Showing posts with label Cinema. Show all posts
Showing posts with label Cinema. Show all posts

Thursday, March 28, 2013

Sew For Victory Inspiration - Monica Bellucci in Malena





The deadline to Sew For Victory sew along is quickly approaching  and I am as usual doing lots of "life" things in between my sewing, haha. Anyway, I had to make a 40's inspired outfit, I have had a plan to do this for the longest time, and have quiet a few muslins and UFO's to prove it.

If I'll make it, I'll tell you what I think about the 40's, but in the mean while, here is my inspiration. In true spirit of the 40's "staple mentality" I did't have enough fabric to make a flared dress, so a different silhouette was born. No wonder, I have been an Italian beauty fan forever. I am using a vintage 40's pattern I got a while ago combined with my own slim skirt and the general direction here is the wardrobe of Malena, a character played by the divine Monica Bellucci in one of my favorite movies by Giuseppe Tornatore ( the director of Cinema Paradiso, if you have seen it). 


I love this film. It takes place in Italy during the war, and it's very very sad, but also very touching. It talks about the human evilness, female envy and male chauvinism  but also about the possibility of kindness and absolution. The end is quite human and consolidating, but there are some heart breaking scenes, so beware. 

Anyway, visually speaking, the film is full of beautiful Italian scenery and Mediterranean 40's fashion. Malena's wardrobe can be a school for any woman that wishes to look feminine and enchanting (although as the movie suggests, it's maybe not such a good idea to dress that nicely in a small wicked town).

My favorite design features of the time is the combination between the tailored elements and the softly draped shapes and fabrics. The flowing fabric of the blouse is supported by mildly padded shoulders (thus balancing the hips) creating a very feminine, but also a very comfortable and easy to wear look.  More on this in my next posts, mean while enjoy the inspiration and tell me if you like it too.



אחד הדדליינים החביבים בחיי הוא של תפירה. הלחץ היחיד שמופעל פה הוא לעשות עבודה טובה, שאני אהיה גאה בה, ואם אפשר ללמוד משהו בדרך. הפעם מדובר ב"תפירה בצוותא" (כינוי שלי ל -sew-along) שנושאו הוא שנות ה40. אם אתן מעוניינות לראות את הכללים ואת הפרויקטים, היכנסו לכאן ולכאן.
אני עומדת לסיים, בע"ה, שמלה, וההשראה שלי היתה המלתחה של הדמות שגילמה מוניקה בלוצ'י בMalena, סרט הקרוי כמעט על שמי. זה לא סוד שיש לי פינה חמה בלב ליופי איטלקי - נשים, מעצבים ונעליים משם תמיד מלהיבים אותי במיוחד. פעמים רבות אני נושאת את עיני להשראה משם, אולי משום שאיטליה (וספרד) מחברות בין המזרח התיכון שלנו לאירופה, שממנה באתי?
בכל  מקרה, המשימה שעמדה בפני מי שרצה להשתתף בתפירה בצוותא היא לעשות דברים גם ברוח התושיה והחסכנות שאפיינה את שנות ה40. לי היתה כמות מוגבלת של בד עבור חצאית מתרחבת קלאסית של שנות ה40, אז יצרתי היבריד מגזרת וינטאז' משנות ה40 אותנטית וחצאית בגזרה צרה מעשה ידיי (חסכנות ותושיה באחד!)
וכך נוצר לו סילואט שמזכיר לי את שמלותיה של מלנה, דמות מסרטו של ג'וזפה טורנטורה. אחד  האהובים עלי יש לציין, עצוב עצוב כזה, אך משאיר רושם לאורך זמן . הסרט מדבר על הצדדים המכוערים של האדם, צרות העין של נשים, השובניזם והניצול של הגברים, אך בסוף, למזלנו, מצליח להעביר מסר הומאני ומחזק חיים, כמו שדרמה טובה צריכה. אם לא ראיתם, חובה, אך ראו הוזהרתם. 

כחוט השני לסיפור העלילה עוברים המראות הפוטוגניים של איטליה והמלתחה המדגישה נשיות של מלנה. אמנם אחת המסקנות בעקבות הסרט שלא מומלץ להתלבש ככה בעיירות קטנות, צריך וכדאי לדעתי ללמוד ממנו מה זה בגד שמחמיא לגוף הנשי וקימוריו.
אחד המאפיינים העיצוביים החביבים עלי מהתקופה הוא השילוב הנוצר בין האלמנטים המחויטים לבין הגזרות הרכות והמלטפת את הגוף. זו היתה תקופה נפלאה של חצאיות A גבוהות, מכנסיים מתרחבים עם רוכסנים צדדיים וכריות כתפיים עדינות התומכות בבדים נשפכים (ומאזנות ויזואלית את האגן). יותר על כך בפוסט הבא שלי, לעת עתה תהנו מההשראה והגדנה לי אם זה עושה לכן טוב גם (שימו לב לאיזון בלשון המגדרית. חבל דק מאוד פה).














I will try to take my pictures in the dress, when it's done, and I will do my best to channel Monica Bellucci, without the (probably recommended) diets or plastic surgeries.



אני אשתדל לצלם את עצמי בשמלה, כשתהיה מוכנה, ולעשות כמיטב יכולתי לשדר את מוניקה בלוצ'י, ללא דיאטות וניתוחים פלסטיים (הבטח מומלצים..). 


Ciao, mi amore
(I want to say it in plural, but have no idea how..:))
צ'או, יקרים 
מועדים לשמחה



Monday, February 25, 2013

Vertigo or the return of the Femme Fatale - ורטיגו או השיבה של הפאם פאטאל


It's been a few months since I saw Vertigo again, and started writing this post. We saw it again together, my better half and me, in our new- old movies nights tradition. And as old as it may sound, we both came to the conclusion, they don't make them as they used to.. (Just think of the last Oscar's. How could they give an Oscar to Jenifer Lowrence, with all do respect, and not give it to Emmanuelle Riva for her role in Amour, on her 86 birthday, and looking so fabulous? You know? And also the movies, aren't as great)

למעשה עברו כבר כמה חודשים, או לפחות שבועות (מי סופר?) מאז שראיתי את ורטיגו שוב, והתחלתי לכתוב את הפוסט הזה. ראינו אותו ביחד, החצי השני שלי ואנוכי, במסורת החדשה שלנו של ערבי קולנוע ישן. ועל אף הסכנה של להשמע זקנה, שנינו הגענו למסקנה שלא עושים סרטים ברמה כזו יותר (רק תחשבו על האוסקר האחרון. איך אפשר היה לתת פסלון לג'ניפר לורנס, כבודה במקומה מונח על תפקיד רגיל בסרט חמוד, ולא לתת לאמנואל ריבה, מ"אהבה", ביומולדת ה86 שלה? היא גם התלבשה אגב הרבה יותר מוצלח מלורנס. מבית לנוון)

The first time I actually saw Hitchcock's Vertigo was in college in one of my favorite general courses- Gender in Cinema. We talked about the subtext of it, a male who is not able to live and love a real flesh and blood woman (with dark hair) and is drawn, tragically for all, to an ideal version, a blond, mysterious and unattainable vamp. My poor husband had to listen to the full analysis throughout the movie:) 

הפעם הראשונה שראיתי את ורטיגו של היצ'קוק היתה בתואר הראשון שלי, באחד הקורסים הכלליים הכי מגניבים, גברים ונשים בקולנוע (גם באנגלית, גם בקולנוע וגם במגדר.. מה עוד צריך?). דיברנו על הסאבטקסט של הסרט, על הגבר שאינו מסוגל לחיות עם אישה אמיתית, בשר ודם (כהת השיער) ונמשך באופן טראגי לכולם לדמות הבלונדינית האידיאלית והחמקמקה, שהוא עמו יוצר. בן זוגי המסכן היה צריך לשמוע את הניתוח המלא לאורך הסרט :)


Well it became even more interesting now with the HBO's new movie about Hitchcock's relationship with Tippi Hedren (the star in Birds and Marnie), and the new biography, staring Antony Hopkins and Helen Mirren as Hitch's wife. These were a bit superficial (the HBO one being a plain demonisation of one of all times greatest directors), but they gave an idea about the passions and the conflicts of a the man behind the movies. They say Vertigo was about his own inner conflicts. Isn't it always, though?

לאחרונה העניין הפך לעוד יותר מעניין עם היציאה של סדרת הHBO החדשה על היחסים של היצ'קוק עם טיפי הדרן (הגיבורה בציפורים ומרני), והביוגרפיה החדשה בכיכובם של אנטוני הופקינס והלן מירן בתפקיד אישתו). שניהם נראו לנו קצת שטחיים (כשהסרט של HBO עשה ממש דמוניזציה לאחד מהבמאים הגדולים של כל הזמנים), אבל הם נתנו רעיון לגבי התשוקות והקונפליקטים שהניעו את האיש שמאחורי המצלמה. אומרים שורטיגו עסק בדרמות הפנימיות של היצ'קוק עצמו (אבל האין זה תמיד ככה?)


Alfred Hitchcock and Kim Novak, on the set of Vertigo
Hitchcock loved choosing and literally "shaping" his actresses. He would get involved in every aspect of their appearance on and off the set, creating a new "bigger than life" image, helping them to play their roles even more convincingly and ultimately making his actresses into stars, at least for the time being. And as Pygmalion, he would create them and then fall in love with them. All that, while having a wonderful relationship with an intelligent and supporting wife.. but perhaps a dash too real..? I have always been on the real side myself, although I must admit to enjoy an occasional mind game. Adding a little drama to life is not such a bad idea, especially if it's a fun one.


היצ'קוק אהב לבחור ואז ממש לעצב את השחקניות שלו. הוא הפך למעורב בכל אספקט של המראה שלהן, בסט ומחוצה לו, עזר להן לשחק את תפקידן יותר טוב, וביוצרו דמות חדשה ו"גדולה מהחיים" הפך אותן לכוכבות, לפחות לזמן מה. וכמו פיגמליון, הוא יצר והתאהב בנושא יצירתו. כל זה בזמן שלצידו היתה אישה נבונה ותומכת ביותר, אבל אולי.. טיפה אמיתית מדי..?
אני עצמי תמיד היתי בצד האמיתי, אך זה לא אומר שאני לא נהנית ממשחקי מוח פעם ב.. להוסיף קצת דרמה לחיים זה אף פעם לא רע, במוחד אם מדובר בדרמה קלילה.



Since I saw Vertigo the first time, I have been fascinated with that movie. There is something about it, the colors, the music, (the story).. that touches you at a subconscious level, and you can't quiet explain it, but you are hooked. 

And this time I watched it with my new designer eye. And oh my, the outfits.. The style.. the makeup. I wanted to sew everything Kim Novak was wearing. Hitchcock was a brilliant director, and some of that brilliance was his attention to details and a great fashion sense (he chose and approved all of his actresses clothes, sometimes with the help of his wife.)


מאז שראיתי את ורטיגו בפעם הראושונה נשביתי בסרט הזה. אני לא יודעת לשים על זה את האצבע, אבל יש משהו בסרט הזה, הצבעים, המוזיקה (הסיפור) שנוגע בך ברמה הבלתי מודעת ואינו מרפה. 
והפעם צפיתי בו גם עם עיני העיצוב החדשות שלי. תמיד היתי ערה לפן האסטטי של החיים אבל עכשיו כשאני רואה בגדים - אני מפרקת אותם לגורמים. והתלבושות בורטיגו.. איזה עונג לעניים! הסגנון (אני מסרבת להשתמש במילה סטיילינג, שעושה לי רע) והאיפור.. אלוהים. רציתי לתפור את כל מה שקים נובאק לבשה..
היצ'קוק היה במאי מבריק וחלק מכישרונו התבטא בתשומת הלב שלו לפרטים, וחוש ויזואלי ואופני מעולה. (הוא בחר וקבע את כל התלבושות של הדמויות בעצמו, לעתים בעזרת אישתו, שלרוב הסכימה איתו)




Kim Novak played a mentally disturbed woman in the movie, and later in life was diagnosed as a bipolar herself. How creepy, or one might say Hitchcocky, is that? The e- rational female that is both scary and incredibly attractive to the male is a known cinematic theme, but also one common in life (met it?)
Vertigo also touches the male desire to save the female, when in fact, he is the one who needs saving.


קים נובאק משחקת דמות מופרעת נפשית, והסיפור היותר מוזר הוא שהיא באמת פיתחה הפרעה בי פולרית בהמשך החיים (מאניה דפרסיה במילים אחרות). קצת קריפי, לא? מתאים להיצ'קוק.
האישה האי רציונאלית, שבו זמנית מפחידה אך גם מושכת את הגבר, היא מוטיב קולנועי ידוע, אך גם אחד שחוזר על עצמו בחיים (מכירות אולי?). ורטיגו גם נוגע במשאלה של הגבר להציל את האישה, כשלמעשה זה הוא עצמו שזקוק לעזרה.



In any case, we'll be hearing an talking a lot about Hitchcock soon. There have already been fashion collection inspired by his Femme Fatale characters (see Alice Temperley, Vivian Westwood or my personal favorite - Badgley Mischka), and it does make a perfect sense thinking about our recent obsession with the past in general, and the middle of the last century in particular. 



בכל מקרה, אנחנו הולכים לשמוע הרבה בקשר להיצ'קוק בזמן הקרוב. כבר היו כמה קולקציות שעוצבו בהשראת דימוי הפאם פאטאל שבסרטיו (ראו את Alice Temperley או Vivian Westwood או החביבים עלי Badgley Mischka), וזה אכן מתכתב עם האובססיה האחרונה שלנו עם המאה הקודמת בכלל והאמצע שלה במיוחד.

Interestingly enough, traditionally the Femme Fatale would be a dark haired woman, the blond representing innocence and purity, and the brunet the forbidden desires and the dark & evil side of womanhood. Hitchcock turned that around. If you have a naughty side in you, after watching the next video clip I embedded for you, you'll now want to dye your hair blond too. Man, and that after finally having our brunet moment! 



מעניין כי באופן מסורתי, הפאם פאטאל היתה ברונטית, כאשר דווקא הבלונדינית יצגה את הטוהר והתמימות, הדמות כהת השיער סימלה את התשוקות האסורות והצד האפל של הנשי. היצ'קוק הפך את היוצרות. אם יש לכן איזה חלק שובב בתוככן, כשתראו את הסרטון ששתלתי בהמשך, גם אתן תרצו עכשיו לצבוע את השיער לבלונדיני. איזה באסה, כל כך נהניתי משבע דקות התהילה של הברונטיות! היה לנו רגע, תודו.





This is a video tutorial from one of my favorite make up artists, Lisa Eldrige, that if my chance you are not familiar with, you totally should , it will change your life:) This is a make up inspired by Tippi Hedren in birds, but it has the basics of the the Hitchcock look well captured.

הסרטון הזה הוא מבית היוצר של אחת מאומניות האיפור האהובות עלי, שאם אינכן במקרה מכירות עדיין, אתן חייבות לגמרי, זה ישנה לכן את החיים :) ליסה אלדריג' עושה כאן איפור בהשראת הדמות של טיפי הדרן בציפורים, אך היא ממש תפסה את המראה ההיצ'קוקי והעיקרון נשאר עיקרון.




So what do you guys think? Did I make you wanna watch all of Hitchcock's movies again? You totally should, if not for the movies then for the fashion.


I, for instance am making that famous Kim Novak's grey suit. I also have to try this make up routine, just to see how it will work with my brunet completion. I wanna be mysterious and dangerous too, for god sake's!


נו, אז עשיתי לכן חשק לראות את כל הסרטים של היצ'קוק שוב? אני לגמרי ממליצה, אם לא מתוך הערך הקולנועי שלהם, אז בשביל האופנה..
אני למשל הולכת לתפור את החליפה האפורה המפורסמת של קים נובק בורטיגו. ואני גם הולכת לנסות את האיפור.. מעניים איך הוא יסתר עם המראה הברונטי שלי. אני הרי גם רוצה להיות מסתורית ומסוכנת :) 

I will be using this Burda pattern for the jacket - 
לז'קט אני אשתמש בגזרה הזו של בורדה-


Although this suit looks almost perfect.. hard choice. I am trying to be more thoughtful and resourceful about patterns. But perhaps, just this once? We'll see. My choice is usually the more inspiring one. If I can use a pattern I already have and adapt it, more satisfaction and pride for me..

או אולי בגזרת החליפה הזו? בחירה קשה. החלטתי להיות יותר מחושבת ואקולוגית בקשר לגזרות. הבחירה שלי בדרך כלל קשורה למה נותן לי יותר השראה, או מרגש אותי יותר. אם אני יכולה להשתמש בגזרה שכבר יש לי או שהוצאתי לבד, ולהתאים אותה, תכלס, יותר סיפוק וגאווה לי..


Well, that's about all I wanna say for now.. It was a long one, no? 
Happy inspired sewing and designing to all. Don't be afraid to play..
Sometimes all you need to get into character is a new grey suit. :)


טוב, זה כל מה שאני רוצה לומר לעת עתה. זה היה ארוך, לא?
תפירה ועיצובים מעניינים ומרגשים לכולן. אל תפחדנה לשחק. באופנה, בתפירה ובכלל.. ובחיים לפעמים, בשביל להכנס לדמות, כל מה שצריך זה חליפה אפורה שחורה:)


and p.s. any of you had experience with these patterns? Any other patterns you'd suggest? And who is going to make that white coat now..? I dare you to.


נ.ב. יש כאן מישהי שניסתה את הגזרות האלה פעם? אולי ממליצה על גזרות אחרות?
מי הולכת לעשות את המעיל הלבן של נובאק? יאללה, אתגר!!

See you soon,
Milena
עד הפעם הבאה.. 
מילנה


Thursday, January 10, 2013

WEEKLY INSPIRATION: NOVEMBER RUSSIAN ELLE -שלג בירושלים ורוסיה במחשבותיי


A friend of mine posted this video he made for the Russian Elle, and that immediately caught my eye. I love this November production. Of course in my version of reality, these furs are fake.


חבר שלי פרסם לפני כמה ימים את הוידאו שהוא עשה עבור האל הרוסי בנובמבר, וההפקה הזו תפסה מיד את תשומת ליבי. ברור תגידו, כי אני רוסיה. נו, מיילא. חשוב להדגיש כי בתפיסה שלי של המציאות הפרוות האלה מזויפות.



There is a lot of Russia in the air lately, are these waves from Ulyana Sergeenko's success?  The new Anna Karenina production? (although I am allergic to Keira Knightley) The New Year's ("Novyi God" as we call it)? Whatever it is- I like it. 


Judging by the way Russia and the Soviet Union are addressed in world cinema and media, I came to a conclusion that it stayed a mysterious culture to the common westerner, I guess the cold war and the iron curtain are responsible for that. In Israel the consequence of this is that I often have to explain a lot, my local friends are not familiar with a lot of great films, theater actors or musicians, and see this great culture as a bunch of stereotypes. I guess that's the deal with all the things we are ignorant about, ignorance that in turn produces fear and even aggression. I would love to open my cultural world a bit more to the readers of this blog, so I try to put as many connections as I can to an image. The image is just the outer layer, the envelope of a rich world, that you can dive in and explore.

  
So, coming back to this post's subject - I have a dream since I was a little girl to own one of those huge puffy fur hats ( as every girl who has been brought up on the Irony of Fate (a song from it below)). I would be laughed at if I wore one on the streets of Tel Aviv, but hey, it's a cold winter this year, we even got some snow in Jerusalem and maybe a negotiation is in order. Anyhow, I am sick, at home, and these pictures are making me warm.


יש הרבה עניינים רוסיים באוויר לאחרונה או מה? הסילווסטר, ההפקה החדשה של אנה קרנינה (אף על פי שאני אלרגית לקירה נייטלי) ועוד כל מיני עניינים שלפני הבחירות (שאני עוד יותר אלרגית אליהם. לעניינים, לא לבחירות) לפעמים נדמה לי שהישראלי הממוצע שונא כל ביטוי של "רוסיות", אם זו השפה, התרבות או נציגיה העולים. הימניים הדתיים מדברים על שיקסעות ורוצים לעשות לכל מי שעלה מברה"מ בדיקות יהדות כמה דורות אחורה (בקריטריונים מחמירים יותר מהנאצים) והשמאל בטוח שכל הרוסים פאשיסטיים וחולמים להכתיר סטלין חדש, הפעם בישראל. אני לא אייגע אתכם בדעות הפוליטיות שלי, אבל במילה.. אפשר להסביר את זה בגזענות מסוימת שעמנו נגוע בה, העובדה כי ברה"מ היתה סגורה למערב במשך מיטב שנותיה ולישראלים יש מעט מאוד מידע עליה, מה שמייצר בורות וכתוצאה מכך חרדות, והיחסים המורכבים שנוצרו עם העולים מברה"מ בעקבות השנים של החיים יחד. אני אישית שנים פעלתי על מנת להסתיר את היותי "רוסיה", החלפתי את שמי ומחקתי את המבטא, וזה השיג לי כרטיס כניסה לתוך החברה, אך בדיעבד גם עלה לי בניתוק קשר חשוב ומזין- עם עצמי. כשחזרתי לרוסית, הסרטים שעליהם גדלתי והבישולים של סבתא, הפכתי להיות אדם מורכב אך גם שלם יותר. יחד עם התהליך נפתחו עיני גם ליחס שלו זוכים רוסים בחברה ובתקשורת שלנו ואני כבר לא שותקת בקשר לרגשותיי. 

היתי רוצה קצת לפתוח את קהל הקוראים העברי לתרבות העשירה הזו. כמו האדמה הקרה אך הנדיבה שלה, כך גם האקלים הפוליטי, שמעולם לא היה נעים מדי, היווה קרקע פוריה ליצירה תרבותית מרובה. אם לא אגרום לכם להתאהב בספרות, התיאטרון או הקולנוע הרוסי (שעדיין תלוים בתרגום טוב) אז לפחות בדימוים הפולקלוריים הנהדרים הללו, שמעצבי העולם מאמצים יותר ויותר אל יצירותיהם. לי באופן אישי תמיד היתה פנטזיה לכובע פרווה גדול כזה (כל מי שראה את אירוניית הגורל בילדותו סובל מכך, לינק לשיר מתוך הסרט בהמשך) אך זה ברור לי שאני לא יכולה לחבוש כזה ברחובות ת"א. אולי, עכשיו עם השלג שירד כל הלילה בירושליים, אפשר לנהל את המשא ומתן הזה שוב.. בכל מקרה, אני חולה בבית והתמונות האלה עושות לי טוב.



Song from The Irony Of Fate, see translation in English and French


The model is named -  Irina Vodolazova, and we are talking of the November Russian Elle issue. 


לדוגמנית קוראים אירינה וודובלזובה, ואנחנו מדברים על גיליון הנובמבר של האל הרוסי. 

poor cat is terrified he's going to become a coat too
























If not the hats and the furs (fake of course) then the color combinations, the makeup and the folk motives, are definitely adoptable. I hope these become more than a trend, would love to see women everywhere emphasizing their individuality and ethnicity, an important thing in our more and more MacDonald's - H&M ruled world. Frida Kahlo was one of the women who knew to accentuate her own individuality through playing with her personal cultural motives. (BTW - have you heard that Frida Kahlo's closet was opened publicly and is now on the exhibit in the  Frida Kahlo Museum in Mexico City? Far for most of us, but still happy news )


I suggest you watch the photos with the music I embedded from two of my favorite Russian movies. The last one is from a terribly dramatic one called A Cruel Romance, that tells a story of love and the female destiny in 19 century Russia. Beside the cinematic experience the movie's costumes are breathtaking (I am very much under this fashion period influence. To see more of them - go to this link). 



אם לא הכובעים או הפרוות (מזויפות כמובן) אז לפחות לאמץ קצת משילובי הצבעים, האיפור, והמוטיבים הפולקלוריים שאני חולה עליהם. אני מקווה שזה יהפוך ליותר מטרנד, בעיני זו דרך מעולה עבור נשים להדגיש את היחודיות ואתניות שלהן, שחשובה בתוך עולם ההופך למקדונלדס וH&M אחד גדול. פרידה קהלו היתה אחת הדוגמאות לאישה שיצרה דימוי אישי יחודי, שהושפע מאוד מהמוטיביים התרבותיים שלה. דרך אגב, שמעתם על זה שהארון הפרטי שלה מוצג לראשונה מזה 58 שנה שנה במוזיאון פרידה קהלו במקסיקו סיטי? (בואו נקווה שהוא יטייל בעולם ויגיע גם אלינו.)

אני מציעה שתלוו את הצפיה בתמונות בקצת רומנסים רוסיים. הראשון למעלה הוא אחר השירים הקלאסיים מסרט סילווסטר שכל הרוסים גדלו עליו. עשו לסרט הזה המשך בשנים האחרונות והוא גרוע בצורה מעציבה. אחד הדברים הכי יפים בסרט הראשון היתה השירה שהולחנה במיוחד עבור הסרט , הדמויות כל הזמן ניגנו על גיטרה וביטאו את עצמם בשירה. זה מוטיב חוזר בסרטים הסובייטים שאני אוהבת, שאי אפשר להבין אותם בלי המוזיקה והמילים. (כמה מתוך השירים מאירוניית הגורל הולחנו בעברית וזה תרגום וביצוע מתוק במיוחד) השיר הבא מתוך הסרט רומן אכזרי, אחת הדרמות הכי הורסות את הלב שראיתי בחיים, סיפור אהבה וגורל של אישה בחברה הרוסית במאה ה19. מעבר לחוויה הקולנועית שהסרט הזה מעניק, יש בו את התלבושות הכי יפות שראיתי אי פעם על המסך. לתרגום השיר וקצת סיפור מאחוריו לכו לכאן.



Ost Russian - Cruel Romance from izzet Guvenilir on Vimeo.

Hope you enjoyed this little winter post. Don't get too depressed from the romances, just a bit if you want:) Also, I don't know how the weather is in your country, but if it's cold, have fun. 


טוב, מקווה שהיה לכם כיף לפחות כמו שלי היה.. אל תכנסו לדכאון מהרומנסים, מצב הנשים בארץ טוב בהרבה מרוסיה של המאה ה19, ולהרבה סיפורים יש סוף טוב, הכול תלוי בנקודת מבט. אם אתם לא חולים כמוני ויוצאים מהבית- תתעטפו במיטב פרוותיכם המזויפות, ואלוהים, כמה שאני מקנא בירושלמיים.


Till soon, נשיקות
Milena




Thursday, September 27, 2012

Toronto Film Festival ,Honeymoon and the Blue Capris פסטיבל הסרטים בטורונטו, ירח דבש והקפרי הכחולים-




So the reason I disappeared for a month and have been a "very bad blogger" is that we went away to Canada for a couple of weeks for three very good reasons- A. Toronto film festival premiered my husband's first feature film, B. to spend some time with family there and last but not least C. our much delayed and anticipated honeymoon. I did take my laptop along in an attempt to get some work done and blog a bit, but we found out early in our trip that there would be no internet connection for us. I had to let go, and it was probably for the best.


אז הסיבה לכך שנעלמתי לאיזה חודש והיתי "בלוגרית רעה" היא שנסענו לקנדה לכמה שבועות, מכמה סיבות טובות יחד :א. הקרנת הבכורה הבינלאומית לסרטו (הארוך) הראשון של בן זוגי בפסטיבל טורונטו, ב. לבלות קצת זמן עם משפחה שגרה שם וג. ירח הדבש שהתערכב קצת.. שנה לא יכולנו להחליט לאן ניסע עד שבאה ההזמנה לטורונטו, ועימה ההזדמנות להרוג כמה ציפורים במכה (איזה ביטוי אכזרי זה..? עברית שפה קשה) כוונותיי היו רציניות עד כדי  שלקחתי איתי את הלפטופ, בתקווה למצוא קצת זמן לעבוד ולבלג בערבים, אך כבר במלון גילינו שהמחשב מסרב לקלוט את האינטרנט הקנדי. בקיצור, זה לא נועד להיות, ואולי לטובה.. 







Love a city with a streetcar. So far I know of 3- Riga, San Francisco and Toronto. Anywhere else?







The first week we hang out down town of Toronto, went to a bunch of film industry events, had good dinners, and saw as many movies as we could :) From the stuff we've seen I really recommend Frances Ha, by Noah Baumbach, which is like a breath of fresh air (I totally forgot I was a separated person by the end of it, thanks to Greta Gerwig's acting), and The Master, by Paul Tomas Anderson with Philip Seymour Hoffman, Joaquin Phoenix in Oscar winning leads. The first one is small and intimate, a very sensitive portrait of my generation (I believe), and the other is big, sometimes even self important, but still excellently made and does make you think, which is what every movie wants, I suppose. From the foreign ones we really wanted to see The Hunt, by Thomas Vinterberg, but we had our own premier or some other event to be at. So far it has been a big success, so the chances are we'll catch it here too. 


בשבוע הראשון שלנו נשארו בדאון-טאון טורונטו, שבזמן הפסטיבל הופך להיות מקום הומה אדם ופועם. העיר מגניבה, יש בה חשמליות וריח של אוכל טעים מכל פינה (תופעה מסקרנת ופחות מוכרת לי מישראל) ומה שהכי הרשים אותנו ובדיעבד הטעה את הערכתנו הכלכלית- היא הסושי המעולה והזול שלהם. באמת הכי טעים והכי נדיב בסלמון באופן שלא משפיע על המחיר.. בכל מקרה, רק שתדעו, שזה הדבר היחיד שזול שם. קנדה יקרה בטירוף.. יש בזה משהו אנטי יצירתי  בעיני. נגיד הסתובבנו בשכונות חמודות, חנויות יד שניה ואופנה היפסטריות, אבל אני לא מכירה היפסטר שיכול להרשות לעצמו לקנות חולצה ב200 דולר. לא אחד אמיתי בכל אופן.. בכל מקרה, אני לא יודעת אם זה המדד הנכון לשפוט לפיו מדינה.:)
אני מצאתי לי פורקן בחנויות התפירה  והבדים (עליהם יהיה פוסט נפרד), וגם יצא לנו לאכול טעים וטוב.


באוירת הפסטיבל הבינלאומי הכרתי כל מיני אנשי קולנוע חמודים, חלקם באופן מיסטי למדי היו אפילו מ-ריגה וחלקם באופן מיסטי עוד יותר למדו איתי ביסודי..(?) ולכן הגעתי למסקנה שקיים איזשהו קשר בין המדינה הזו לישראל ואפילו שהיא קצת בורגנית, טוב שהיא קיימת. (באמת הקנדים מודים לי עכשיו מעומק ליבם על האישור:)) טוב, מבלי ששמתי לב כתבתי פסקה שלמה של דברים שלא דיברתי עליהם באנגלית.. כנראה שזה אמור להשאר ביננו.
עכשיו לחלק המתורגם. יכולנו להיכנס למלא סרטים, שטיחים אדומים, הקרנות בכורה, מה שתרצו, אבל בימים הראשונים כל הזמן נרדמנו מוקדם, (יש דבר כזה ג'טלג והוא כנראה מתחיל אחרי 30) וגם הבמאי האישי שלי היה צריך קצת לעבוד, לפגוש אנשים, להתראיין ולהגיע לבכורות של עצמו.. ככה שפספנו די הרבה סרטים. בכל אופן, ממה שכן ראינו שווה לציין שניים. הראשון זה סרטו הקטן, השחור לבן והמרגש עד כדי כך שבכיתי מחצית ממנו (אבל אולי זו אני) של נח באומבך- פראנסס הא. יש שאומרים שהוא מזכיר את הגל החדש הצרפתי, יש האומרים שמדובר במנהטן החדש, יכול להיות, ויחד עם זאת, הוא אקטואלי, רענן ומעל הכול אוהב אדם, שזה מצרך נדיר בימינו. הסרט השני הוא המאסטר, עם פיליפ סימור הופמן ויואקין פיניקס בתפקידים גדולים, שעל אף יומרנותו הקולנועית, מצליח לספר סיפור יפה ומעורר מחשבה.בסופו נשארנו חלוקים בדעותנו  (לא לגבי הסרט, אלא לגבי מהותו של המאסטר), ונראה לי שזה סימן טוב לסרט.. סרט נוסף שממש רצינו לראות (ואגב- כל אחד בנפרד מהשני) הוא הנט (מצוד), של טומס וינטרברג הדני. בנתיים נראה שהוא מבטיח להיות מספיק גדול כדי להגיע גם לבתי הקולנוע שלנו.




Having had enough of urbanity, and after a nice family Jewish New Year celebration we took off to Niagara Falls. On the way we stopped at almost all the vineyards for a tasting (or a dozen.. luckily we were not driving) and the lovely Niagara On The Lake (If there is a heaven where people go after they retire, that's it, let me tell you) The town is full of old wooden houses like I have only seen in movies (The NoteBook, to be specific:)). 

טוב, אז אחרי השבוע העמוס הזה, פלוס ראש השנה משפחתי חמוד מאחורנו, נסענו לבקר בניאגרה. אני עדיין מוטרדת מהמחשבה של מה יקרה לרגשות של הקנדים אם יגלו שקראנו לשירותים שלנו על שם המפלים הי יפים שלהם..
בכל מקרה, אם אתם עושים את הטיול הזה פעם- תעצרו בדרך בכל הכרמים המדהימים שלהם, שמציעים טעימות, ותקנו לכם לדרך את האייס ויין (יין מתוק וטעים בטירוף הנעשה בתהליך מיוחד מענבים קפואים..). בדרך לניאגרה עצמה שוכנת הניאגרה על האגם (נו, זה לא מצחיק?), עיירה מקסימה (מעין גן עדן לפנסיונרים ( ורק הפרוטסטנטים הטובים ביניהם)שמגיעים אליו לאחר פרישתם). היא מלאה בבתי עץ יפים כאלה, שראיתי בעבר רק בסרטים.. (או ביומן, אם נדייק:)).
























































I can't say we enjoyed the Niagara itself much, I mean the Canadian part of the waterfalls is beautiful, but I kind of kept wishing in my heart for the Indians to be back instead of all the hotels, casinos and the fast food joints. So to escape the tourist trap we rented a couple of bicycles from a local shop and rode down the hill, following the river towards the lake. In addition to me lovin' bicycles (it is my horse:) it turned out being a fun and a beautiful ride. 


אני לא יכולה לומר שנהנינו מהניאגרה עצמה במיוחד. המפלים, ובמיוחד הצד הקנדי יפהיפים כמובן, אך כל הזמן קיוויתי בליבי שיחזרו האינדיאנים ויחליפו את כל בתי המלון, הקזינו ומסעדות האוכל המהיר שממלאים את המקום, ברכיבות שלהם על סוסים ופולחנות לנשרים המקומיים (או עוד כל מיני דברים שאני מדמיינת שאינדיאנים עושים). אז כדי לברוח קצת ממלכודת התיירים שכרנו לנו זוג אופניים ורכבנו לאורך הנהר, לכיוון האגם, למה שהתגלה כמסלול ממש יפה ומהנה. 











On the way we also found a brick wall (lovely background for a pair of blue jeans, doncha think?) and we gave a few trial shots to my new capri pants, made specially for the trip two hours before the flight (I kid you not). There is nothing like a chalange. Anyway, capris are my old disease along with the swimsuits, and I truly believe this is the most flattering shape of pants for the female curvyness. This is my own pattern that I keep experimenting with construction wise, but there is still a lot of work to be done to make it better (among which is using a side zipper the next time, making them a bit tighter, improving the facings and always wearing them with a bodysuit, when tucked in!:))


בדרך מצאנו אפילו קיר לבנים לצלם על הרקע שלו את מכסני הקפרי החדשות שלי. תפרתי אותם במיוחד לרגל הנסיעה, שעתיים לפני הטיסה. חברתכם הנאמנה אוהבת אתגרים. בכל מקרה, מכסני קפרי היא מחלה ישנה שלי. אני סמוכה ובטוחה שזו הגזרה המחמיאה ביותר לנשים (לפחות לכל אלו שישבנן בצורת אגס, או תפוח:)) הזוג הזה יושב לא רע, אך הן עדיין רחוקות מלהיות מושלמות. (דברים שיש לתקן בפעם הבאה- רוכסן צדדי, ולא אחורי, גזרה צמודה יותר, לשפר את העיבוד הפנימי וללבוש עם בגד גוף או חולצה קצרה בלבד :)!). 



הפאוץ' החמוד הזה וינטא' מחנות יד שניה פה בגבעתיים 


This little pauch is vintage, found at the local (Givataim) second hand








This post was a bit chaotic, I guess I am trying to organize my thoughts here. I have two more posts pending on Canada vacationing and local sewing supplies shopping which is my alternative to the regular & rather boring brand shopping. So stay tuned, and please comment if you have anything to ask, tell or whatever.


טוב, הפוסט הזה היה קצת כאוטי, אני מנסה לארגן את המחשבות שלי דרככם. יש לי עוד שני פוסטים בדרך על דברים שאפשר לעשות בקנדה, וגם על חנויות תפירה ובדים מקומיות - האלטרנטיבה שלי לקניות המותגים הרגילות והמשעממות למדי (לפחות עבורי). בקיצור, נשתמע בקרוב, שנה טובה ומתוקה ואל תשכחו להגיב או לשאול מה שבא לכם.

For those of you curious about my husband's movie, you are welcome to see it in Israel next Friday at the Haifa Film festival or wait for it to make it's festival round to your country:) It also will be back in spring for Toronto Children's Film festival. We are talking about a lovely and touching movie from a very talented and sensitive movie director :).

ולסיום- הפוסטר של בעלי הבמאי (וכשאני אומרת בעלות, אי מתכוונת מהצוית הפמיניסטית ביותר:) הקרנת בכורה ארצית ביום שישי הבא- 5.10.12 פסטיבל חיפה. אני יכולה לומר רק שמדובר בסרט מקסים ומרגש, כצפוי מיצירתו של במאי מוכשר ורגיש במיוחד :)



tfu tfu tfu or "knock on wood" 
חמסה חמסה חמסה
:)




Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...