One Hour Peasant Blouse - תחפושת פורים בשעה

חג שמח יקירותיי!

אם אתן בעניין של הצוענים ו/או איכרים, יש לי תחפשות שתוכלו לתפור תוך שעה.

השם הרשמי של החולצה הזו הוא חולצת איכרים.

כל מה שנקרא איכרים באופנה, בד"כ מאוד קל לתפירה. חצאית כיווצים פשוטה- גם נקראת חצאית איכרים - או dirndl skirt (תחשבו על התלבושות המסורתיות של הגרמנים, היידי בת ההרים או הפרסומות של של muller).

גם החולצה היא בעצם מלבן שמכווץ ע"י גומיה או סרט שמכניסים בתוך החלק העליון ובסיום השרוולים. להלן כמה דוגמאות קלאסיות -

על הצלם שצילם את התמונות האלה של מרילין כתבתי כאן.

מי שהשיבה את הסגנון הזה לאופנה, ושיחררה אותו מהתווית של ה"בוהו- שיק", היא כמובן המלכה, המעצבת הרוסיה , אוליאנה סרגיינקו, שלקחה את ההשראה שלה מהסגנון הכפרי הרוסי, שנות ה50 והחברה הגבוהה של המאה ה19. 

או בגרסת המערב הפרוע מהקולקציה של 2013. 

 

בכל מקרה, אני היתי צריכה להתארגן על תחפושת של צועניה בכמה שעות, ולכן תפרתי לי חולצה מהשאריות של הויסקוזה הפרחונית (למי שחדשה בבלוג, תציצו לראות את הגרסאות הנוספות  כאן ו-כאן).

היה לי מטר של בד, ברוחב של 1.5.  קיפלתי אותו לרוחב וגזרתי שני חלקים. חתכתי "כאילו" שני שרוולים בצדדים. הכנסתי גומיה לתוך תפר המכפלת למעלה, תפרתי את שני חלקי החולצה יחד בצדדים ובחיבור בין הגוף ליד (אוברלוק, אבל אפשר גם סתם תפר), והכנסתי גומיה לתוך הקצה התחתון של השרוולים.

אמרתי לעצמי שאם כבר צועניה, אז עדיף הכי מפורסמת, והלכתי על כרמן. 

גם הפרח DIY, אך זה בהדרכה אחרת :)

שיהיה פורים שמח! 

ספרו לי גם למה התחפשתן, מה עשיתן

ומה אתן חושבות על חולצות איכרים.

נ.ב. מי שלא שמעה- יש סדנה ביום שישי הקרוב- חצאית כיווצים   או בשמה החדש  the blogger skirt.

אם לא קיבלתן את המייל שלי על זה עם הפרטים, זה אומר שאתן לא ברשימת תפוצה של הסדנאות!

תשלחו לי מייל לג'ימייל (milenushkas (at) gmail.com)  ואספר לכן הכול.

אם אתן שוקלות כדאי להזדרז, הסדנאות קטנות ולא תכופות.

מילנה

Zela's Skirt - החצאית של זלה

I am pride. First skirt by my student.

שלום קוראים!

למרות שסביר יותר שקוראות :) בכל מקרה סימן קריאה לכולם ושבוע טוב.

העליתי את התמונות לבלוג ונסעתי לב"ש, לאימא , ועכשיו התגנבתי לחדר עבודה לכתוב את הפוסט. עוד שניה יתפסו אותי ויאשימו בחוסר תשומת לב.. גם הכלב איתי כאן בחדר, באופן זמני, מפנה מקום לחתולה של אימא שתלך לאכול. והוא מיילל כמו פולני אמיתי. סה לה וי, literally. 

אבל לא אכפת לי מכלום, כי אני- גאווה. הפוסט הזה עוסק בחצאית של זלה, שהיא תפרה בסדנת המתחילים שלי לפני שבוע.

זלה רוטנברג היא תל אביבית אמיתית, אחת שחיה ונושמת אופנה. מין אשפית כזו שמכירה את כל שווקי הפשפשים הכי שווים באירופה, מעצבת לבד את ביתה ותמיד תקפוץ איתך לתערוכה חדשה. כיף גדול היה לארחה בסדנה שלי וללוות אותה במסע תפירת החצאית הראשונה שלה.

זלה בחרה בבד שחור, שהיא הצליחה לאלף אותו (למרות היותו עשוי מפוליאסטר) ואף לצאת עם תוצאה די משגעת, לדעתי (וגם לדעת כמה עוברות אורח). אני מאפשרת לבנות לבחור לבד את האורך, רמת הכיווצים, והפרטים העיצוביים שהן רוצות ללמוד. יכול להיות שזה הופך את העבודה שלי לקצת יותר קשה, אבל זה מאפשר להן להתנסות בעיצוב ולעקוב אחרי תהליך המחשבה שעומד מאחורי יצירת בגד.

אני מאוד אוהבת את הנפילה של הבד שלה, וגם את האורך העדכני (השמעתן שהקרסול הוא האיבר החם החדש?). אבל היופי האמיתי של החצאית הזו הוא בקונסטרוקציה. זלה רצתה כיסים, אבל לא רצתה תפר מאחור, אז לימדתי אותה להכניס רוכסן נסתר לתוך תפר צדדי עם כיס. מי שמבינה קצת בתפירה יודעת שמדובר במהלך לא פשוט, והרוכסן צריך להיות מדויק במיוחד.
היא הצליחה- לראייה ראו את הקלוזאפ בתמונה למטה. הרוכסן נגלה רק באמצעות הצ'ופצ'יק הקטן שלו שמציץ בחגורה.

הסוד בתפירה מקצועית כזו הוא גיהוץ נכון ומתוזמן, ואני שמה על זה דגש רב בסדנאות. לשמחתי הקבוצות הקטנות מאפשרות להתעכב על הדקויות האלה. זה חשוב, כי הרי ידוע שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

איזה יפה היא פה? נורא נהניתי לצלם.

בקיצור יצאה אחלה חצאית, וזלה מתכוונת לתפור אחת דומה לבת שלה, משאריות הבד. היא גם קנתה בד אפריקאי משגע, והוציאה את מכונת התפירה הוינטאג' שלה מהמחסן, כך שכולי תקווה שהחיידק נתפס ויהיו עוד חצאיות רבות בחייה. 

בנתיים יש לה אחת סופר מגניבה עם כיסים.

הסדנאות לשבוע הקרוב כמעט מלאות, אז מי שרוצה ומתלבטת, יאללה בואי! החיים קצרים ורצוי למלא אותם בחוויות מרגשות ומספקות. 
פרטים והרשמה בדף הזה, הנמצא בסרגל העליון של הבלוג.

כדי לשמור על קשר ולקבל פרטים על ארועים ומוצרים מגניבים שעתידים לבוא, השאירו את הפרטים שלכן כאן. בקרוב תהיה לי רשימת תפוצה מסודרת וכמה מתנות יפות על מנת לחגוג את היום הזה :) 

חיבוק ושבוע מצוין,

מילנה

Outfit of the day and some latest news - מה לבשתי ועל מה חשבתי השבוע..

הי לכולם!

קודם כל ממש תודה על כל התגובות החמות שקיבלתי על הסדנאות. לוח הזמנים שלי מתמלא במפגשים עם תלמידות וזה ממש משמח וגם מפתיע כל פעם מחדש, כמה שזה מהנה.

חוצמזה, אם אתן קוראות את הבלוג הזה לאורך זמן, אתן יודעות שאני עומדת להוציא קולקציה ראשונה. זה צעד די גדול בשבילי, ולקח לי מלא זמן לצבור אומץ וידע מעשי מספק כדי להוציא את החלום הזה לפועל. 

הבלוג הזה שימש לי בשנה וחצי האחרונות כמעין יומן מסע, שבו שיתפתי את הקוראות שלי בתהליך שאני עוברת, וחשפתי באופן הדרגתי, יותר ויותר מעצמי (פחד אלוהים). אין לכן מושג כמה אני אסירת תודה על התגובות, המיילים והפידבקים שקיבלתי בזמן הזה, ואני מקווה שהקשרים שלאט לאט נרקמים ביננו הם ארוכי טווח, ויביאו לכולנו עוד הרבה הפתעות ונחת.

בימים אלה, אני יושבת על 'התוכנית העסקית' ומנסה לאסוף את כל חלקי אישיותי על מנת להוציא אל העולם מותג קוהרנטי, בעל משמעות, ואחד שגם משקף אותי וגם מדבר אליכן. 

אחת השאלות הכי קשות שאני צריכה לענות עליהן, היא מי הלקוחה שלי. אני צריכה לתאר אותה, את הצרכים שלה, המאווים שלה, ולשאול את עצמי במה ה'מוצר שלי' יכול לעזור לה להגשים את מטרותיה. 

עד עכשיו, עיצבתי בעיקר עבור עצמי. רציתי להראות טוב, להתלבש באופן שמחמיא לי ויחד עם זאת נותן ביטוי לנפש שלי. מזמן מאסתי ברשתות הגדולות, אני מתבאסת כשאני הולכת ברחוב ורואה נשים לבושות אותו הדבר, ולכן גם חבל לי כשאני קוראת בלוגים שמקדמים תאגידי ענק במקום לתת מקום לעסקים קטנים ולחזק אינדיודואליות ויצירתיות. ואם זה לא מספיק, אני גם חושבת שאנחנו קונות יותר מדי, ובאיכות נמוכה מדי. אחלה גישה לפתוח עסק בתחום :) 

אני רוצה שהבגדים שלנו יהיו יותר מסתם גחמה של רגע אותה אנחנו מעבירות אחר כך הלאה, או זורקות אחרי כמה כביסות. הדברים הבודדים שאני קונה היום כמעט תמיד שייכים למעצבות ישראליות שאני אוהבת, או שמצאתי אותם בחנות יד שניה, כמו ויצו, ובאחת זכיתי בבגד איכותי, וגם תרמתי לאיכות הסביבה ולארגון שאני מזדהה עם מטרותיו. 

כזו למשל היא החצאית שבתמונה למעלה, שהיא שייכת לזן נדיר של וינטאג' ישראלי. בכל פעם שאני לובשת אותה היא מזכירה לי כמה השקעה היתה פעם בבגדים, וגורמת לי לרצות להחזיר חלק מהאהבה והחיבור הזה גם אל הדברים שאני עושה.

אז אני די אידיאליסטית ולא בהכרח מייצגת את הלקוחה "הנפוצה". 

אבל האמת היא שהרבה יותר מעניין אותי איך אתן ניגשות לקניות.. 

האם תסכימו לשתף..?

:)

שבוע טוב, 

מילנה

The Home Blues's First Sewing Workshop - סדנה ראשונה של בלוז הבית -מבוא לתפירה

שלום לכל קוראות הבלוג,

יש לי חדשות טובות מאוד..

אני מתחילה ללמד סדנאות תפירה..:)!...!

(עדכון- יש דף קבוע עם כל הפרטים המעודכנים על הסדנאות)

הסדנה הראשונה, שהפיילוט שלה יתקיים השבוע, תהיה סדנת מבוא לתפירה ומי שתשתתף בה תצא אחרי מספר שעות עם חצאית מהממת מעשה ידיה וידע בסיסי וביטחון להתחיל לתפור.

אספתי לכן קצת תמונות להשראה, כדי שתוכלנה להתרשם מהאפשרויות הרבות שקיימות רק משילוב של בחירת בדים ואורכים שונים. תוך כדי הפוסט אפרט מה נלמד בסדנה, ובסוף אתן לכן פרטים להרשמה. 

כל התמונות והמקורות האינטרנטיים שלהן נמצאות בלוח פינטרסט שלי, שמוקדש במיוחד לקורס (sources).

 הדרך הכי טובה ללמוד לתפור היא דרך פרויקטים. הפרויקטים צריכים להיות:

א. הדרגתיים

ב. כייפים, ו-

ג. ישימיים. או במקרה שלנו- לבישיים. 

אפשר כמובן ללמוד לתפור כרית, ואז תיק ורק אז להגיע לחצאית..אבל למה?? 

כמי שלימדה את עצמה תפירה מ-א ועד (כמעט) ת, אני יכולה להגיד לכן שזה אפשרי, ואפילו מאוד, אבל צריך שבסוף כל שלב בתהליך יהיה גזר נחמד. כמו החצאיות המהממות הללו:)

אז מה נלמד בסדנת מבוא לתפירה - חצאית כיווצים? 

1. מבוא לשימוש במכונת תפירה.

2. מבוא לתורת הבדים.

3. מבוא ללקיחת מידות ויצירת גזרה.

4. טכניקות תפירה בסיסיות-  תפירה בקו ישר, כיווצים, תפירת חגורה, הכנסת רוכסן, מכפלת בסיסית ומבוא לגימורים בעבודת יד.

תוך כדי נדסקס כיצד בוחרים את האורך הנכון / המחמיא ביותר של החצאית, ננסה על הגוף רמות כיווצים שונות ואני אסביר כיצד ניתן לעשות וריאציות שונות עם הגזרה של החצאית בהמשך. 

כמו כן, אסביר לכן איזה בדים דורשים טיפול מיוחד ונדבר על ההשפעה של בחירת הבד על העיצוב והמראה הסופי.

העבודה תהיה בקבוצות קטנות של 3 - 4 בנות, מה שיאפשר התיחסות אישית ואווירה אינטימית ונעימה. 

הסדנאות יתקיימו בגבעתיים, במספר תאריכים בשעות הבוקר ואחה"צ, שיקבעו בהמשך. 

בימים אלה אני כבר עובדת על סדנת מבוא נוספת, לנערות, וגם עליה יהיו פרטים בקרוב. כמו כן, בקרוב תוכלו לקחת איתי שיעורים פרטיים :) אוח, כמה תוכניות!

לפרטים נוספים, הרשמה, 

והצטרפות לרשימת מייל של

הבית ספר לתפירה 

תשאירו תגובה עם פרטים או שלחו לי מייל ל-

milenushkas@gmail.com 

לגבי פרטים ספציפיים, כמו מה צריך להביא, שעות מדויקות ועלויות תעקבו אחרי המקום הזה, למשל בפייסבוק.

בגלל שמדובר בקבוצות קטנות ומספר תאריכים מוגבל, הקדימו להירשם לרשימת המתנה ואצור איתכן קשר ברגע שיהיו תאריכים זמינים. 

שבוע מצוין בנתיים,

שנמצא זמן להנות ממזג האויר ושתשרה עלינו השראה. אמן

יאללה, לעבודה.

מילנה

My dear English speaking readers. Please bear with me, as I write posts that are mostly addressed to my local readers. I am finally starting to implement some of my long wished plans to design and also - to start teaching sewing ! I am so excited about this, I guess only you, dear sewers can understand me :)

I hope that soon I will have more time to share some projects, and discuss some inspirations with you guys. 

Have a great week and lets sew something beautiful, shall we? 

yours, 

Milena

Winter Romance Skirt - חצאית הרומן החורפי

הי כולם!

לא לכתוב חודשיים ואז לפרסם שני פוסטים ביומיים זה כל כך לא נכון, ועם זאת כל כך אני:) עדכון- לא עוד ביקורת עצמית.

למען האמת התמונות האלה צולמו בשבוע חורף ההוא שהיה לנו בדצמבר (זוכרות?) ומאז לא היה יום גשום אחד כדי שיהיה רלוונטי לפרסם אותן. אז אתמול כשצפיתי בתחזית מזג האוויר, הבנתי שזה הרגע שלי. היום או בכלל לא.. 

אז תכירו את חצאית הרומן החורפי.

אני מאוד אוהבת לשחק עם על מיני בדים לא מובנים מאליהם וכשראיתי את הבד הזה, הבנתי מי הוא רוצה להיות. הוא רוצה חיים טובים, הוא רוצה רומנטיקה והוא רוצה להיות שייך למישהי ממש מגניבה.

גם החצאית הזו מתוכננת לצאת במהדורה קטנטנה, אז אם יש כאן מישהי ששמעה את קריאתה,  שתשלח לי מייל ואת מידת מותניה (זה החלק הצר הזה בין החזה לאגן :) ואני אשמור לה את המידה שלה.
בכל מקרה, מדובר בחצאית מידי מבד גובלן, גזרת A מתרחבת וכיסים צדדיים העשוים ממשי.

כאן לבשתי אותה חורפי ורומנטי, אבל מאז כבר יצא לי לשלבה עם בלייזר ונעלי עקב, וגם עם סווטשרט רטרו אפור (גם בעיצובי, עדיין לא הספקתי לצלם).

אני מנסה לדלל את כמות צילומי האופנה עבור בעלי, גם מכיוון שהוא בעיקרון התחתן עם פסיכולוגית (איך עבדתי עליו?:) וגם מכיוון שאני לפעמים פשוט סובלת מזה (כמו כאן למשל, שמצאנו רגע דוקא- אחרי הארוחה..). 

בכל אופן, החצאית היתה צריכה להצטלם, וגם האנסבל הזה, עם המגונפונים (מחנות יד שניה בירושליים) והמעיל מאסתר המלכה.

למי שלא מכירה עדיין זה דובי, ואנחנו אוהבים מאוד.

נ.ב. המייל שלי מופיע בצד ימין למעלה, מתחת לתמונה. ניתן לשלוח אליו הזמנות ושאלות לגבי הפריטים שאהבתן וגם לגבי סדנאות קטנות בתפירה, בגבעתיים. 

יש לי שלוש מכונות תפירה (אם לא מחשיבים את המכאנית), אוברלוק אחד וסטודיו ביתי עם המון ספרים ומגזינים ישנים. יהיה נחמד להכיר ולעשות דברים יפים ביחד! 

יום טוב וגשום?,

מחכה לכן :)

מ.

The Plaid Circle Skirt - משבצות או לא להיות

למי שתוהה אם אני חיה, אז בערך.

חשבתי שאחרי  הפסקה כזו ארוכה אני צריכה לכתוב משהו ממש מיוחד בשביל לחזור, אבל בחיים, כמו בחיים, אפשר להזדקן בהמתנה. לכן החלטתי פשוט לכתוב, ולקוות שתוך כדי אשוב לעצמי.

אז למי שזוכר, או קרא ותהה, היו לי תוכניות לגבי הפיכה של חלק מהתחביב שלי לכדי יצירה בעלת משמעות גדולה יותר. בנתיים גיליתי שהדברים האלה לוקחים הרבה זמן ואני מבשילה לאט כמו עגבניה עקשנית. לצד תשוקה בוערת ליצור דברים שאפשר למשש ולהרבות יופי בעולם (בניגוד ללטפל בסבל, שבהם אני עוסקת במקצוע הראשון שלי) יש חששות, התלבטויות וכל מיני קונפליקטים פנימיים. עד עכשיו חשבתי שעדיף לי לחזור לכתוב כשאפתור אותם, אבל מכיוון שאני מתחילה להרגיש שזה אף פעם לא יקרה (חהחה) אני משתפת אתכם במחשבותיי, ומקווה שלא תשפטוני מדי. 

כשרק התחלתי לתפור, או חזרתי, אם מחשיבים את האהבות של הילדה שהיתי, שמחתי כל כך. הרגשתי שמצאתי את שחיפשה נפשי וכעת שאנו ביחד הכול יהיה בסדר. עם הזמן התשוקה החלה לתפוס חלקים גדולים יותר מחיי ומזמני הפנוי והסביבה החלה לתהות מה נסגר איתי. ואני, כשלוחצים עלי אני ממש נכנסת לקומה. ועכשיו אני כבר לא יודעת מה רציתי ולמה..

אני יודעת שאני מעצבת כל הזמן. עוד לפני שידעתי איך להרכיב בגד, ידעתי איך הוא יראה, ולא חששתי להתנסות. אני משתעממת לתפור ע"פ גזרות מוכנות ולרוב משתמשת בהן כדי ליצור דברים אחרים שיש לי בראש. כשהתחלתי ללמד את עצמי לתפור, עשיתי את זה בשביל להבין את השפה ולעצב. עכשיו אני מאוהבת בתפירה עצמה, ומוצאת את עצמי מתרחבת וצוללת לתוך תחומים נוספים של עבודות יד. אני לומדת תפירה עלית, חייטות, תדמיתנות, דיגום חופשי, ומקביל משחזרת עם הידיים שלי פעולות של רקמה וסריגה שהכירו בילדות, ועושה שמיכות וכריות לבית. אם כשרק התחלתי להבין בעולם הזה בעיקר התעניינתי בצורות מחמיאות וגזירה, אז עם היכרותי ההולכת וגדלה עם עולם בדים, גדלה אהבתי לטקסטיל ולאיכות, ואני מתמלאת הערכה ומעין רעב כלפי כל דבר שקשור למלאכות יד שהולכות ונעלמות מן העולם. אספתי ספריה ענקית בבית ואני מצילה ממוות מכונות תפירה ישנות. אני רוצה לדעת הכול ולדאוג שגם בנותיי, ואולי גם בניי העתידיים יקבלו את זה בירושה, וידעו איך הדברים נוצרים ולא רק היכן קונים. שידעו ויאהבו לעשות. will love to make

האם אני לבד? או שאולי יש כאן עוד אנשים שמטרידים את עצמם במחשבות דומות? 

מעבר לזה, הולכת וגוברת מודעותי להשפעות הסביבתיות של תעשיית האופנה, לצרכות הלא בריאה שזו מולידה ולאופן שבו בחוסר הרצון שלנו לדעת היכן וכיצד מיוצרים הבגדים שלנו, ומה קורה עם כל העודפים, אנחנו תורמים לסבל אנושי ולפגיעה באיכות הסביבה. הייתי רוצה לייצור אחרת, בצורה אחראית ומודעת, ועכשיו ברור לי שלוקח זמן להבין איך עושים את זה.

.....

בכל מקרה,

בנתיים אני אשתף אתכם בפירות הנאתי, מבין האחרונים. החצאית הזו, שזה הדגם הראשון שלה בעצם, היתה לי בראש כבר כמה זמן וזה כנראה בגלל שלראשונה אני מרגישה שאני מתחברת לאריגים משובצים. הם כמובן מעולם לא הלכו לשום מקום, אבל לא היו מעניינים מספיק בשבילי בכמה מהעשורים האחרונים.

ההשראה שלי באה משנות ה50 וחצאיות המידי הנשיות של התקופה, אך כפי שאתם רואים בפוסט הזה, אפשר בקלות להפוך אותה לפריט משנות ה70, הכול עניין של נעליים, או מגפיים במקרה הזה. כמובן שאני גרועה בלתכנן סשנים, בד"כ אנחנו פשוט חוטפים מצלמה בדרך לאנשהו. אח"כ חשבתי שצעיף ארוך וחום היה מתאים פה יופי.

המגפיים וינטאז'. אחרי הפוסט עשיתי להן פוליש ועכשיו הן נראות חדשות. damn it, אני שונאת כשזה קורה )

מקווה שהחפירות שלי לא הפריעו לכם להעריך את החצאית. או להפך, שהחצאית לא גרעה מעומק הדיון פה..

מחכה לשמוע אתכם.

הולכת לישון ומחר יום חדש. אולי נתפור (או נפתור) משהו?

מ.

Alabama Chanin Mi Amore - הרקמה החיה של אלבמה צ׳נין

This post is about the wonderful world of Alabama Chanin and the woman behind it who is partly responsible now for my growing infatuation with the world of handcrafts and their connection to fashion and the environment.
(English).

זוכרים שסיפרתי לכם על ההרפתקאות האחרונות שלי בעולם מלאכת היד? אז הדבר הולך ומחמיר.

על ההחמרה הזו בין השאר אחראית אישה אחת ששמה נטלי צ'נין והיא בעלת המותג אלבמה צ'נין (Alabama Chanin), הנמצא אשכרה באלבמה ומייצר משם- בעבודת יד אמריקאית מקורית את אחד המוצרים היחודיים שפגשתי (בימיי?). צ'נין משתמשת בסריגי כותנה אורגניים שגם הם מיוצרים בארה"ב, ועושה בהם פלאים של סטנסלינג, קווילטינג וסוגי אפליקציות שונים ומשונים. הסבר/תרגום קצר מ"לועזית"-

באמצעות צבע ספריי ושבלונות שמכינים מראש, מועבר הדפוס על גבי הבד, ואז הבד עם הציור מחובר ברקמה ידנית (יש עשרות תפרים שונים ומאות דוגמאות שיכולות להתקבל משילוב שלהם עם סוגי חוטים וחרוזים שונים). זה החלק של הקווילטינג- האומנות העתיקה של חיבור מספר בדים יחד. בכל שלב כזה של עבודה ניתן לעצור- גם ההדפס לבד נראה מעניין נורא על כותנה אורגנית, ועם התפרים סביבו זה נראה עוד יותר עשיר, אך אין זה הכול. בשלב זה צ׳נין מחליטה האם לעשות אפליקציה רגילה או הפוכה, וגוזרת את הבד בתוך או סביב לדוגמאות. הדגמים הללו לוקחים לפעמים חודשים ארוכים של עבודה, ובהתחשב בעובדה כי הם עשוים כולם בעבודת יד , כולל החיבור בין חלקי הבגד, עולים ביוקר. 

אבל צ׳נין לא ויתרה על התקשורת עם העולם רק בגלל שהיא עושה מוצרים שמעטים יכולים להרשות לעצמם.  היא הוציאה מספר ספרים (האחרון בהם מומלץ במיוחד) והחלה לשתף את הידע שצברה יחד עם הקולגות שלה לעולם. מדובר בטכניקות עתיקות כאמור ואחת המטרות של צ׳נין היא לשמר ולהפיץ אותן. אם יש לכם פחות כסף מזמן, תוכלי לשחזר את העבודות שלה במדויק בעזרת הערכות שהיא מציעה באתר, או שתוכלו לעשות וריאציה משלכם לעיצוביה באמצעות הספרים. אפשר למצוא אותה גם בקרפטסי (craftsy) או בקריאטיב באג (creative bug), שם היא מלמדת כמה קורסים אינטרנטיים באנגלית.

היופי בשיטה הוא שהיא לוקחת חומרים כביכול יומיומיים כסריגים, ומוסיפה להם נופח של מלאכת יד ועיטור, שביחד יוצרים יצירה מודרנית אך גם מחוברת לשורשים.

כל הווייתה של נטלי צ׳נין היא לאהוב ולכבד את המלאכה, האדמה והאנשים שעושים את העבודה ולכן בעיני היא מעניינת, מעוררת השראה, ומסמלת  את הכיוון שאליו האופנה בעולם מתקדמת- יצירה אחראית ומודעת לסביבה, לגוף, ולאנשים.

בקרוב אצלנו:)

נ.ב. כל התמונות מהאתר של Alabama Chanin.

שבוע טוב!