogo-sphere on all the new patterns that enter the market. Since my sewing time is limited and needs to be focused on my particular goals, I don't review as much patterns as others. But I do have a soft spot for Gertie's patterns, since I feel I "grew up" with her blog. I am sentimental like that. So this will be my sewing challenge. I will make one pattern from her book every month, and review it- sewing-wise for the blog-world. I would love other people to join this challenge, so I made a little badge that I will share in the next post. I also opened a flickr group that will help us organize all the wonderful projects made from Gertie's books and patterns. I love her patterns since they are advanced and vintage inspired, so they always teach me something new. 

The group is named Gertie's New Book(s) For Better Sewing & Butterick Patterns since I want it to be an easy reference for all of her patterns. I am going to publish all the patterns that I made and plan to in the following week. Please join and follow along. 

Now have you guessed already where did we take these pictures? That's right, the famous Marina Bay Sands in Singapore, we dropped by on our last day of the visit. The magic pool is only open to the guests of the hotel (perhaps next time..:) but you can come up and enjoy the view from one of the towers. Can you tell I was trying my Dynasty act?  

The unwritten rule of fashion blogging says you have to tell where your shoes and bags come from.

So the shoes are last year's collection of Shani Bar, clutch by Svetlana Kletina.

Questions, thoughts and suggestions are always welcome :)

Good week ya all.

ביי חברים. בקרוב הרבה חדשות בעברית :)

Alabama Chanin Mi Amore - הרקמה החיה של אלבמה צ׳נין

This post is about the wonderful world of Alabama Chanin and the woman behind it who is partly responsible now for my growing infatuation with the world of handcrafts and their connection to fashion and the environment.
(English).

זוכרים שסיפרתי לכם על ההרפתקאות האחרונות שלי בעולם מלאכת היד? אז הדבר הולך ומחמיר.

על ההחמרה הזו בין השאר אחראית אישה אחת ששמה נטלי צ'נין והיא בעלת המותג אלבמה צ'נין (Alabama Chanin), הנמצא אשכרה באלבמה ומייצר משם- בעבודת יד אמריקאית מקורית את אחד המוצרים היחודיים שפגשתי (בימיי?). צ'נין משתמשת בסריגי כותנה אורגניים שגם הם מיוצרים בארה"ב, ועושה בהם פלאים של סטנסלינג, קווילטינג וסוגי אפליקציות שונים ומשונים. הסבר/תרגום קצר מ"לועזית"-

באמצעות צבע ספריי ושבלונות שמכינים מראש, מועבר הדפוס על גבי הבד, ואז הבד עם הציור מחובר ברקמה ידנית (יש עשרות תפרים שונים ומאות דוגמאות שיכולות להתקבל משילוב שלהם עם סוגי חוטים וחרוזים שונים). זה החלק של הקווילטינג- האומנות העתיקה של חיבור מספר בדים יחד. בכל שלב כזה של עבודה ניתן לעצור- גם ההדפס לבד נראה מעניין נורא על כותנה אורגנית, ועם התפרים סביבו זה נראה עוד יותר עשיר, אך אין זה הכול. בשלב זה צ׳נין מחליטה האם לעשות אפליקציה רגילה או הפוכה, וגוזרת את הבד בתוך או סביב לדוגמאות. הדגמים הללו לוקחים לפעמים חודשים ארוכים של עבודה, ובהתחשב בעובדה כי הם עשוים כולם בעבודת יד , כולל החיבור בין חלקי הבגד, עולים ביוקר. 

אבל צ׳נין לא ויתרה על התקשורת עם העולם רק בגלל שהיא עושה מוצרים שמעטים יכולים להרשות לעצמם.  היא הוציאה מספר ספרים (האחרון בהם מומלץ במיוחד) והחלה לשתף את הידע שצברה יחד עם הקולגות שלה לעולם. מדובר בטכניקות עתיקות כאמור ואחת המטרות של צ׳נין היא לשמר ולהפיץ אותן. אם יש לכם פחות כסף מזמן, תוכלי לשחזר את העבודות שלה במדויק בעזרת הערכות שהיא מציעה באתר, או שתוכלו לעשות וריאציה משלכם לעיצוביה באמצעות הספרים. אפשר למצוא אותה גם בקרפטסי (craftsy) או בקריאטיב באג (creative bug), שם היא מלמדת כמה קורסים אינטרנטיים באנגלית.

היופי בשיטה הוא שהיא לוקחת חומרים כביכול יומיומיים כסריגים, ומוסיפה להם נופח של מלאכת יד ועיטור, שביחד יוצרים יצירה מודרנית אך גם מחוברת לשורשים.

כל הווייתה של נטלי צ׳נין היא לאהוב ולכבד את המלאכה, האדמה והאנשים שעושים את העבודה ולכן בעיני היא מעניינת, מעוררת השראה, ומסמלת  את הכיוון שאליו האופנה בעולם מתקדמת- יצירה אחראית ומודעת לסביבה, לגוף, ולאנשים.

בקרוב אצלנו:)

נ.ב. כל התמונות מהאתר של Alabama Chanin.

שבוע טוב!

The White Holidays - בחג לבשי לבן

לפני קצת יותר משנה, כשרק פתחתי את הבלוג, תפרתי את השמלה הזו. קראתי לה שמלת הקיץ האיטלקי שלי, וסיפרתי על התהליך כאן. מאז לבשתי אותה בכמה הזדמנויות, אבל ביננו היא בעיקר שייכת לחגים של ספטמבר. 

את השל הזה מצאתי בשוק ביפו לא מזמן. המוטיביים הרוסיים עושים לי טוב והגיע זמן שנלבש אותם בגאווה. מה שנפלא בחזרתו של הפולק לעולם האופנה שהוא מחזיר עימו את ההתעניינות במלאכות יד המסורתיות , שתופסות את מקום הכבוד המיועד להן (כדוגמא בקולקציות של ולנטינו, אוליאנה סרגיינקו ואוסקר דה לה רנטה)  ומה שעוד יותר נפלא, יותר ויותר אנשים בעולם לומדים אותן מחדש. מאז שכתבתי על זה (כאן) הענין שלי רק הלך והתעמק. בנתיים רק לבשתי מטפחת, אך בזמני הפנוי אני רוקמת חורזת ו"טולאת", ובכלל לומדת כל מה שרק אפשר על התחום הנפלא הזה. 

הדבר הכי יפה שקרה בחג הזה הוא שאימא שלי התארחה אצלנו וסוף סוף, ואחרי כמעט שנתיים שאני מחכה לזה- אמרה שאני עושה דברים ממש יפים. וואללה- אפילו היתה שמחה שאתפור משהו בשבילה. אני חושבת שהיא פחדה לפרגן לפני כן, כדי שלא אסטה מ"המסלול". המסלול הזה, אתם מכירים אותו, שמוביל למוות..:) בכל מקרה, מסתבר שממש היתי זקוקה לאישור שלה. כמה שאני רכרוכית מבפנים. פיכסה 

" לבשל בשמלת "סופיה לורן

אגב, אם תהיתם כיצד נראה שולחן רוסי בראש השנה.. אז הנה דוגמא. 

בחודש הבא (בע"ה) נתחיל על הדרכות מסודרות וחוגים אצלי בבית. תחשבו מה בא לכן ללמוד קודם- לתפור שמלה או חצאית? 

אז שיהיה שוב חג שמח, בסוכה או מחוצה לה.

מקווה שאתם יוצרים דברים מופלאים, בין אם במטבח, במכונת התפירה או בדמיון.

מילנה

The Yellow "Premiere" Skirt - חצאית ""הפרימיירה" הצהובה

שלום לכולם :)

יום הכיפורים בפתח אבל רשמית מתחילים לצום ולהצטמצם רק מאוחר יותר בערב ולכן אנצל את בוקר יום השישי הזה כדי לשתף בעוד כמה תמונות מהטיול והעבודות האחרונות שלי. קראתי היום משהו נחמד על יום כיפור, שאפשר לראותו כחג (אני יודעת שקשה לחשוב על "חג" שלא אוכלים בו) משום שהוא מאפשר למי שבוחר לקחת חלק בו, להתחיל שנה חדשה מדף חלק, מבלי לסחוב את האשמה והחרטה על הדברים שעשינו לעוד שנה. אני לא בטוחה שיש יהודים שאכן מצליחים לצאת מהמעגל של האשמה והחרטה (בכל זאת, תמיד אפשר להשתדל יותר, אולי אפשר היה לנהוג אחרת וכל הבלה בלה הנוירוטי הרגיל) אבל אולי אנשים שבאמת מאמינים גם מרגישים שבאמת נסלח להם ועל כך אני קצת מקנאה בהם. זה נחמד לנוח על כנפי השכינה מדי פעם. 

Hello Dear Readers:) This post is about the yellow skirt I recently made and wore to a movie festival in Singapore that opened with my husband's movie. Please use the Google translator and if you have any questions about construction - let me know:) Gmar Hatima Tova!

אחרי שבוע באיים, נסענו לנו לסינגפור, שם הינו אורחי כבוד במסגרת של פסטיבל הסרטים הישראלי. קיבלנו אירוח מדהים ויש לי רק דברים טובים להגיד על הפעילות של השגרירות הישראלית בסינגפור. הפסטיבל מתוקתק, מיוחצן כך שמלא מקומיים באו לראות את הסרטים, והיחס שלהם לתרבות והמדינה הקטנה שלנו הפתיע אותי לטובה. כבר כמה שנים שאני די קצת חוששת לספר מאיפה אני בחו"ל ובסינגפור פגשנו רק סקרנות וכבוד. למשל, אחרי אחת ההקרנות ניגש אלי בחור סינגפורי ממוצא הודי וסיפר לי על משיכתו הבלתי מוסברת לקולנוע הישראלי ובעקבות זאת התרבות היהודית בכלל - הוא בוכה ברשימת שינדלר, רוצה ללמוד עברית, מתרגש מהשבת וכו'. האין זה מתוק? ההודית שבתוכי אמרה לו שאולי זה מגלגול קודם:) הפסטיבלים האלה, כשהם מאורגנים נכון, מאפשרים לאנשים הצצה אמיתית יותר לתוך החיים שלנו פה, ויוצרים דימוי אנושי יותר ממה שלרוב נתפס דרך החדשות. גם אנחנו בזמן שהותינו שם הלכנו לראות סרט סינגפורי, וזה סיפר לנו על החיים המקומיים הרבה מעבר למה שאפשר היה להבין מחווית תייר רגילה.

טוב, בחזרה לפוסט.

אני לא בן אדם מאוד מפונק, אך בכל זאת היה נחמד להחליף את המיטות הקשות על האי (קונספירציה תאילנדית לדעתי שנועדה לגרום לתיירים לצרוך יותר מסאז'ים), לחדר מלון 5 כוכבים וסוף כל סוף להוציא את מיטב מחלצותיי מהמזוודה. דאגתי להן כאילו היו Dior (ומשום העבודה שהושקעה בהן הן יקרות לי אף יותר) הן הרי לא בחרו לנסוע לאיים טרופיים, מה להן ולאיים? בכל מקרה, במלון הן סוף הרגישו בבית, היה שם מתלה, מזגן ואף מגהץ ומה שהכי חשוב מספיק ארועים ראוים לסיבובי ראווה.

לערב הפריימרה שלנו לבשתי את החצאית הצהובה. את הבד בהשראה יפנית קניתי בלונדון בתחילת הקיץ, ואת החצאית תפרתי בין לבין עבודה על המחשב על טהרת התפירה העלית - עם תמיכה פנימית, בטנת משי ועבודת יד בפרטים הקטנים. כבר הרבה זמן שהיתה לי בראש הגזרה הזו בהשראת האות A ורציתי ליצור חצאית חצופה, קלאסית בגזרתה אך מסקרנת בצבעוניות שלה. כשאני אומרת חצופה אני מתכוונת לזה שיש לה עמוד שדרה משלה, היא עומדת ושומרת על צורתה גם בלי קשר אלי.

אחרי שתפרתי אותה חשבתי שהיא נראית מעולה עם חולצה מחויטת לבנה אך כיוון שהינו בסינגפור, היתי חייבת למצוא לה חולצת משי שחורה, שגרמה לכל האנסמבל הזה להרגיש מאוד נכון למקום, למזג האוויר ולאירוע . 

מה שעושים בפרימיירות:)

הבנות המארגנות של הפסטיבל עשו את כל העיצוב בהשראת הסרט והעגורים, ועל כל כיסא חיכה לאורח עגור אוריגמי קטן. אלוהים אכן נמצא בפרטים הקטנים..

עיצוב מגניב במסעדה יפנית. לגמרי היתי משחזרת את זה בבית אם לא היתי צריכה להתחשב בכל הדרים :) 

אז זו החצאית, וזו הפרימיירה. 

"איגור ומסע העגורים" (שאגב עכשיו זמין לצפייה ב-VOD) מעורר באנשים הרבה רגשות חמים. יש בו משהו שמחבר אותך לילד שבך אם אתה מבוגר, ומכבד ומדבר בגובה העיניים שלך, אם אתה ילד. קצת כמו הסרטים שגדלנו עליהם בברה"מ, יש בו משהו טהור ונקי, שמוציא את הטוב מן האנשים שצופים בו. 

בזכותו יצא לנו לטייל קצת בעולם, זכינו להכיר אנשים מקסימים ולי היו כמה ארועים ללבוש אליהם את פירות דמיוני. לעניינו של בלוג זה, ניצלתי כל טיול כזה להיכרות עם חנויות הבדים והסדקית המקומיים, וניסיתי להביא קצת מתוך התרבויות העשירות האלה הביתה - אם זה בתור חומרים ליצירה, ספרים או השראה פנימית. יש לי חומר להרבה פוסטים עתידיים, תודה לאל.

אז לסיום, אני רוצה לאחל לכולנו חג שמח, גמר חתימה טובה, ושנה טובה - יצירתית ופוריה, בכל המובנים. שנזכה ליהנות מחברה של אהובינו, לאהוב את מה שאנחנו עושים ו"להרבות טוב בעולם".

נ.ב. קטן

לפעמים אני שמה דברים במרכאות כפולות. זה לא בגלל שאני כמו ג'ואי מהחברים לא יודעת להשתמש בהן נכון.. אלא שאני מנסה להציל את התרגום לאנגלית מאי הבנות מטורפות. אח"כ לכי תסבירי. זהו (שבת שלום!)