Dear readers, this post is about the return of our grandmother techniques to the sewing world, and the beautiful collaboration between fashion design and the handicrafts. Finally the worlds meet- the quilters can learn from the sewing enthusiasts and vice versa. Please use the translate option for this post, although off course the language of the crafts is universal :)
קהילת התפירה, כמו בערך כל דבר בחיים, אינה אחידה ומתחלקת לשתי קבוצות עיקריות של עניין- אלו שמתעיינות באופנה ובגדים ואלו שאוהבות עבודות יד- שביניהן אומנויות הטלאים (patchwork), הקווילט (quilting), האפליקציה והרקמה (embroidery). לקהילות אלה בלוגים משלהן, בדים וציוד משלהן, ומאפיינים סוציו- דמוגרפים וחברתיים שונים.
הקווילט והטלאים נחשבים לאומנויות אמריקאיות מסורתיות, אך כמעט בכל תרבות בעולם תמצאו עבודות טלאים (החל האדם הקדמון שהרכיב את בגדיו מחתיכות עור של חיות) וקווילטים שמטרתם המסורתית היא חיבור מספר שכבות של בדים יחד - על מנת ליצור אפקט של חום והגנה (כמו שריוני האבירים הראשונים). לאחרונה שמיכות הטלאים חזרו לאופנה (בטח שמתן לב אם ביקרתן באיקאה או גולף הום) ומה שעוד יותר מעניין - מעצבים רבים החלו לשלב את עבודות היד בקולקציות שלהם. השימוש במוטיבים מסורתיים, כמו כל דבר באופנה הוא בעל תנועה מחזורית, יהיו תקופות מתי שהדבר יראה מזעזע ואז פתאום נורא מגניב ואופנתי.
בסוף שנות ה60 למשל, כחלק מההשפעות של תנועת ההיפים, אומנויות היד חזרו לאופנה, וצעירות רבות החלו לובשות את השמיכות של סבתא שלהן -
 |
| Sophia Loren in a beautiful patch skirt - source |
 |
| (Elizabeth Taylor - Gypsy Chic (source |
Erdem, שעל הקולקציה האחרונה שלו כתבתי כאן, לקח את האלמנט הנשכח הזה, חיבר אותו לגזרה קלאסית ויצר פרשנות מרענת וחדשה. הנשימה שלי נעתקת מהחצאית הזו שמורכבת מטלאים השונים זה מזה בצבעם, צורתם ומרקמם. מעבר לחן שלה והעניין הויזואלי שהיא מעוררת, הרעיון גם אקולוגי ביותר- סוף סוף משהו טוב לעשות עם כל שאריות הבדים. (נושא שאני הולכת להרחיב עליו בעתיד)
 |
Erdem, 2013 - Floral Patchwork Skirt in Silk, $2537
(source) |
כמו הטלאים, גם הקווילט (quilt) היה אלמנט עיצובי פופולרי בשנות השבעים. השמלה הזו עם החלק העליון הרגוע היא שילוב קלאסי יותר, שגם עומד במבחן הזמן. שמלת "המארחת" הזו היתה מאוד פופולרית בשנות השבעים ותמצאו הרבה דוגמאות שונות לחצאיות שלה ברשת.
 |
Vintage 1970's Lounge Quilted Gown
|
גם החצאית הזו היא חלק משמלה דומה, אך הפעם מדובר בקווילט סיני מסורתי. אין זה יפהיפה?
 |
Quilted Evening Gown, Shanghai
source
עוד דוגמא לחצאית קווילט וינטאז', הפעם עם גזרה גבוהה וכפתורים קדמיים. התפירה הספציפית הזו נעשית במכונת תפירה מיוחדת שחוזרת כל הדוגמא לאורך הבד. את הקווילטים הקודמים ניתן גם לעשות במכונת תפירה ביתית רגילה, מדובר בשורות ישרות רשות שמחברות את השכבות בשני אלכסונים מאונכים.
|
Vintage Lanz Long Quilted Skirt
source
והנה עוד פרשנות חדשה לשימוש בהדפס וקווילט. מותג חדש ומענין מאוד - מעט מעצבת איטלקית חדשה, במקור מהאיים הקריביים, Stella Jean (שזכתה בתחרות הדבר הבא של הווג האיטלקי). סטלה ג'ין משלבת הדפסים ועבודות יד בהשראת שורשיה לתוך גזרות ארופאיות עם ניחוח רטרו נעים. היא אפילו עושה בגדי ים מקווילטים.
 |
| Stella Jean - Quilted Circle Skirt - 2012 (source) |
 |
| Stella Jean - Quilted Retro Bathing Suit, 2012 (source) |
אבל מה שהכי שבה את ליבי, ולא יוצא לי מהראש הוא האפליקציות והרקמות של Erdem. השמלה הכחולה הזו מורכבת גם מטלאי בדים, וגם מאפליקציות שנראות כאילו הן רקומות עליה. כמה יצירתיות, חשיבה ומלאכה בשמלה אחת, שבסופו של דבר מעבירה מסר מודרני וצעיר. ויש לה כיסים..
מצאתי לנו עוד תמונה שמאפשרת להתבונן בכל הפרטים הקטנים. God is in the details..
אוקיי, אז ראינו טלאים, קווילט, אפליקציה ועכשיו אני רוצה לבקש דקת דומיה עבור הנושא שעוד יותר מרגש אותי (ובטוח היה מרגש את סבתא שלי שהיתה אלופה בזה) - הרקמה (embroidery). האם חשבתן אי פעם ששמלה יכולה להיות רקומה ולא להזכיר את היידי בת ההרים? האם חשבתן פעם ששמלה יכולה להיות רקומה כך? (זו מהקולקציה של 2010 של ארדם)
 |
Erdem, Spring 2010 - Floral Embroidered Dress
(source) |
או כך? הפעם מ2011. למיטב הבנתי, שבנבנתה בעקבות מחקר קטן שערכתי, השמלות רקומות בעבודת יד. השאלה איזה חלק מתוך 4200$ קיבלה הרוקמת אינה עוזבת את נפשי..
ובכל זאת- כבוד לErdem על ההחייה של מלאכת הסבתות שלנו לתחיה. הן היו מרוצות, אני בטוחה.
 |
Erdem, F/W 2011 collection, Embroidered Cotton and Silk Dress
(at the time was 4200$ at net-a-porter.com) |
לי יש עדיין את החוטים של סבתא שלי.. גם את החישוק לרקמה שלי מהיסודי, תקופה שבה למדתי איך עושים את זה. אני מקווה שכשיהיו לי בנות, או בנים למען האמת, אני אוכל לבלות איתם זמן איכות בדרך קצת אחרת מסיבוב קניות בקניון ויסלחו לי כל השופוהוליקים. תראו כמה דברים יפים אפשר לעשות, בזמן שאנחנו רואים טלויזיה ומתלוננים על חיי שגרה. החיים המודרנים רימו אותנו. הם נישלו אותנו מהדברים הקטנים שהפכו פעם את החיים לבעלי ערך וטעם מיוחד. הכול מהיר, בלתי אישי ומספק לרגע בודד, כמו סוכר לבן. כמה אפשר "לצרוך" אני שואלת? אנחנו הופכים ריקים כמעט כמו הדימוים שמוכרים לנו..
אני לא כותבת את הבלוג הזה בשביל לשלוח את הקוראות בו לסבב חנויות. מעבר לחשיבותו עבור התהליך היצירתי שלי עצמי, אני כותבת אותו כדי שגם אתן תנסו לעשות משהו בידיכן. בשבילכן, או בשביל הילדות שלכן, אלו יהפכו להיות הזיכרנות הכי מתוקים- "הזמן ההוא שבו ישבנו יחד ועשינו משהו יפה". התקווה שלי היא שתתבוננו בשמלה הזו והיא תעורר בכן, כמו בי, רצון עז להוציא את חישוק הרקמה, או הספר המאובק על הקווילט ולהתחיל להתנסות בחוויה חדשה. לא עוד "צריכה", עושה.
השמלה הפרחונית מאחור והחיוך של הדוגמנית מלפנים. קסם מהלך.
 |
| Backstage at the spring/summer 2011 Erdem show- source |
טוב, מה עוד רציתי להגיד..? אם לא אין מספיק זמן (בנתיים) למלאכת יד, אפשר פשוט לבחור הדפס מעניין, שנראה כאילו מורכב מטלאים, או סתם בעל אסוציאציה "אותנטית" ולשלב אותו עם גזרה אקטואלית. בקרוב אראה לכן את החצאית שאני תפרתי לאחרונה, אך בנתיים כמה הצצות לדוגמאות מהרשת. התמונות הן- אוליאנה סרגיינקו, בחצאית מתוך הקולקציה שלה, כמה חצאיות וינטאז' שנתקלתי בהן בזמנו למכירה באטסי (ולא שמרתי את הלינקים..) ובסוף תמונה של פלסה הדרום אפריקאית מתוך טמבלר שאני אוהבת במיוחד. מה אני אגיד לכן, אם לא זכיתי להיות (זמרת בלוז) שחורה בחיים האלה, לפחות אלבש הדפסים מגניבים.
טוב, מספיק להיום, לא?
שיהיה לנו שבוע צבעוני ומעניין. אני ממשיכה להיות עסוקה מדי בחיים האמיתיים, מה שמשאיר לי ממש מעט זמן לבלוג ולתפירה, מה שדי מדכא. לפחות שאמצא זמן לצלם את מה שכבר עשיתי!
לאביזרים תפירה ומלאכת יד, תבדקו את האתר של גדיל (Gdil handicraft shop), שמספק מוצרי תפירה גם דרך האינטרנט (מיזם יפה עבור ישראל). אחרי שקראתי את מה שהם כותבים על עצמם, לא יכולתי שלא לשתף..
"הכל התחיל בחלומה של סבתנו, אירמה שמידט- כיום אשת עסקים מצליחה, פרופסורית לשעבר באקדמיה וסבתא לשני נכדים- לפתוח חנות תפירה ובכך להפיץ את המסורת המשפחתית. הרצון לאפשר לכלל להנות מחווית התפירה לא נתן לה מנוס. וכך קרה, כל המשפחה התאגדה ועזרה ונפתחה לה חנות התפירה הראשונה בעיר חיפה בשם "גדיל", על שם גדילי הקישוט.כשם גדיל אשר מלא בחוטים מאוחדים יחד לצרור מעוטר, כך גם חברתנו מורכבת מכל החוטים, האביזרים והכלים הדרושים למאלכת יד התפירה, הסריגה והרקמה אשר מאוחדים יחד תחת ערך המושג אומנות."
אז שוב - שבוע מקסים, ועד הפעם הבאה..שיהיה לנו מזג אוויר טוב.
For some more photos that didn't enter the post and other fun stuff,
לעוד תמונות שלא הצליחו להכנס לפוסט ומיני דברים נחמדים נוספים,
;)
