Showing posts with label אוכל. Show all posts
Showing posts with label אוכל. Show all posts

Tuesday, January 8, 2013

Sweet Potatoes To The Rescue - לקימורים ולסומק בריא אכלי בטטות בערב חורפי


מזג אויר סוער בחוץ.. אך בפנים, אם יש לך בית כמובן, יכול להיות ממש נעים. לי אישית התבטלה העבודה, מה שהשאיר לי יותר זמן לכתיבה שלי, וגם קצת לבישול וקצת לבלוג, איזה כיף. אז על מה היום? 
רציתי כבר כמה זמן לכתוב פוסט על אוכל.. הרי איזה מין בלוז בית זה אם רק תופרים ולא אוכלים? חוצמזה, זה לא דבר פשוט לשמור על הקימורים האלה שהבלוג הזה כה מתגאה בהם, ומבקש להדביק אחרות בדבר. אם גם את רוצה שיהיה לך במה לתפוס, את צריכה לאכול טוב וטעים. וגם להשתדל להנות מזה. עשי בהנאה או אל תעשי בכלל..  אוכל זה עניין חושני, ולו קשר ישיר לשאר ענייני התשוקה בחיים. 

בקיצור, מה אפשר לאכול שיעשה עימנו טוב? לבטן, לסומק הלחיים, לשיער שופע וגם לקימורים שאנו אוהבות? לדעתי אין דבר יותר מתאים וטעים מבטטה בתנור בחורף קר. אחד הדברים הקלים ביותר להכנה, וכל בני ביתכם ילקקו את האצבעות. שלכן.. (אינני רוצה להדיר את כל שלושת הגברים שקוראים את הבלוג הזה.. לכן אוסיף - אני חושבת שגם את האצבעות שלכם ילקקו אם תכינו למישהו את הבטטות האלה)


אז בטטות בתנור.. (למה בתנור? כי למה להיות תקועה במטבח, כשאפשר לעשות דברים אחרים בזמן זה??)
נתחיל מזה שתמיד יהיו לך כמה בטטות בסלסלה. (אם יש דבר אחד לקחת מהפוסט הזה- זה זה). לוקחים כמה שיש, מקלפים (ישנה גם גרסה לא מקולפת לטבעיים יותר שביננו, אך היא מצריכה שפשוף טוב של הבטטות). חותכים באיזו צורה שבא לנו.  אני אוהבת לחתוך לאורך פעמיים ואז כל פלח בטטה לרוחב. 

מוסיפים רוזמרין ומרווה מהעדניות בחלון המטבח. (אם אין לכם שקלו זאת ברצינות, המרווה והרוזמרין מחזיקים מעמד בכל הזנחה, שאר התבלינים זקוקים לקצת יותר תשומת לב, אבל אם מחזיקים אותם קרוב לכיור,  כמו בחלון במטבח, זה יותר קל:)). 

שוטפים בצל ושום שלם ופורסים אותם- שום לשיניו ובצל לריבועים. אפשר יותר מבצל אחד אם שלכם קטן. 
מלח גס (אפשר גם רגיל) ושמן זית על כל העניין ולתנור. בין 45 דקות לשעה, תלוי בתנור והחום שלו, פלוס מינוס 180 מעלות. 



רעיון טוב הוא לשים בצד המגש גם כמה פלפלים אדומים, שטעמם אחרי שעה בתנור הוא ממש טעם גן עדן, אם יש כזה. אפשר כמובן גם בנפרד, כפי שעשיתי היום- (נגמר לי נייר האפיה אז אני עם האלומיניום. בעיקרון עדיף שלא, נדמה לי שמצאו קשר ביינו לבין אלצייהמר, לא עלינו). אחרי שהפלפלים התרככו מחכים קצת שיתקררו, מקלפים, מנקים את הגרעינים וחותכים לרצועות. קצת שמן זית (אפשר גם טיפת בלסמי ואיזו פטה 5%) ואתם מקבלים סלט פלפלים קלועים משגע ת'שועלים.



 הארוחה יכולה להיות צמחונית להמדרין ואז אפשר לאכול אותה עם טחינה ביתית, או יוגורט עם קצת שום כתוש ושמיר או פטה או בולגרית כמו שהזכרתי קודם. אך אנחנו, ותסלחו לי כל הצמחונים (באמת) אכלנו אותה עם עוף.

אין מה לומר על עוף יותר מדי, אחד הדברים הקלים ביותר להכנה, והוא יוצא טעים גם אם מתבלים אותו בקצת מלח ופלפל בלבד. אני אוהבת לעשות הכול בתנור - כי זה אומר גם פחות שמן, פחות זמן מטבח (אפשר ללכת ולעשות דברים אחרים בנתיים) ויותר ריחות טעימים בבית, אך אתם יכולים לעשות אותו איך שבא לכם. דרך טובה לשמור על המיצים היא להשרות את השוקיים בקצת מיונז וחרדל, אפשר גם שן שום אחת כתושה בערך שעה לפני הגריל, גם הטעמים נספגים וגם העוף מקבל מעטפת שבזכותה אינו מתייבש. אם עושים אותו רק עם מלח ופלפל, ליטוף קטן עם שמן זית לפני הכניסה לתנור יעזור.


מה אני אגיד לכן,  אל תחשבו על מה אתן מפסידות בחוץ, תדלקנה תנור (כלשהו) ותמזגנה כוס יין. יהיה בסדר.

* אם תמיד אהבתן בטטה ואף פעם לא היתה לכן הזדמנות להודות בכך, זה המקום והזמן. שתפו אותי במתכוני הפלא שלכן (ושלכם! אוף:)) כדי שיחד נוכל לשרוד מבלי לצאת מהבית, עד שהסערה תחלוף.  

בתאבון ובתשוקה שיהיה,

חורף חם וטעים
מילנושקה


Wednesday, June 27, 2012

Stuffed peppers & Sewing supplies - פלפלים ממולאים ורשימת קניות לתופרת המתחילה


הפלפלים:





המתכון שייך במקור לפ., אימא של בעלי, שהיא בשלנית מן השורה הראשונה. אני הפכתי אותו לשלי בכמה שינוים קלים, וכיוון שאני מאמינה בחופש קולינרי, אני בטוחה שאפשר לשחק איתו עוד הרבה. גם פירה הכינה אותו בהשראת הפלפלים הבולגרים שיעקוב, אבא של בעלי, אכל בנסיעתו.
אני חולה על פלפלים קלויים באופן כללי. כשיש לי כוח אני שמה אותם בתנור, מוציאה אחרי שעה, מקלפת, חותכת, מוסיפה קצת מלח ושמן זית. אם מניחים עליהם בולגרית או פטה, הם בכלל נמסים בפה.
פעם עשיתי אותו הדבר עם בשר ואורז, ויצא מעולה. כלומר לא בישלתי אותם בסיר גדול כמקובל, אלא זיווגתי בין המתכון של פלפלים קלויים לאורז ועוף שכבר היו לי.
אך הפעם מדובר במאכל צמחוני פר אקסלנס:
לוקחים בן זוג אחד וחתיכת דלעת. מבקשים ממנו לגרד אותה בזמנו הפנוי. למי שאין בן/בת זוג ועדיין רעבים, אין מה לעשות, צריך בנתיים לגרד לבד.. אבל לא להרבה זמן! חכו שהריח של הפלפלים יתפזר במסדרון, זה ימשוך הרבה מתעניינים:)
מערבבים אותה עם פטה/בולגרית/ (אני עשיתי חצי חצי עם רוקפור) וביצה טרופה בתפקיד הדבק
מכניסים את התערובת לתוך חצאי פלפלים (אני חושבת שעדיף אדומים, אך פירה, ששמעה שפרסמתי את המתכון, מתעקשת שיהיו ירוקים. לדעתה זה נכון יותר מבחינה צבעונית (ירוק והכתום של הדלעת..))
מלח, קצת שמן זית על נייר אפייה, ולתנור
45 דקות בחום בינוני+ (לנו יש רק מספרים על התנור- אז אני שמה על 7-8)
להוציא ולאכול. הדלעת נאפית בגלל שהיא מגורדת דק, הכול מתערבב שם עם הגבינה, הפלפלים למטה אפוים, רכים ומתוקים.. תענוג.
בתאבון!

וכעת לחלק השני, שאני מקווה שיהיה מעורר תיאבון לפחות כמו הראשון.


הרשימה של התופרת המתחילה:


1. מספריים לנייר ומספריים לבד. עם הנייר גוזרים רק את הגזרה, עם הבד רק את הבד:)
אופציונאלי אך מאוד נחמד-
א. מספרי זיגזג- הם מונעים פרימה של חלק מהבדים, אז למי שאין אוברלוק, או לא רוצה לעשות תפר זיגזג על הקצוות, זו אופציה קלה וזולה יחסית.
ב. גלגלות חיתוך (לי יש בשני גדלים 45 ו28) שהופכים את כל עבודת הגזירה להרבה יותר מהירה ונעימה. 
אני הסתדרתי מצוין רק עם שני זוגות מספריים במשך הרבה זמן ורק לאחרונה החלטתי לפנק את עצמי. מכיוון שהגלגלות מצריכות קניה של לוח חיתוך מתרפא (כמו בתמונה) זו הוצאה לא קטנה, אז עדיף לחכות קצת.
לוח חיתוך - ארטא נחת בנימין 83, מספריים וסכיני גלגלת - יוחנן סידקית, כפר גלעדי 17, ת"א.






2. סיכות למיניהן
אספתי כאן עבורנו את כל הסיכות שיש לי. התחלתי משמאל לימין. בהתחלה שלא הבנתי את ההבדל קניתי את הסיכות הפשוטות, עם ראשים מטאלים קטנים- אתן רואות שהן באות בקופסה עם כרית פרלון קטנה.
אח"כ קיבלתי ערכה שהרכיבה לי חברה, שכללה בין היתר קופסה קטנה עם מגנט וסיכות עם ראש פלסטיק. אלה סיכות טובות למדי, אך הן לא מחזיקות הרבה זמן והפלסטיק נמס מתחת המגהץ. היום אני משתמשת בהן לנייר.
הסיכות הכי טובות שמצאתי בנתיים בארץ (שמעתי שיש עוד יותר טובות בחו"ל:)) מיוצגות כאן בשתי הקופסאות מצד ימין. אלו סיכות גרמניות, עם ראשים מזכוכית. הקטנות משמשות אותי לרוב, ובגדולות משתמשים לבדים עבים יותר.
הן כמעט ולא משאירות סימנים על הבד, ואפשר לגהץ אותן חופשי.






אתן רואות כאן גם כרית סיכות שהכנתי מבד קטיפה שסבתא שלי, מירים (או מניה, כמו שנהוג אצלנו) רקמה. היא היתה אישה מוכשרת וחכמה מאוד, ואני זוכרת אותה בעוצמה רבה כי גרנו כולנו יחד, והיא היתה מטפלת בי באהבה גדולה. כל יום בשמונה בערב היתה לנו תוכנית ילדים שנקראה "לילה טוב קטנטנים", היו שם כמה בובות יד מדברות ואח"כ הראו חצי שעה של סרט מצויר. "נו פוגודי" למי שמכיר וחבריו. אז בזיכרון שלי אני יושבת על המיטה, בחדר שינה שלה ושל סבא, בוהה בטלויזיה והיא מאכילה אותי דייסת קוואקר. ואני שלווה.



הכרית בשבילי היא מין פיסה ממנה, מהידיים שלה, מהזמן והאנרגיה שלה, שעוזרת לי להרגיש אותה קצת יחד איתי. כשאני רואה את עבודת הרקמה הנהדרת שלה, אני גם מזכירה לעצמי מה זה סבלנות ואורח רוח אמיתיים, תבלינים כה חשובים במלאכת יד.

בצד ימין אפשר לראות את הכרית הקטנה ליד שאפשר גם למצוא ביוחנן. זה די נוח עד שמתחילים במדידות, אז אני תמיד נתקעת עם הסיכות איפשהו. אפשר גם להכין אותה לבד- בעזרת חתיכת בד, קרטון, פרלון וגומיה.



3. נייר שעווה להעתקה וגלגלת עם שיניים כהות
נייר שעווה.. כמה חיפשתי אותך:) בהתחלה גיליתי רק את הצהוב, הוא לא נראה על כל הבדים. כמעט והזמנתי אותך מארה"ב ואז גיליתי במרכז התפירה, נחלת בנימין פינת אחד העם, כמה בנאלי, ערכות של בורדה. בכל ערכה שני דפים גדולים- אדום כחול או לבן צהוב. לי יש את שתיהן, כל בד ונייר ההעתקה שלו:)
גלגלת אפשר למצוא כמעט בכל מקום, רק לשים לב שקונים את זו עם השיניים הקהות ולא החדות (שנועדה לתדמיתנות, שלב ב בתוכנית ). מה עושים עם שניהם? מניחים בין הגזרה לבד ומעתיקים את כל הסימונים. אני מקווה לעשות הדרכה מפורטת בקרוב.




4. גירים ועפרונות לסימון על בד

גם הם שייכים לאותה קטגוריה של העברה של המידע מהגזרה על בד. לפעמים סתם רוצים לרשום משהו קטן, או לחזק את הקו מהגלגלת. אני יודעת שיש גם טוש נעלם שחלק מהתופרות משתמשות בו, אך אני חוויתי טראומה קטנה עימו, ממש לפני החתונה שלי וקצת חשדנית לגבי הסגולות שלו.





5. הכלי שמשתמשים בו הכי הרבה במטבח התפירה- הפורם

מה אני אגיד לכן, תקנו ישר כמה. ככל שאני תופרת יותר, אני לומדת להיות יותר זהירה וסבלנית ועדיין אני משתמשת בו המון.
בכלל בתפירה יש משהו מחנך, שנוגד קצת את אופן ההתנהלות המודרני. היא דורשת הרבה סלנות ולומדים להנות מן התהליך, מן המלאכה, מן עדינות. תפירת קוטור, או "אופנה עלית"- אומרת שתופרים לאט, ביד, בזהירות, עם הרבה מדידות ביניים, ובסוף מקבלים בגד שכאילו יצא מבית דיור. זה כל כך כיף, כל כך ממלא ומספק, ששום קיצורי דרך לא ישתוו להרגשה הזו. ובכל זאת, כדאי לרכוש פורם, כי תמיד נחמד שיש דרך לתקן.



6. סרגלים

כאן אספתי את כל הסרגלים שלי, אבל למען האמת אפשר להתחיל מסרגל ישר פשוט. ככל שהתקדמתי חיפשתי כלים שיקלו עלי, ואני משתמשת היום בכולם, אך יותר לצורך תדמיתנות מאשר תפירה. הפעמים היחידות שצריך להתשמש בסרגל בתפירה מגזרה מוכנה היא כשעושים שינוים - מקטינים או מגדילים אותה, לפעמים צריך לאחד את הקוים  ולפעמים הקוים האלה לא ישרים אלא מעוקלים.
אם קונים, עדיף בארטא, נחלת בנימין, יש להם מבחר ומחירים יחסית שפוים (+15% הנחה לסטודנטים). מקור נוסף אפשר למצוא כאן. הכי טוב להתחיל מסרגל ישר- ארוך יחסית, ושקוף, וסרגל עקומה צרפתית (השני מימין). עם הסרגל המעוקל השני מציירים חצאיות ומכנסיים.





7. מגהץ אדים וכרית חייטיםבאנגלית tailor's ham- החזיר של החייט, בגלל הצורה הפסטרמית.
חשוב נורא לגהץ- או יותר נכון ללחוץ באמצעות מגהץ אדים על התפר ישר אחרי שתופרים, כדי שהבגד יראה מקצועי. את התפרים המעוקלים אנחנו מגהצים פתוחים על משטח שמדמה את הצורה העגולה שלהם. מכאן הדימוי :)
אני הכנתי את שלי לבד (מצד ימין לבד) אך לפני שעשיתי זאת השתמשתי במגבת מגולגלת (משמאל), גם אפשרי.




8. בובת דיגום

בובת דיגום זה שלב מתקדם יחסית, אך אני ממליצה לכל אחת. זו שרואים כאן, בדירה הישנה שלי ביפו, קנה לי בן זוגי היקר, מאחת מהחנויות ברחוב שלמה. היא עולה בסביבות 300 ש"ח, עשויה קלקר ובאה במידה קבועה של 38. מה שבדרך כלל נהוג לעשות- זה לפטם אותה עד למידה הנכונה ואז לכסות בבד סריג. לשם התחלה אפשר גם להכין בובה מא' עד ת', ראו הדרכה כאן. ולמי שרוצה להשקיע יש גם בובות דיגום מתכוונות. מעבר לפונקציונאליות שלהן, הן הופכות את החדר לסטודיו ועושות חשק ליצור.




9. גזרה

יש כל מיני גזרות.. רובן מתחלקות ל3 קטגוריות: מעטפה (וינטאז' ועכשיות), מגזינים (בורדה, בורדה סטייל ודיאנה מודן (הגרמנים) בוטיק האיטלקי, פטרונס הספרדי ואחרים), וגזרות PDF להורדה. אני מקווה לתאר איך עובדים עם כל אחת מהן במהלך השנה, תוך כדי פרויקטים. זה צילום של בורדה מ2011, המתורגמת לרוסית, אך ניתן למצוא בארץ גם באנגלית (סטימצקי, צומת ספרים) פעם היתה אפילו מהדורה בעברית, אך היא נסגרה ב91, ככל הנראה התקופה שבה גססה התפירה הביתית בארץ.
מה באמת היה לתפור בשנות ה90? המיין סטרים היה מכוער.. ואני עצמי היתי בקטע גרנג'י, שלא הצריך תפירה, רק קריעה. 



בשנה שעברה החלו להוציא בארץ גם את גזרה עולמית, שאולי תמצא חן בעיני מישהי. לדעתי היא קצת מסובכת למתחילים, אבל בעברית ועל כן- אני מפרגנת מכל הלב.


10. בדים, חוטים, רוכסנים, כפתורים ומחטים






בד מוסלין (muslin fabric) זהו בד כותנה גולמי, או בד זול שדומה במאפיניו לבד שממנו נתפור את השמלה. כדאי תמיד להכין דגם ניסיוני (muslin או toil), ואני לעתים מעדיפה לעשות את זה מבד אופנה רגיל, ולא גולמי, כדי שאוכל ללבוש את מה שהשקעתי בו עבודה, ואז נגיד לשפר את הביצועים בפעם השניה שאני תופרת את משהו מהגזרה הזו. זה גם חוסך זמן ועבודה, וגם ירוק יותר לדעתי. כשמדובר בבגד מבדים יקרים, שלא סביר שתרצו להכין פעמיים, כדאי תמיד להכין דגם ניסיוני (מוסלין), זה עוזר לתרגל את כל הפעולות, התפרים המסובכים, והכי חשוב- לבדוק את ההתאמה של הבגד- the fit.

את הבד העיקרי- the fashion fabric, רצוי לבחור לפי ההמלצות של הגזרה. קיימים מאות סוגים של בדים, ולצערי הסוחרים שלנו בנחלת בנימין לא מבינים את מקצועם לעומק ממש, וגם אם כן לרוב לא יכירו את השמות האנגליים. לפעמים ימכרו לכם דברים לא איכותיים בהתחלה, ו"ידחפו לכם" בשיטות הים תיכוניות שלנו. רצוי להצטייד בחברה ובגישה מקצוענית כמה שיותר ולחפש את האנשים הכי הוגנים, שאתם מרגישים שמבינים הכי טוב את המקצוע שלהם. כל כולי תקווה שגל התפירה בארץ יביא לפתיחה של חברות קטנות ונעימות יותר, שאולי אפילו ימכרו בדים במשלוח, כמו שנהוג בחו"ל.


אני בכלל מקווה שבארץ אנשים יכנסו יותר לכל העניין הזה של היוזמה הפרטית ויבינו את הפוטנציאל האדיר שגלום ברשת. אולי גם שיפסיקו כולם לנהור לאוניברסיטה בשביל לעשות תואר במשפטים, פסיכולוגיה, קולנוע או תקשורת. כמה פסיכולוגים, במאים ועורכי דין יכולה מדינה אחת לספוג? (אני בעד השכלה כמובן, אך לא הפרגמטית, אלא להרחבת הדעת) הרשת מלאה בפרויקטים מעוררי השראה, אנשים שהתחילו עסקים קטנים מהבית, מצאו צורך, ענו עליו, היו מקוריים והחיים החזירו להם בהצלחה. זה נכון שאנחנו מתפתחים, ולא כל כך מפרגנים אחד לשני, אבל נראה לי שאפשר לשנות את זה. תגידו לי מה אתם חושבים.



כפתורי וינטאג'- אטסי
אחרי שמחליטים על איזה בד הולכים, מתאימים חוטים, כפתורים, גומיות,  פליזליןבדי בטנה (כותנה, בטיסט או ויסקוזה הם המועדפים עלי) וכו. כמובן צריך גם מחטים- לתפירה ביד, ולמכונה (דקים, עבים, ולבדי סטרצ'). את כל אפשר לקנות במקום אחד, ואני אוהבת את יוחנן. יש שם אישה נחמדה מאוד בשם אדית, שמעבר לאופי הארופאי שלה, היא ממש מבינה עניין.

11. סרט מדידה. איתו אנחנו מודדות את ההיקפים המושלמים שלנו:)

פה יש לי רק הערה אחת- שימו לב שאתן קונות אחד עם סנטימטרים בצד אחד ואינצ'ים בצד השני זה ממש קל לתרגם ככה.



טוב :)

כתבתי פוסט מקיף, ואני מקווה שהוא יעזור למי שבתחילת דרכה. חלק מהכלים כאן שייכים יותר למתקדמים, ככה שלא חייבים לקנות הכול ומיד, אלא להנות מהתהליך, וממחסור. אולי ככה לומדים להעריך..?

אני מרגישה שאני לומדת המון מבלוגים אחרים, אך בשביל לעשות את הדברים בדרכי בארץ, היתי צריכה ללמוד הרבה לבד. לתרגם, לחפש את החומרים הטובים, את בעלי המקצוע האדיבים והמקצוענים.. הרבה עבודת רגליים וניסוי וטעיה.


יש לכם עוד אנשי מקצוע/חנויות/ אתרים להמליץ?

מה הניסיון שלכן עם נחלת בנימין? מישהי הלכה לאיבוד? הוציאה את מיטב הונה? קנתה בד שנהרס לה אחרי התפירה?
או להפך-  אולי מכירה פינה קסומה?
אנא- שתפו והגיבו!

נ.ב. למי שרוצה לראות את כל הרשימה הזו מסודרת ומתורגמת, כנסו ללינק הלוח "המגירה שלי" בפינטרסט- http://pinterest.com/milenabella/my-sewing-drawer/.


יום מקסים  ובתיאבון!:)



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...