Alabama Chanin Mi Amore - הרקמה החיה של אלבמה צ׳נין

This post is about the wonderful world of Alabama Chanin and the woman behind it who is partly responsible now for my growing infatuation with the world of handcrafts and their connection to fashion and the environment.
(English).

זוכרים שסיפרתי לכם על ההרפתקאות האחרונות שלי בעולם מלאכת היד? אז הדבר הולך ומחמיר.

על ההחמרה הזו בין השאר אחראית אישה אחת ששמה נטלי צ'נין והיא בעלת המותג אלבמה צ'נין (Alabama Chanin), הנמצא אשכרה באלבמה ומייצר משם- בעבודת יד אמריקאית מקורית את אחד המוצרים היחודיים שפגשתי (בימיי?). צ'נין משתמשת בסריגי כותנה אורגניים שגם הם מיוצרים בארה"ב, ועושה בהם פלאים של סטנסלינג, קווילטינג וסוגי אפליקציות שונים ומשונים. הסבר/תרגום קצר מ"לועזית"-

באמצעות צבע ספריי ושבלונות שמכינים מראש, מועבר הדפוס על גבי הבד, ואז הבד עם הציור מחובר ברקמה ידנית (יש עשרות תפרים שונים ומאות דוגמאות שיכולות להתקבל משילוב שלהם עם סוגי חוטים וחרוזים שונים). זה החלק של הקווילטינג- האומנות העתיקה של חיבור מספר בדים יחד. בכל שלב כזה של עבודה ניתן לעצור- גם ההדפס לבד נראה מעניין נורא על כותנה אורגנית, ועם התפרים סביבו זה נראה עוד יותר עשיר, אך אין זה הכול. בשלב זה צ׳נין מחליטה האם לעשות אפליקציה רגילה או הפוכה, וגוזרת את הבד בתוך או סביב לדוגמאות. הדגמים הללו לוקחים לפעמים חודשים ארוכים של עבודה, ובהתחשב בעובדה כי הם עשוים כולם בעבודת יד , כולל החיבור בין חלקי הבגד, עולים ביוקר. 

אבל צ׳נין לא ויתרה על התקשורת עם העולם רק בגלל שהיא עושה מוצרים שמעטים יכולים להרשות לעצמם.  היא הוציאה מספר ספרים (האחרון בהם מומלץ במיוחד) והחלה לשתף את הידע שצברה יחד עם הקולגות שלה לעולם. מדובר בטכניקות עתיקות כאמור ואחת המטרות של צ׳נין היא לשמר ולהפיץ אותן. אם יש לכם פחות כסף מזמן, תוכלי לשחזר את העבודות שלה במדויק בעזרת הערכות שהיא מציעה באתר, או שתוכלו לעשות וריאציה משלכם לעיצוביה באמצעות הספרים. אפשר למצוא אותה גם בקרפטסי (craftsy) או בקריאטיב באג (creative bug), שם היא מלמדת כמה קורסים אינטרנטיים באנגלית.

היופי בשיטה הוא שהיא לוקחת חומרים כביכול יומיומיים כסריגים, ומוסיפה להם נופח של מלאכת יד ועיטור, שביחד יוצרים יצירה מודרנית אך גם מחוברת לשורשים.

כל הווייתה של נטלי צ׳נין היא לאהוב ולכבד את המלאכה, האדמה והאנשים שעושים את העבודה ולכן בעיני היא מעניינת, מעוררת השראה, ומסמלת  את הכיוון שאליו האופנה בעולם מתקדמת- יצירה אחראית ומודעת לסביבה, לגוף, ולאנשים.

בקרוב אצלנו:)

נ.ב. כל התמונות מהאתר של Alabama Chanin.

שבוע טוב!

The Dress Inspector - Carolina Herrera Pre-Fall 2013 Collection

You know.. I love female designers. I think they are oddly a minority in the fashion business, but most of them make very interesting things. Me, I have a soft spot for Stella McCartney and Carolina Herrera. Stella is playing with the the male inside the woman and Carolina is all about the FEMALE. Just how lovely was the dress she designed for Cristina Hendrick's wedding?

Now this dress, from the Pre-Fall 2013 collection is not letting me go. It's the classic white and blue combination  the interesting cutting and yes, the embroidery. I have been cracking my head how it was made, and decided to let you in on the guessing.

הגיעה העת למשחק האהוב עלי - מנתחת השמלות (שמלות זה שם כולל לכל בגד שאני רוצה להבין איך עשו אותו). טוב, אני ממש אוהבת נשים מעצבות. לדעתי הן במיעוט בעולם האופנה, וזה חבל כי אין כמו נשים אחרות בשביל להבין את הגוף הנשי. החביבות עלי ביותר הן סטלה מקרטני (דוקא על המשחק עם הגבריות) וקרולינה הררה שהולכת על דמות הכי נשית שאפשר. אני לא יודעת אם אפשר היה לעצב שמלת חתונה יותר מקסימה מזו לקריסטינה הנדריקס, אהובתי הנצחית. אבל השמלה שאני רוצה לדבר עליה, היא מהקולקציה האחרונה של הררה, והיא לא נותנת לי מנוח. ההתפעמות שלי קשורה כנראה לשילוב הקלאסי אך לא הנדוש של הכחול עם הלבן, החיתוך המעניין, משחק האור אבל בעיקר בעיקר הרקמה והחרוזים. אני לא מצליחה להבין איך הם עשו את זה ולכן מבקשת את עזרתכן (ו-ם).

A little info from the LYST -

     Blue Mikado Short Sleeve Scoop Neck Dress by CAROLINA HERRERA 

This short sleeved two-tone mikado Carolina Herrera cocktail dress features a scoop neck, intricate beaded and floral embroidered applique detail at the front, a grosgrain waist band and a straight skirt Hidden zip with hook-and-eye back closure 90% cotton, 10% silk 

$3990 at Moda Operandi (sold out)

unfortunately for us.. :)

אז מה כתוב באתר? כל מה שאמרתי למעלה ועוד פרט מעניין-הבד הוא 90% כותנה ו10% משי. אתם קולטים מה רק 10 % משי יכול לעשות..? מרתק. היא בטח נוחה בטירוף. טוב, לצערנו לא נדע, כי היא נמכרה לגמרי. חבל, כי בדיוק היה לי 3990$ לבזבז.. עוד נקודה מעניינת זה המשחק של האור בחלק האחורי. אני תוהה אם זה רק הזוית או שקרולינה גם שיחקה עם הכיוון של החוט הישר. מה חושבות/ים? (ראו קלוזאפ)

Look at this perfect back. There is a beautiful play with the nap of the fabric.. How do you think it was achieved? Is it just the light or is there some different grain involved? The fabric is 90% cotton, 10% silk. Unbelievable.. So much effect with just 10% silk.. (here's a closeup of the back)

 One more beautiful detail is the little bust darts, can you see them, in the center?

עוד פרט מרגש בעיני הם המתפרים הקטנים באיזור החזה. רואים אותם? (עדיין לא למדתי לעשות חצים בפוטושופ..)

But the real magic and what makes this dress so challenging is the embroidery. It is so gently beaded and combined with the flower applique  that it makes me want to scream. I really want to try this at home, but have a feeling that in my hands, the dress won't stay white for long.

אך עם היד על הלב, מה שהכי הכי הכי מהמם בשמלה הזו זו הרקמה. הגדלתי את התמונה במיוחד כדי שנוכל ביחד לחקור את התופעה הזו. מדובר בשילוב של רקמה, חרוזים ואפליקציה. אבל איך? אחרי שהשמלה נתפרה, להכניס אותה לטבעת..? איך היא לא מתלכלת, מתקמטת, האם מעבירים את הדוגמא על הצד החיצוני? כל אלה שאלות שאני רוצה לענות עליהן.. ואז לנסות.
התחלתי ללמוד קצת רקמה בזמני הפנוי.. יש לי עכשיו אייפד, ולמעשה אף פעם לא משעמם לי. כל רגע פנוי הוא הזדמנות ללמוד טכניקה חדשה. כאן מצאתי וידאו קטן שמסביר קצת את השיטה. 

The couture embroidery method is quite different from the home one. I found this video to get an idea how the beading might be done. 

So I was thinking, maybe I can try to make a Herrera inspired dress. I have some navy and white satin cotton, It's not as nice as silk, but has a bit of shine. It also has about 5 % lycra in it, so it might be comfy.. The pattern is not very difficult to recreate, but maybe Simplicity 1803 Project Runway Collection can be used as a base.. (the bodice part). 

אם גם אתן נדלקתן על השמלה, ובא לכן לנסות, אפשר להשתמש בגזרה הזו 1803 של סימפליסיטי לחלק העליון, ולהעביר כמה מתפרים. בעיקרון הגזרה לא מסובכת, וריאציה על פרינסס, ולכן כל האתגר כאן הוא ברקצה. יש לי שני גלילים של סאטן כותנה בצבע לבן ונייבי בבית, זה אמנם לא משי, אבל יש איזה החזר אור.. וגם 5% לייקרה לנוחות. אבל הבעיה עם בד שהוא לא מספיק איכותי, זה שהרקמה יכולה להרוג אותו. מרוב העבודה הלבן יהפוך לשמנת..

The difficult part is of course the beading and the embroidery.  I can't seem to get how to put the finished dress though one an embroidery loop. And how is the design transferred on the white fabric..?

Any of you had an experience with that? What do you think, can be done? 
How about these flowers? I think they might be pieces of silk organza embroidered or appliqued on top of the beading, but I am not sure. Anyone else?

Happy May! 
p.s. I am not doing the whole me made may challenge, but I will an effort to moderate my outfits this month and see how much of my own projects I actually wear. I have a feeling i am not making enough casualties..Sunny was so right with the everyday wardrobe thing..) 

טוב, אם את מבינות ברקמה וחרוזים, או סתם בא לכן לעזור לי לפענח, בבקשה תתשתפו איתי במשחק הניחושים! אני חושבת שהפרחים עשוים אולי מחתיכות דקות של אורגנזה, שמשולבת באפליקציה או רקמה לתוך הצורה הכללית. אבל איך ומתי זה נעשה?

טוב, שיהיה לנו מאי שמח, מה אני אגיד. אני לא משתתפת באתגר של זואי (me made may challenge) אבל כן הולכת לבקר קצת את מלבושיי החודש, רק כדי להבין עד כמה אני לובשת את מה שאני תופרת. יש לי הרגשה שאמצא חסך רציני במלתחת יום יום. כנראה שסאני צדקה כשיזמה את everyday wardrobe project. 

מחר אקום, וממש אשמח לקרוא את תגובותיכן! לילה טוב:)

WEEKLY INSPIRATION: Confezioni Crosby :השראה שבועית

Ok, so I'm starting a new blog tradition- weekly inspiration posts, which will cover my weekly finds on the web I fall in love with. Today it's - Confezioni Crosby - a very cool new brand, born out of a relationship and collaboration between Benedetta Antonelli, the designer, and her boyfriend Jonathan Joory, who is a traditional US men uniform manufacturer. "Confezioni" is an old- fashioned Italian word meaning tailor made and "Crosby" is the street in New York where those guys live and work at. So first to the lookbook,and then I'll tell you why I loved it so much (if you'r not gonna guess already)

אני מתחילה מסורת חדשה בבלוג, ובה אפרסם מדי שבוע פעם :) פוסט על דברים שנדלקתי עליהם השבוע. היום מדובר ב"קונפזיוני קרוסבי", מותג אופנה חדש ומגניב ביותר, שנוצר מתוך זוגיות ושיתוף פעולה בין בנדטה אנטונלי, המעצבת, לבין ג'ונתן ג'ורי, יצרן של קו בגדי עבודה אמריקאים מסורתיים לגבר. משמעות המילה קונפזיוני באיטלקית זה חייטות, וקרוסבי זה הרחוב בניו יורק שבו הזו גר ועובד. אז נתחיל ממראה עיניים ואח"כ אספר לכם ממה אני מתלהבת כל כך, אם לא תבינו כבר לבד.

FALL WINTER 2011

SPRING SUMMER 2011

FALL WINTER 2012

So yeah, besides the fact that I would like to make love to those wooden floores (yes, yes you read right, to them, not even on them).., I  love pretty much everything about this brand. Starting with the "weird" fact that the women they tell the story of and design for- actually work, and even seem to enjoy it (!?!) It reminded me of my army service (yep in Israel, the girls have to do it too), when we were actually living and working in a Kibbutz (that was my "hard" military duty:), and I had several jobs, such as milking cows, fishing, and picking avocado and litchi.. (this memory is making me hungry). Very cool times (Seinfeld actually did a similar thing as a volunteer in the 70's, Sasha Baron Cohen in the 80's). I love the approach to the real women, artists, country girls, or the owner of the some Brooklyn bakery (that's what I see :)). Gotta love the locations and the photography too. I mean I rarely feel anything looking at fashion productions, mostly cause I am really tired from those dumb expressions on the models faces (you know that empty vogue face?). But here they look alive, and have natural expressions, they even smile, god forbid, and you can really relate. Obviously, I love the clothes too. So big respect to the young designers, and I'll start saving for a piece of my own :)

אז מעבר לעובדה שהיתי רוצה לעשות אהבה לרצפת העץ הזו (כן, כן, לעשות איתה אהבה, אפילו לא עליה), אני אוהבת כמעט הכול במותג הזה. נתחיל מהעובדה שהנשים שאת סיפורן ההפקות שלהם מספרות, שמייצגות מן הסתם את קהל היעד של המותג - אשכרה עובדות, ואלוהים ישמור, אפילו נראה כאילו הן נהנות מזה (!?!). הצילומים הזכירו לי את ימי השירות הצבאי העליזים שלי, שהעברתי אותם בנח"ל, או במילים אחרות בקיבוץ. העזרה שלי למדינה התבטאה בזה שחלק ניכר מהשירות שלי חלבתי פרות, דגתי דגים ועבדתי בקטיף (אבוקדו וליצ'י. מממ, הזיכרון הזה עושה אותי רעבה). בקיצור זה היה כיף, לעבוד, בעבודה פיזית, ללבוש דגמ"ח, לרכב על אופניים לפאב בקיבוץ השכן, להכיר מתנדבים מכל העולם..(לא סיננפלד וסאשה ברון כהן כבר לצערי, אבל אישיות שוות אחרות, מסוף שנות ה90). מה אני מנסה להגיד? אני מאוד אוהבת את הפנייה לנשים אמיתיות, אומניות, עובדות כפיים או מנהלות מאפיה קטנה בברוקלין (זה מה שאני רואה שם:)). הבגדים מגניבים, ואי אפשר גם לא להחסיר פעימה מהלוקיישנים שהם בחרו להפקה, והצילומים המהממים עצמם. לעתים רחוקות מאוד אני עשויה להרגיש משהו כשאני צופה בהפקת אופנה. לרוב בגלל שפשוט נמאס לי לראות את הבעות הפנים הריקות של הדוגמניות (פרצוף הווג אם תרצו). אבל פה הדוגמניות נראות נשים נורמליות, חיות, בעלות הבעות טבעיות, וחלקן אפילו, אלוהים שישמור מחייכות, זה מאפשר להתחבר. בקיצור כבוד למותג המעצבים החדש, ואני מתחילה לחסוך למשהו קטן גם בשבילי.

Hope you enjoyed this weeks inspiration post, for more on this brand- visit their site, or read an interview with the couple. Post your thoughts, share, re-blog and come come back for more.

אני מקווה שנהניתם מההשראה השבועית שלי. אם תרצו לקרוא יותר על קונפזיוני קרוסבי, היכנסו לאתר שלהם, או תקראו את הראיון עם הזוג. פרסמו את המחשבות שלהם, שתפו וחזרו לעוד. 

שבוע טוב ומלא בעבודה טובה.

(: Have a good week, full of good work

My Russian Blues or - Ulyana Sergeenko - הבלוז הרוסי שלי או

sourse

אם אוליאנה סרגיינקו לא היתה קיימת מישהו היה צריך להמציא אותה. אתם מכירים את זה שהנשמה שלכם שרה איזה שיר שאתם חושבים שרק אתם שומעים ופתאום מישהו שם בחוץ כאילו שומע ומתחיל לשיר אותו גם? (אני מודה שזה נשמע מוזר..:))  בכל מקרה - ככה זה עם אוליאנה סרגיינקו בשבילי, רק שבמקרה של אוליאנה זה לא שיר זו אופרה. או "בלט האופנה" איך שהיתי רוצה לקרוא לתצוגת האופנה שלה משנה שעברה.

If Ulyana Sergeenko did not exist, somebody would have to invent her. Do you know that feeling that your soul is singing an inner song that you think only you can hear? And then suddenly somebody out there "hears" it and starts to sing too? (Yes, I do admit it sounds a bit weird..:)) Well it's like that for me with Ulyana, only in her case it's not a song, it's an Opera, or a Ballet of Fashion, how I'd like to call her last year's fashion show. 

קשה להאמין, אבל למי שעדיין לא מכיר, מדובר בפריצה הגדולה של השנה האחרונה בעולם האופנה הגבוהה, השייך לאישה שעד לפני שנתיים היתה בעיקר צלמת ומוזה בעצמה.

It's hard to believe, but if you have not heard the name yet, we are talking about the biggest breakthrough of the year in the world of Haute Couture,  that belongs to a woman that up until recently was a fashion photographer and more of a Muse her self.

היא רוסיה, יפהיפיה, ואשת בוהמה וחברה מוסקבאית, שמעצבת ולובשת את הדגמים שלה. אפשר להגיד שהיא המשווקת הטובה ביותר של הקולקציה שלה. אין אף דוגמנית שמעוררת השראה ורצון לקנות את כל הבגדים של אוליאנה יותר ממנה. 

She is Russian, gorgeous and a known social figure of the Moscow Bohemia, that designs and wears her own models. I would say she is her own best seller and presenter, cause no one looks more beautiful and inspiring in her outfits than Ulyana.  

אוליאנה נולדה ב1981, באוסט'- קמינוגורסק במזרח רוסיה . ב2008 היא התחתנה עם דניאל חצ'טורוב, "נסיך" או ביליארדר רוסי, כמקובל באגדות של ימינו. אך בניגוד להרבה נשות עשירים אחרות, במהרה כבשה לעצמה שם עצמאי כאשת חברה בעלת סגנון ונוכחות מיוחדים.

.Ulyana was born in Ust'-Kamenogorsk in 1981, in the eastern part or Russia. In 2008 she married Daniel Khachaturov, a Russian "prince" or a bilioner, like in our modern fairytails. But unlike many other rich wives of, Uliana soon won a respected place of her own as a lady of great taste and style

sourse 

בביקוריה בשבועות האופנה בלונדון, מילאנו ופריז, היא כבשה את ליבם של בלוגרי האופנה המערביים שהעריכו את טעמה וסגנונה הנוסטלגי והרומנטי. חצאיות השופעות המדגישות את המותניים בסגנון הניו לוק, הצמות בשיערה, פריטי הוינטאז', המטפחות ואביזרים מיוחדים נוספים הדליקו שוב את העניין באופנה הרוסית וזיכו את אוליאנה בכינוי The Russian It Girl .

While visiting the Fashion week in London, Milan and Paris, she won the hearts of the western fashion bloggers that have appreciated the good taste and her nostalgic - romantic style. The full skirts emphasizing the waist, the braided old fashioned hair, the vintage items and unusual accessories like the scarrves she loves, awoke a renewed interest in Russian fashion and Ulyana was named The Russian It-Girl.

sourse

בשנת 2011, אוליאנה פתחה מותג אופנה משלה, הנושא את שמה. באוקטובר 2011 נפתחה חנות הקונספט הראשונה במוסקבה ולפני כשבוע בפריז אוליאנה ערכה את תצוגת הקוטור הראשונה שלה שנחלה הצלחה גדולה ועוררה עניין בעולם האופנה.

In 2011 Sergeenko opened her own brand of clothing named Ulyana Sergeenko. In October 27, 2011 a first concept store in Moscow started caring the brand "Ulyana Sergeenko". A week ago Ulyana has presented her first Couture show in Paris, that was a big success and awoke a great world wide interest.

sourse

 these were inspired by our soviet school bags I bet, I miss them too:)

אני מקווה שבזכות העניין באוליאנה אולי יחזרו לאופנה שיער אסוף, צמות, שמלות ארוכות, מטפחות וסגנון אלגנטי באופן כללי. אני אוהבת קצת דוסיות באופנה, את המשחק בין המכוסה לגלוי, את הפשטות האלגנטית של הדגמים שלה והעובדה שמי שלובשת אותם מרגישה כמו גיבורה ברומן רוסי. מעבר לנשיות המקסימה, יש בזה משהו רומנטי, נוסטלגי ואף דרמטי במובן הספרותי של המילה. מה שבטוח מדובר בבגד של הגיבורה הראשית ברומן.

I hope that the interest in Ulyana will bring back to fashion the pinned up hair, the braids, long dresses, scarves and elegance in general.I love the covered body element, the game between the shown and the hidden, the elegant simplicity of the models, and the fact that whoever is wearing them feels as if she is a character in a Russian novel. Beside the charming femininity, there is something romantic, something nostalgic, and even dramatic in these silhouettes. You can be sure these outfits belong to the main Heroine of that novel, one to remember.

sourse

ויחד עם ההערכה שלי לדברים שהיא עושה, אני שונאת טרנדים. התרגום שעשוים לעשות לזה קסטרו או רחוב אלנבי יהפוך את כל היופי הזה למשהו נדוש וזול. הבדים הזולים, התפירה החובבנית, וההמונים שפוקדמים את החנויות מאוד הורסים את התיאבון. מה גם שההמון לא לומד את העיקר, וזו העדינות, הטעם הטוב, הפרטים הקטנים.

גם בהערצת האישיות של אוליאנה יש משהו מסרס בעיני. באיזשהו שלב זה מתחיל להרגיש ריקני יותר מאשר ממלא או נותן השראה. ועל מנת להתגבר על הריקנות, צריך לצאת ממה ראית וליצור משהו משלך. זו הסיבה שאני מעדיפה לראות את התצוגות של אוליאנה, מאשר לבהות בתמונות שלה על גבי המסך, מכיוון ששם אפשר להרגיש ממש התעלות. אני אוהבת את ההשראה שלי מגיעה מבפנים.

But with all my appreciation to the things she makes, I hate trends. The mass's translation to what it is that makes Ulyana so popular, will probably destroy all the authentic meaning of her style. The cheep fabrics, the quick sewing and the crowds that fill up the department stores will kill any appetite. The most subtle and essential will be lost in the translation, and that's the gentle elegance, the balance and the details.

I also think that there also something anti- creative in obsessing so much over Ulyana's image. At some point it causes more emptiness than inspiration and to feel alive again, one has to get out of the admiring state of mind and make something on his own. For this reason I enjoy watching the fashion shows more than looking at numerous images. I like my inspiration coming from within.

אני חייבת להודות שהפוסט הזה לקח לי הרבה אנרגיה נפשית. משהו בשלמות של אוליאנה, הוציא ממני את הצדדים האובססיביים והפרפקציוניסטים ביותר שלי. אני חושבת שעכשיו הוא מוכן. אפשר להפסיק לתקן:) אני ממש מקווה שנהניתם ממנו, וקיבלתם בדיוק את הכמות ההשראה הנכונה. כרגיל אשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים.

I must admit that this post took a lot of my mental energy. Something about the perfection of this woman has awoken some of my most perfectionist and obsessive qualities. Well, I think now the post is finally good enough. I can stop fixing:) I really hope you enjoyed it, and got just the right amount of inspiration as needed. As usual, I'd love to hear your thoughts.

to Ulyana's Blog

to Ulyana's Facebook

more images on my Pinterest

Tweet

The Perfect Bathing Suit - בגד הים המושלם

הבוקר הלכתי לאסוף ספר מהדואר, שחיכיתי לו הרבה זמן. זו הביוגרפיה של אחת ממעצבות האופנה המשפיעות של 

המאה העשרים, תאמינו או לא- של בגדי ים. 

אני לא יודעת מה מרגש אותי יותר, בחיי, בגדי הים המהממים האלו, שכל אחד מהם הוא יצירת אומנות (עם או בלי דוגמנית בתוכו) או העובדה שעיצבה אותם אישה ואישיות מיוחדת במינה, סיפור נדיר בפני עצמו לזמנים ההם. 

רוז מרי רייד - Rose Marie Reid 
(1906-1978) נולדה כדור שישי למשפחה מורמונית, ולמדה לתפור מאימא שלה. מעניין כי המיומנות הזו נחשבה לבסיסית בימים עברו, כל אישה שרצתה להראות טוב למדה לתפור, פשוט כי לתפור בגדים בהזמנה היה יקר, ופס היצור ההמוני בסגנון H&M עדיין לא היה קיים. אימא של רוז מרי למדה לתפור בהתכתבות (!), ומבלי להשתמש בגזרות יצרה בגדים בצורה כל כך מופלאה שהפכה לתופרת מבוקשת בישוב. הילדים ישבו עימה בסטודיו, ספגו את האווירה ושיחקו בלתפור תחפושות ותלבושות לבובות שלהם.

Nancy Berg and model in Rose Marie Reid “Hourglass Maillots”, photo by Nina Leen, 
July 1952

מה שאת באמת צריכה, זה בגד ים חדש בשביל להשתזף, את זה משנה שעברה בשביל לשחות" 
ועוד אחד סתם בשביל הכיף". רוז מרי רייד

את בגד הים הראשון עשתה רוז מרי, כמו תמיד באגדות אורבניות, מבלי להתכוון. באותה תקופה, ואנחנו מדברים על שנות השלושים של המאה הקודמת, מרבית בגדי הים היו עשוים מסריגים, שאף על פי שעטפו את הגוף, היו הופכים לכבדים ונתמתחים אחרי השחיה. בעלה, ג'ק רייד, היה מורה לשחיה ונהג להתלונן על כך באוזניה. אז כדי לשמח אותו, או כדי שיפסיק להתלונן, רוז מרי לקחה מעיל כותנה ישן ותפרה ממנו בגד ים חדשני שישב על הגוף בצורה הדוקה באמצעות מערכת שרוכים צדדית. החברים בבריכה התלהבו, ג'ק זיהה הזדמנות להגדיל את ההכנסה המשפחתית, ואחרי כמה שכנועים ותפילה לישו, רוז מרי החליטה לנסות. היא עשתה גרסה נוספת לבגד הים, ג'ק לקח אותה לחנות המקומית, ואחרי שענה ש"בוודאי שהחברה שלהם מייצרת בגדי ים גם לנשים", קיבל הזמנה ל160 "חליפות שחיה"( Swimming  Suits , כינוי יפה, לא?).
רוז מרי לא ידעה כלום על ניהול יצור בסדר גודל כזה, אז היא התקשרה לחברת זינגר וביקשה מהם את מספרי הטלפון של הנשים שרכשו את מכונות התפירה שלהם באיזור שלה. הזמנה הראשונה נתפרה ע"י 16 תופרות ביתיות, ונמכרה ב10000$.   

לא מצאתי תיעוד לקולקציה הראשונה שלה, אך אני מתארת לעצמי שזה היה משהו דומה לבגד שאווה גרדנר לובשת (שימו לב לחלק התחתון של בגד הים)

אגב, זהו עדין לא היה ביקיני, אלא "חליפת שחיה בת שני חלקים", או "טנקיני", כמו בדוגמא הזו, מהעיצובים המוקדמים של רוז מרי. בגלל הרקע המורמוני שלה, רוז מרי הפסיקה לייצר בגדי ים אחרי שנחשף הפופיק..:)
ככל שהחברה גדלה, ורוז מרי התחילה להאמין שזה באמת קורה לה, היצירתיות שלה החלה לפרוח. אם בשנה הראשונה היו לה שישה עיצובים, בקולקציה הבאה היא הציגה יותר ממאה עיצובים שונים לעונה. 
מעבר לדגמים המרהיבים, בגדי הים של רוז מרי ישבו על הגוף, כמו אף בגד ים אחר שאנו מכירות מימנו, וזאת בזכות מערכת מבנים פנימיים חדשניים, שיותר הזכירו את הקונסטרוקציות המתוחכמות של ההוט קוטור מאשר את בגדי הים הספורטיביים שהיו נהוגים בזמנה, או את הלייקרות הנמתחות של ימינו. 
רוז מרי האמינה שעל מנת שהאישה תרגיש בנוח בבגד הים, עליה להיות מכוסה ו"אסופה" במקומות הנכונים. היא נהגה לומר ש-"אין דבר האכזרי כל כך בכנותו, כמו בגד הים" (Burr & Peterson, p.45), והפילוסופיה שלה היתה לגרום לנשים להרגיש בבגדי הים שלהן יפות וזוהרות כמו בבגדי ערב.

(:  "!..בגדי ים מפוסלים - לשחיה, לשמש, לפסיכולוגיה"

"רוז מרי רייד- אבני החן של הים"

תוך מספר שנים היא הפכה את החברה שלה לאחת המצליחות בקנדה ( כן, מסתבר שיש כמה דברים טובים שיצאו משם:)),המכירות שילשו את עצמן כל שנה, אך רוז מרי, בעלת חשיבה עסקית נבונה מאוד, עבדה על הפריצה לאמריקה.

השוק האמריקאי נשלט באותה תקופה ע"י חברות גדולות וותיקות כ- Catalina, Cole ו-Jantzen (שגם להם היו בגדי ים פנטסטיים שאני מקווה לספר עלים בפוסט נפרד), ועל מנת לבלוט, רוז מרי היתה צריכה להביא משהו מקורי במיוחד.
לאורך השנים היא אהבה לעשות ניסוים עם בדים שונים שלא היו מקובלים לשימוש עבור בגדי ים, ותמיד חיפשה את הדבר המעניין הבא.
יום אחד בחנות בקליפורניה, רוז מרי שמה לב לחוט מטאלי שעמד בצד, ושאלה למה הוא משמש. בעל החנות אמר לה שעושים עימו סיומות ועבודות רקמה. רוז ביקשה חתיכה ורצה לאמבטיה שלה במלון, שם היא הטבילה אותו במי מלח וחיכתה לראות מה יקרה. שום דבר לא קרה, אז היא קנתה במהרה את כל הגליל, לקחה את החוט ליצרן הבדים שלה, אותו השביעה לסודיות, ויצרה את נוסחת האריג המטאלי שהפך אותה למפוסמת.

בגד הים המוזהב הפך לסנסציה, ונקנה ע"י הסטודיו עבור ריטה הייוורת, במחיר 90$ (כ1000$ בימינו), כשרוב בגדי הים נמכרו באותה תקופה במחיר 6.95$. עם יציאת גילדה לאקרנים ב-1946 ריטה הפכה לכוכבת הנחשקת בארה"ב ועימה כל מה שהיא לבשה.

ריטה היוורת מקדמת את "גילדה" בבגד הים המוזהב של רוז מרי רייד

 Rita Hayworth in Rose Marie Reid's Golden Bathing Suit 

רוז מרי הפכה למעצבת המועדפת על כוכבות הקולנוע, ומרילין (מונרו) אף נהגה לצחוק כי היא נותנת לרוז מרי את אותו הקרדיט כמו לאימא טבע על הצלחתה.

ב1951, מגזין LIFE הילל את קולקציית "שעון החול" של רוז מרי וכינה אותה "העיצוב המתקדם של השנה" (ראו גם תמונה שניה בפוסט). רוז מרי סגרה את המפעל הקנדי, התגרשה מהבן זוג (המתעלל, אגב) ובין השנים 1954 ל1959 הפכה ליצרנית בגדי הים הגדולה בעולם, עם מכירות ב49 מדינות.

"שעון החול" של רוז מרי רייד

הזוית הפמיניסטית בסיפור היא העובדה שרוז מרי הצליחה לשרוד ואף לשגשג בעולם עסקי גברי ברובו, היתה אשת מכירות ושיווק טובה בנוסף למעצבת מוכשרת, נאבקה על השליטה בחברה שלה, ובסופו של דבר הצליחה גם להשתחרר מנישואים קשים, על אף הרקע המסורתי והתקופה  השמרנית (ראו עונות ראשונות של מד מן:)).

ויש גם זוית יהודית משעשעת למדי. הערכים המורמונים של רוז מרי לא היו רק מסורת עבורה, ולאורך חייה היא נותרה נוצריה מאמינה ומסורה, שעמלה על הפצתה של אמונתה הלאה. היא תמיד התענינה ונמשכה לעבוד עם יהודים, וכחלק מההערכה שלה כלפיהם, רצתה "לעזור" להם. רוז מרי באה ממסורת משפחתית רוחנית שהאמינה שמקומם של יהודים הוא בארץ ישראל, אך בסוף אלוהים יפתח להם את הלב והם יראו את האמת..:)
כשחיה בהוליווד עסקה במיסיונריות נוצרית בקרב הקהילה היהודית המקומית, וניסתה להניעם לקבל את ישו כמשיח האמיתי. לגבי אחוזי ההצלחה שלה אין לי נתונים:)

אחרי שנים של קריירה מזהירה, רוז מרי רייד מכרה את חלקה בחברה ב1962, כשנהיה ברור שהביקיני ניצח את "חליפת השחיה" האלגנטית.

היו לה שלושה ילדים, להם הורישה אחוזה יפהיפיה בברנטווד, קליפורניה. 

היא נפטרה ב1978, שנה שבה נולדתי, רק כדי לגלות את העבודות היפהיפיות שלה 33 שנה מאוחר יותר.

רוז מרי רייד (משמאל) עם דוגמנית הלובשת את בגד הים שלה (צילום מתוך הספר)

                 לקריאה וצילומים מעניינים נוספים -

http://www.glamoursplash.com

http://myvintagevogue.com/

סופ"ש נעים! :)

Tweet