Canada as a Heaven of Sewing Supplies - הפשיטה הישראלית על הסדקיות הקנדיות

נדמה לי שהבטחתי לספר לכם על הקניות שעשיתי בקנדה, או אם נקרא לילד בשמו- הפשיטה שערכתי על חנויות הסדקית המקומיות.. :) כבר כתבתי כאן שחנויות הבגדים לא עשו לי חשק, והוינטאג' שאני מצאתי לפחות היה יקר ולא מספיק מעניין.., אז החלטתי להשקיע את הדולרים הקנדיים שלי במוצרים שישרתו אותי לאורך זמן וקשה למצוא אותם בארץ. כל מי שפתחה אי פעם ספר תפירה אמריקאי או ארופאי ראתה שכולם מתחילים מרשימת קניות הכרחית יותר ופחות והיא בדרך כלל מלאה במוצרים שלא רואים במחוזותינו. אחרי שעייפתי להסביר ולתרגם לבעלי סדקיות ישראליים מה אני מחפשת, הכניסה לחנויות תפירה בקנדה היתה בשבילי תענוג צרוף. מצאתי שם את כל מה שחיפשתי ויותר, וכששמעתי שהם עשוים הנחות סטודנטים, חשבתי לעצמי- "מי יודע מתי אהיה ביבשת הזו שוב..?", והחלטתי להשתחרר. (זהירות פוסט ארוך לפניך :))

אז קודם כל איפה..? אני לא עשיתי מחקר על כל קנדה, אבל אם אתם נמצאים בטורונטו- Spadina & Queen street זו הצומת שלכם (ותודה לחברה מ-burdastyle שכיוונה אותי!). מערבה מספאדינה על קווין נמצא  הFashion District המקומי ותמצאו שם גם סדקיות רציניות וגם חנויות בדים מעולות. אני החלטתי להשקיע במוצרי תפירה כי ידעתי שאבקר בפאריז בקרוב ורציתי להשאיר את קניות הבדים לשם. ובכל זאת מצאתי לי חתיכה של wool crepe (אדום) מעולה (ממנה עשיתי את שמלה לחתונה בפאריז), במחיר מציאה של 20 דולר לשני מטר. מחירי הצמר הם גבוהים בכל העולם, ולרוב יתחילו מ15$ למטר. בארץ בחנות רצינית (יחסית, כי הכול יחסי אצלנו) אנחנו מדברים על 75 ש"ח למטר. עכשיו למי שחושבת שזה יקר, אני מציעה בפעם הבאה בזארה להסתכל על התווית של השמלה ב599 ש"ח ולראות ממה היא עשויה. אולי תופתעו לגלות אך אנחנו לובשות על עצמנו נפט ומשלמות על זה כאילו היה משי. 

ההבדל המשמעותי ביותר שמצאתי בין חנויות הבדים בארץ ובקנדה הוא שבקנדה, כמו בארה"ב, יש חוק שמחייב לכתוב את התרכובת המדויקת של הבד על הגליל (ברמה של אחוזי צמר לעומת פוליאסטר). בארץ- בחנויות "הרציניות" - אמרו לי א. "מי שיגיד לך שהוא מוכר 100% צמר משקר" ב. "אם תצטרכי אחוזים מדויקים אני אוכל לבדוק לך" - איך בודקים אצלנו בנחלת בנימין? בשריפה. מה שמריח כמו עוף הוא בד"כ צמר. עכשיו תגידו לי אם אפשר לקבוע אחוזי צמר לפי הריח. 

אוקיי- אז מה קניתי..?  נתחיל מזה שאני עולה כיתה בתפירה שלי בזמן האחרון. והמשימה שאי עומדת מולה בזמן הקרוב היא חייטות- כלומר צווארונים, שרוולים, ז'קטים ומעילים..:) וחייטות משום היותה צורה של אומנות, ההופכת בד רך למשהו בעל צורה, העומד בפני עצמו, מצריכה מספר כלים מיוחדים. כלים אלו גורמים לגיהוץ יותר נוח ו"מכשפים" את הצמר כדי שיקבל את הצורה המיוחלת.

ציוד גיהוץ וחייטות

הכלים בתמונה (לפי כיוון השעון) -  כרית חייטים מאורכת (seam-roll or sleeve-roll) שמכנסים מתחת לתפרים על מנת למנוע מהמגהץ להשאיר טביעות של הקצוות על הצד החיצוני של הבגד). כפי שמרמז השם השני שלה, היא גם מקלה על גיהוץ שרוולים. הדבר המחודד מעץ נקרא באנגלית- (point presser & pounding block), והוא משמש לתמיכה בצווארון על מנת לגהץ את תפריו באופן מדויק יותר. באמצעות החלק העבה לוחצים על התפרים בעודם חמים על מנת לעזור לקבע את הצורה (החלק הזה נקרא גם clapper או spanker, כינוי חביב במיוחד, לא? אני אוהבת כלים רב שימושיים); כרית חייטים (tailor's ham) שמשמת לגיהוץ מתפרים ותפרים מעוגלים כמו תפר נסיכה על החזה, או תפר מותניים בחצאיות; והדבר האפור- שרוולון- (sleeve board), ממש מכשיר מעולה לכל מי שעושה בדגים עם שרוולים- מעבר לגיהוץ קל יותר של השרוול עצמו, כשצריך להכניס את השרוול לתוך הבגד, השרוולון בעבודת צוות עם מגהץ אדים עוזר לתת לו את הצורה הנכונה. 

מספריים לתפירה וחייטות

מספריים מיוחדות ואיכותיות במיוחד. למרות שיש לי כבר זוג מספריים פשוט, השקעתי במספריים "אמיתיות" (הזוג האמצעי) על מנת לעבוד עם בדים יותר חלקים- כמו משי, שיפון וסאטן, שזקוקים להחזקה טובה (אחרת הם מחליקים! אצלי הם מחליקים אפילו עם גלגלת חיתוך..). המספריים העליונות נועדו לדירוג קל של הקצוות (למשל בצווארונים), והתחתונות שנקראות מספרי רקמה (embroidery scissors) נועדו לעבודות עדינות שמצרכיות שליטה רבה יותר. מה שחסר לי עכשיו הוא רק מספרי חייטים (tailor's scissors). אלו מספריים ממוצועות בגודלן, בעלות קצה מחודד ביותר, שמאפשר לעשות חריצים ולהוציא זוויות בקלות (aka clipping and notching).

סרגלים לתפירה ותדמיתנות

סרגלים מעולים (!), הגדול זה הסרגל המפורסם שתראו בכל הבלוגים. הוא שקוף וקליל ונוח ביותר לעבודה עם גזרות. שני האחרים נועדו לסימונים. על הסרגל בצד ימין אפשר לסמן גודל קבוע וזה מקל בכל מיני דברים, כמו למשל סימון מכפלת, או הוספה של 1.5 קצוות תפר (בחיי, אני מקווה שזה התרגום של seam allowance). הסרגל הקטנטן נועד לבדיקה עצמית מהירה ליד מכונת התפירה. כיוון שאני עובדת הרבה עם גזרות האמיקאיות התרגלתי כבר לאינצ'ים והם לא מפריעים לי.

 סיכות אל חלד, ראש זכוכית, כרית חול וכרית מגנטית לסיכות תפירה

זה סתם בשביל הנוחות- (הפעם בסדר נגד כיוון השעון) כרית מגנטית (מעולה לאיסוף הסיכות שנפלו על הרצפה), וכרית בצורת עגבניה שמלאה בחול-ים במחדד את הסיכות. סיכות אל חלד מיוחדות לעבודה עם רקמות (לינג'רי!), סיכות עם ראש זכוכית בגודל שלא ראיתי בארץ (גם ארוכות וגם דקות), סיכות כפולות לחיבור שני תפרים או עבודה עם משבצות וסיכות עם ראש שטוח, שלא מעוותות את הצורה של של הבד.

גירים לסימון על בד, גלגלת כפולה

גירים לסימון! שני הגירים בצד ימין הם המצאה יפנית (תזכרו את השם - clover, חברה מעולה). יש בתוכם אבקה גירית, ובראשם גלגלת עם חורים, שכשמעבירים על הבד מפזרת בקו עדיו וחזק את הגיר על הבד. גם הדבר האדום  עובד בצורה דומה (ניתן למצואו אותו בארץ במרכז למכונות תפירה בקינג ג'ורג'). את העפרונות קניתי סתם, כדי להבין סופית שלא נוח לי לעבוד איתם, הם דורשים מאמץ רב ולרוב יעילים רק בבדים עבים. את העט הנעלם שוב לא קניתי, אני עדיין בחרדות שלא יעלם..:)

והדבר הכי חשוב שחיפשתיו מזמן- גלגלת כפולה! הפטנט נפלא הזה מאפשר לסמן את הקו התפר והן את קו קצוות התפר (ברוחב ניתן לבחירה). למה זה טוב? אם מדובר בגזרות של בורדה שאינן מגיעות עם שוליים (קצוות תפר), אפשר להוסיף אותם על הבד לפני שגוזרים. אם מדובר בגזרות מרובות המידות של החברות המסחיות הגדולות, אז הרי שם להפך- אין את סימון קו התפר וגוזרים את הבד רק לפני קו השוליים. אני אוהבת את התפירה שלי יותר מדויקת ולכן תמיד מוסיפה את קו התפר (מה שבעבר הצריך הרבה סימונים, למשל באמצעות הסרגלים הקטנים מהתמונה הקודמת) ועכשיו אני פשוט מניחה את הגלגל החיצוני על הקו של השוליים, ומרחיקה את הגלגלת השניה למרחק הרצוי (בד"כ 5/8 אינצ' או 1.5 ס"מ) ומסמנת שתי ציפורים במכה. לה לה.

מחטים לתפירה ידנית, מחט כולה למכונת תפירה, שעווה לחוטי תפירה

כל מיני סוגים של מחטים איכותיות. אני עושה הרבה עבודה ידנית ולכן מחטים הם חבריי הטובים. בצד ימין אתם רואים מוצר מגניב ביותר שנקרא- beeswax, דרכו מעבירים את החוט הכפול ואז מגהצים קצת כדי שהשעוה תתפוס ואז אפשר אפילו להכניס רוכסן ידנית, מבלי לחשוב. טכניקה מתפירה עלית. המחט הכפולה למטה נועדה לתפירת מכפלת טריקו קלה במכונה הביתית, המחט יוצרת לולאות קטנות וכיוון שג'רסי או טריקו אינו נפרם, זה מספיק (משימה- להציץ על הפנים של הטי שרטים בארון).

אוקיי, פה שמתי לי כמה מוצרים שונים יחד. לפי כיוון השעון- תפסן מיוחד לחגורות. מי שמתעסק בתפירה בהשראת ווינטאז' כמוני, צריך ללמוד לעשות חגורות מבד, פרט מקסים בעיני. אבל איך הופכים את הרצועה הארוכה הזו לצד השני? באמצעות המכשיר הזה שתופס ומושך את הקצה.; הלאה- פורם יפני איכותי- מקווה שהוא יחזיק מעמד יותר זמן ממה שאני רגילה לקנות בכמה שקלים..; תכשיר מודרני ומעולה- שמדביק את שני חלקים הבד בעדינות על מנת לחסוך את שלב הסיכות, או שעשוי לעזור בחיבור של רקמה עדינה וקטנה (הדבקה ואז תפירה).; תכשיר מיוחד לניקוי מגהץ האדים, שלמרות שאני עושה הכול כדי להגן על המגהץ ועל הבדים (silk organza press cloth) הוא עדין נפגע לפעמים, במיוחד בשעות הקטנות של הלילה. והדבר האחרון (הסרט הלבן המגולגל) נועד למכפלות מהירות ועובד בצורת הדבקה דו צדדית (יש בארץ מוצר דומה, אך רציתי לנסות את שלהם).

ערכות של כפתורים ואבזמים לכיסוי עצמי בבד

כאמור כל מי שתופרת בהשראת ווינטאז' תמצא את עצמה במוקדם או במאוחר עומדת מול שאלה- כיצד אני מלפפת כפתורים או אבזמי חגורות בבד? בעיקרון את שני הדברים ניתן לבצע בסידקיות מסוימות, יש להם מכונה לכפתורים ובמקומות מסוימים  עשוים לעשות את זה גם לאבזמים (רחוב כפר גלעדי בת"א). אבל אין לי כוח לרוץ לת"א כל פעם בשביל שמלה או חולצה אחת.. וכיוון שאני לומדת ומתמקצעת בשיטות הישנות, קניתי לי מספיק כפתורים ואבזמים כפולים, לשנה.

כריות, ראש שרוול, ברזלים ומסילות לברזלים

מה שרואים כאן זה - בצד שמאלה- כריות - טבעיות! לז'קט או למעיל. הן עולות גרושים ועשויות מכותנה טבעית ולא מהחומר הסיננטטי הנוראי הזה שאנו רגילים אליו. הבא בתור (ובתמונה למטה) זהו "ראש שרוול"- sleeve head- חומר מיוחד שתופרים לשרוול כדי שהראש שלו לא יקרוס פנימה. מתחת לזה בתמונה- ברזלים לשמלות ללא שרוולים ומסילות מיוחדות עבורן (אין בארץ). באנגלית הדברים נקראים - steel boning and casing. כמו כן קניתי ומשום מה שכחתי לצלם- שקית של ראשים קטנים לקצוות הברזלים שלא ישרטו את הגוף ולא יקרעו את הבגד. על אף שאת הברזלים הספירליים ניתן למצוא בארץ, המוכרים משום מה לא מחזיקים את הראשים, וזה מגביל מאוד, כיוון שאי אפשר לשנות את אורך הברזל.

sleeve- head : צורה שמדמה את ראש השרוול.

מטר מדידה עם כפתור שמגלגל את עצמו, point turner- עוזר להפוך את פינות הצווארון בצורה ששומרת על חדות הפינה (אני עדיין רוצה למצוא אחד מבמבוק, אם מישהי ראתה, נא לגלות לי!) האביזר הכחול אמור להיות יעיל גם לסימון כפתורים, אך עדיין לא הבנתי איך.. והמחק המיוחד שמוחק את הסימון מהבדים.. מגניב או מה?

כאן קניתי כמה דברים למתקדמים, אבל אני אספר. מדובר בחומרים טבעיים שנקראים - needle punch או cotton batting, והם בר"כ משמשים לקווילטים או עשיית תיקים. אני הולכת להכין מהם כריות כתפיים וקאפים לחזיות, בעונים על הדרישות שלי ושאני לא מוצאת בחנויות. בקיצור בתפירה עלית או בחייטות משתמשים בכל מיני חומרים על מנת לרפד ולתת צורה למקומות שצריך.. אפילו למותניים (אותם אני בנתיים היתי מרפדת באמצעות אוכל:).

המוצר הזה נקרא- tracing paper, אך אל תתבללו עם נייר השעווה. מדובר בבד בעל אופי מעט נוקשה ומראה שקוף, שמשתמשים בו בדומה לנייר הפרגמנט (או האפייה) הרגיל שלנו. רציתי לנסות אותו כדי לבדוק אם זה מקל על המדידה של הגזרה על הגוף. ובנתיים גיליתי שזה קצת יותר נוח ומלפף את הגוף יותר מנייר פרגמנט, אך עדיין לא ניסיתי לתפור דרכו. נתנסה בהמשך.

את כל הדברים שראיתם כאן קניתי בכמה חנויות שונות. בשתיים ברחוב קווין, ואחת שמצאתי דוקא בצפון, בעיירה קטנה ליד אלגונקין פארק, אך גיליתי מאוחר יותר כי זו רשת והיא קיימת בכל קנדה ונקראת - fabric land. אם שתי החנויות בקוין סטריט הזכירו קצת את החנויות שלנו, קצת ישנות, קצת פשוטות (אחת מנוהלת ע"י משפחה מסרי לנקה והשניה ע"י משפחה מסין) fabric land זוהי רשת גדולה, על כל החיובי והשלילי בזה. החנות עצומה בגודלה, מכילה בדים ומוצרים וגזרות וכל מה שהמוח התופר שלכן יכול לדמיין. למרות שהמחירים עשוים להיות מעט גבוהים בהשוואה לחנויות הרגילות, כאן יש מבצעים תכופים ומי שגרה באיזור בכלל יכולה לעשות כרטיס מועדון, שמזכה אותה בהנחות קבועות ומכירות חודשיות. בצורה הזו החברות הצפון האמיריאיות שלנו קונות את הכול- מבדים ועד לכפתורים. ב-fabric land קניתי את כריות החייטים במבצע של 50%, שם גם מצאתי את הריפודים והבד השקוף. המוכרות היו נורא נחמדות וממש אנטי קפיטליסטיות.. הן אמרו לי: "את זה את לא צריכה וגם את זה לא ..אני תופרת 20 שנה ובחיים לא השתמשתי זה!" ההפך הגמור מחוויה בסופרפארם, לשם השוואה. שם גם קיבלתי את מרבית המידע על הדובים הקנדיים הרעבים. בקיצור חוויה מקסימה.

בכלל מרבית בעלי העסקים שיצא להיות איתם בקשר במסעותיי בחנויות התפירה בקנדה היו נחמדים, נוחים וממש משתדלים לעזור. החוויה שאף אחד לא דוחף לך מוצרים, על הבדים כתובה התכולה המדויקת שלהם, והמחירים קבועים וכתובים על כל המוצרים ויש הנחות סטודנטים-תשאר איתי לזמן מה.

לרעת קנדה, עלי לציין כי ממשלתם ביטלה לפני כמה שנים את החזרי המע"מ לתיירים וזה מבאס קצת כשעושים קניות גדולות (מה גם שגילינו את זה רק בשדה תעופה).

מעבר לחנויות התפירה והבדים, עשינו סיבוב בחנויות ספרים ווספרי יד שניה, שמתוכם היתי רוצה לציין במיוחד את הBMV- books, רשת ספרים גדולה הפזורה בכל טורונטו ומציעה מבחר לא רע של עודפי ספרים (אלו שירדו מן המדפים מאיזושהי סיבה) במחירי יד שניה. את החנות הזו ואחרות מצאתי דרך האתר החמוד הזה.

על הספר השמן שנקרא The Fabric Sewing Guide חלמתי מזמן, זה אחד מהספרים הרציניים והמקיפים שנכתבו על הבדים השונים, והוא נכתב קלייר שייפר (Claire Shaeffer), מומחית בעלת שם עולמי בתפירה עלית וחייטות. הספרון השני Time Saving Sewing מלמטה מסדרת זינגר (שאני כל פעם מוסיפה לי לאוסף) והוא מלא בטכניקות תפירה מודרניות החוסכות זמן. זה די ההפך הגמור מתפירה עלית, אך כשצריך לסיים שמלה ביום, זהו רפרנז חשוב מעין כמוהו. אחריו The Victorian Tailor - ספר ממש מדליק ששמעתי עליו ונורא שמחתי למצוא אותו בשליש מחיר, והוא מספר על מקצוע החייטות המאה הקודמת, בצורה פרקטית, ומלאה בסודות מקצועיים שהולכים ונעלמים מן העולם. האחרון למעלה זה מגזין threads שהיתי חייבת לראות פעם אחת בצורה לא וירטואלית. הזכרתי בעבר שאני מאוד אוהבת את המגזין הזה, למדתי משם המון ואם היה לי את כל הזמן שבעולם, היתי קוראת את כל הערכים שלהם מהתתחלה. 

ואם זה לא מספיק.. אז הנה עוד שני ספרים שלא יכולתי לעבור לידם. Marilyn in Fashion מספר על כל הבחירות האופנתיות של מרילין, ומגלה מי עמד מאחוריהם. בזמנו עדיין לא היתה משטרת אופנה ולא היה מקובל לשאול כוכבות- את מי את לובשת..? הספר הזה סוקר את כל המעצבים מאחורי בגדיה של מרילין, ומספר מה לבשה מתי, כמו שהינו יודעים אם היא בעצמה היתה כותבת בלוג אופנה. Vintage Style שכתבה אותו Sarah Kennedy (המחברת של ספר אחר אהוב מהמדף שלי-  Vintage Swimwear). למרות שהוא לא מספר שום דבר חדש למי שאוהב ומכיר את המאה ה20, אבל הוא מסודר בצורה כזו חמודה שהתאהבתי בו. 

אחד הדברים שאני ממש אוהבת בספר על מרילין, הוא התיאורים היחסית מפורטים על הבגדים, (מאיזה בד עשוים, או האם מדובר בחליפה או שמלה) שעשויים לעזור לשחזר כמה מהמראות האהובים שלה.

 מרילין בחליפת צמר שחורה של 1956 , George Nardiello

מדריך הסטייל של גרייס קלי 

מדריך היופי של אודרי הפבורן 

ואחרונים חביבים הם שני איורי האופנה מקוריים משנות ה40. אני הוכלת למסגר אותם לחדר העבודה שלי, כדי לזכור מאין באנו ולאן אנחנו הולכים.. :)

איורי אופנה של פעם.. 

מה נותר להוסיף..? פעם כשהיתי קטנה והתחלתי להחזיק קצת כסף כיס, נורא אהבתי חנויות של ציוד משרדי. אני והחברה שלי הינו נכנסות אליהן באופן קבוע בדרך חזרה מבית הספר. מאז חלפו הרבה שנים.. עטים ומחברות מרגשים אותי פחות, חנויות ספרים שהתאהבתי בהן בבגרותי עדיין, וכעת התווספו אליהן גם חנויות התפירה.. ממלכות קטנות של אושר למכירה, שמזכירות קצת את ההתרגשות שחוויתי בילדות. אני מאמינה שהעניין מדבק, כך שמי שהגיעה לסוף הפוסט- ראו - הוזהרתן:)

לסיכום, אני רוצה לשתף כאן כמה מקורות אונליינים לקניות של ציוד תפירה, למי שלא מתכננת טיול לחו"ל בקרוב. נכון מדובר בתוספת של דמי משלוח, הלא קלה לעיכול לפעמים, אך תחשבו שאתן חוסכות על כרטיס טיסה:)

http://shop.afashionablestitch.com/

http://www.susankhalje.com/store.html

http://www.richardthethread.com/

http://www.bblackandsons.com/

ועוד- בלוחות הפינטרסט שלי

http://pinterest.com/Milenushka/

שבוע טוב ויצירתי לכולם:)

נשתמע בקרוב, אני מקווה..

Tweet

Stuffed peppers & Sewing supplies - פלפלים ממולאים ורשימת קניות לתופרת המתחילה

הפלפלים:

המתכון שייך במקור לפ., אימא של בעלי, שהיא בשלנית מן השורה הראשונה. אני הפכתי אותו לשלי בכמה שינוים קלים, וכיוון שאני מאמינה בחופש קולינרי, אני בטוחה שאפשר לשחק איתו עוד הרבה. גם פירה הכינה אותו בהשראת הפלפלים הבולגרים שיעקוב, אבא של בעלי, אכל בנסיעתו.
אני חולה על פלפלים קלויים באופן כללי. כשיש לי כוח אני שמה אותם בתנור, מוציאה אחרי שעה, מקלפת, חותכת, מוסיפה קצת מלח ושמן זית. אם מניחים עליהם בולגרית או פטה, הם בכלל נמסים בפה.
פעם עשיתי אותו הדבר עם בשר ואורז, ויצא מעולה. כלומר לא בישלתי אותם בסיר גדול כמקובל, אלא זיווגתי בין המתכון של פלפלים קלויים לאורז ועוף שכבר היו לי.
אך הפעם מדובר במאכל צמחוני פר אקסלנס:
לוקחים בן זוג אחד וחתיכת דלעת. מבקשים ממנו לגרד אותה בזמנו הפנוי. למי שאין בן/בת זוג ועדיין רעבים, אין מה לעשות, צריך בנתיים לגרד לבד.. אבל לא להרבה זמן! חכו שהריח של הפלפלים יתפזר במסדרון, זה ימשוך הרבה מתעניינים:)
מערבבים אותה עם פטה/בולגרית/ (אני עשיתי חצי חצי עם רוקפור) וביצה טרופה בתפקיד הדבק
מכניסים את התערובת לתוך חצאי פלפלים (אני חושבת שעדיף אדומים, אך פירה, ששמעה שפרסמתי את המתכון, מתעקשת שיהיו ירוקים. לדעתה זה נכון יותר מבחינה צבעונית (ירוק והכתום של הדלעת..))
מלח, קצת שמן זית על נייר אפייה, ולתנור
45 דקות בחום בינוני+ (לנו יש רק מספרים על התנור- אז אני שמה על 7-8)
להוציא ולאכול. הדלעת נאפית בגלל שהיא מגורדת דק, הכול מתערבב שם עם הגבינה, הפלפלים למטה אפוים, רכים ומתוקים.. תענוג.
בתאבון!

וכעת לחלק השני, שאני מקווה שיהיה מעורר תיאבון לפחות כמו הראשון.

הרשימה של התופרת המתחילה:

1. מספריים לנייר ומספריים לבד. עם הנייר גוזרים רק את הגזרה, עם הבד רק את הבד:)

אופציונאלי אך מאוד נחמד-

א. מספרי זיגזג- הם מונעים פרימה של חלק מהבדים, אז למי שאין אוברלוק, או לא רוצה לעשות תפר זיגזג על הקצוות, זו אופציה קלה וזולה יחסית.
ב. גלגלות חיתוך (לי יש בשני גדלים 45 ו28) שהופכים את כל עבודת הגזירה להרבה יותר מהירה ונעימה. 

אני הסתדרתי מצוין רק עם שני זוגות מספריים במשך הרבה זמן ורק לאחרונה החלטתי לפנק את עצמי. מכיוון שהגלגלות מצריכות קניה של לוח חיתוך מתרפא (כמו בתמונה) זו הוצאה לא קטנה, אז עדיף לחכות קצת.
לוח חיתוך - ארטא נחת בנימין 83, מספריים וסכיני גלגלת - יוחנן סידקית, כפר גלעדי 17, ת"א.

2. סיכות למיניהן
אספתי כאן עבורנו את כל הסיכות שיש לי. התחלתי משמאל לימין. בהתחלה שלא הבנתי את ההבדל קניתי את הסיכות הפשוטות, עם ראשים מטאלים קטנים- אתן רואות שהן באות בקופסה עם כרית פרלון קטנה.
אח"כ קיבלתי ערכה שהרכיבה לי חברה, שכללה בין היתר קופסה קטנה עם מגנט וסיכות עם ראש פלסטיק. אלה סיכות טובות למדי, אך הן לא מחזיקות הרבה זמן והפלסטיק נמס מתחת המגהץ. היום אני משתמשת בהן לנייר.
הסיכות הכי טובות שמצאתי בנתיים בארץ (שמעתי שיש עוד יותר טובות בחו"ל:)) מיוצגות כאן בשתי הקופסאות מצד ימין. אלו סיכות גרמניות, עם ראשים מזכוכית. הקטנות משמשות אותי לרוב, ובגדולות משתמשים לבדים עבים יותר.
הן כמעט ולא משאירות סימנים על הבד, ואפשר לגהץ אותן חופשי.

אתן רואות כאן גם כרית סיכות שהכנתי מבד קטיפה שסבתא שלי, מירים (או מניה, כמו שנהוג אצלנו) רקמה. היא היתה אישה מוכשרת וחכמה מאוד, ואני זוכרת אותה בעוצמה רבה כי גרנו כולנו יחד, והיא היתה מטפלת בי באהבה גדולה. כל יום בשמונה בערב היתה לנו תוכנית ילדים שנקראה "לילה טוב קטנטנים", היו שם כמה בובות יד מדברות ואח"כ הראו חצי שעה של סרט מצויר. "נו פוגודי" למי שמכיר וחבריו. אז בזיכרון שלי אני יושבת על המיטה, בחדר שינה שלה ושל סבא, בוהה בטלויזיה והיא מאכילה אותי דייסת קוואקר. ואני שלווה.

הכרית בשבילי היא מין פיסה ממנה, מהידיים שלה, מהזמן והאנרגיה שלה, שעוזרת לי להרגיש אותה קצת יחד איתי. כשאני רואה את עבודת הרקמה הנהדרת שלה, אני גם מזכירה לעצמי מה זה סבלנות ואורח רוח אמיתיים, תבלינים כה חשובים במלאכת יד.
בצד ימין אפשר לראות את הכרית הקטנה ליד שאפשר גם למצוא ביוחנן. זה די נוח עד שמתחילים במדידות, אז אני תמיד נתקעת עם הסיכות איפשהו. אפשר גם להכין אותה לבד- בעזרת חתיכת בד, קרטון, פרלון וגומיה.

3. נייר שעווה להעתקה וגלגלת עם שיניים כהות
נייר שעווה.. כמה חיפשתי אותך:) בהתחלה גיליתי רק את הצהוב, הוא לא נראה על כל הבדים. כמעט והזמנתי אותך מארה"ב ואז גיליתי במרכז התפירה, נחלת בנימין פינת אחד העם, כמה בנאלי, ערכות של בורדה. בכל ערכה שני דפים גדולים- אדום כחול או לבן צהוב. לי יש את שתיהן, כל בד ונייר ההעתקה שלו:)
גלגלת אפשר למצוא כמעט בכל מקום, רק לשים לב שקונים את זו עם השיניים הקהות ולא החדות (שנועדה לתדמיתנות, שלב ב בתוכנית ). מה עושים עם שניהם? מניחים בין הגזרה לבד ומעתיקים את כל הסימונים. אני מקווה לעשות הדרכה מפורטת בקרוב.

4. גירים ועפרונות לסימון על בד
גם הם שייכים לאותה קטגוריה של העברה של המידע מהגזרה על בד. לפעמים סתם רוצים לרשום משהו קטן, או לחזק את הקו מהגלגלת. אני יודעת שיש גם טוש נעלם שחלק מהתופרות משתמשות בו, אך אני חוויתי טראומה קטנה עימו, ממש לפני החתונה שלי וקצת חשדנית לגבי הסגולות שלו.

5. הכלי שמשתמשים בו הכי הרבה במטבח התפירה- הפורם
מה אני אגיד לכן, תקנו ישר כמה. ככל שאני תופרת יותר, אני לומדת להיות יותר זהירה וסבלנית ועדיין אני משתמשת בו המון.
בכלל בתפירה יש משהו מחנך, שנוגד קצת את אופן ההתנהלות המודרני. היא דורשת הרבה סלנות ולומדים להנות מן התהליך, מן המלאכה, מן עדינות. תפירת קוטור, או "אופנה עלית"- אומרת שתופרים לאט, ביד, בזהירות, עם הרבה מדידות ביניים, ובסוף מקבלים בגד שכאילו יצא מבית דיור. זה כל כך כיף, כל כך ממלא ומספק, ששום קיצורי דרך לא ישתוו להרגשה הזו. ובכל זאת, כדאי לרכוש פורם, כי תמיד נחמד שיש דרך לתקן.

6. סרגלים
כאן אספתי את כל הסרגלים שלי, אבל למען האמת אפשר להתחיל מסרגל ישר פשוט. ככל שהתקדמתי חיפשתי כלים שיקלו עלי, ואני משתמשת היום בכולם, אך יותר לצורך תדמיתנות מאשר תפירה. הפעמים היחידות שצריך להתשמש בסרגל בתפירה מגזרה מוכנה היא כשעושים שינוים - מקטינים או מגדילים אותה, לפעמים צריך לאחד את הקוים  ולפעמים הקוים האלה לא ישרים אלא מעוקלים.
אם קונים, עדיף בארטא, נחלת בנימין, יש להם מבחר ומחירים יחסית שפוים (+15% הנחה לסטודנטים). מקור נוסף אפשר למצוא כאן. הכי טוב להתחיל מסרגל ישר- ארוך יחסית, ושקוף, וסרגל עקומה צרפתית (השני מימין). עם הסרגל המעוקל השני מציירים חצאיות ומכנסיים.

7. מגהץ אדים וכרית חייטים- באנגלית tailor's ham- החזיר של החייט, בגלל הצורה הפסטרמית.
חשוב נורא לגהץ- או יותר נכון ללחוץ באמצעות מגהץ אדים על התפר ישר אחרי שתופרים, כדי שהבגד יראה מקצועי. את התפרים המעוקלים אנחנו מגהצים פתוחים על משטח שמדמה את הצורה העגולה שלהם. מכאן הדימוי :)
אני הכנתי את שלי לבד (מצד ימין לבד) אך לפני שעשיתי זאת השתמשתי במגבת מגולגלת (משמאל), גם אפשרי.

8. בובת דיגום
בובת דיגום זה שלב מתקדם יחסית, אך אני ממליצה לכל אחת. זו שרואים כאן, בדירה הישנה שלי ביפו, קנה לי בן זוגי היקר, מאחת מהחנויות ברחוב שלמה. היא עולה בסביבות 300 ש"ח, עשויה קלקר ובאה במידה קבועה של 38. מה שבדרך כלל נהוג לעשות- זה לפטם אותה עד למידה הנכונה ואז לכסות בבד סריג. לשם התחלה אפשר גם להכין בובה מא' עד ת', ראו הדרכה כאן. ולמי שרוצה להשקיע יש גם בובות דיגום מתכוונות. מעבר לפונקציונאליות שלהן, הן הופכות את החדר לסטודיו ועושות חשק ליצור.

9. גזרה
יש כל מיני גזרות.. רובן מתחלקות ל3 קטגוריות: מעטפה (וינטאז' ועכשיות), מגזינים (בורדה, בורדה סטייל ודיאנה מודן (הגרמנים) בוטיק האיטלקי, פטרונס הספרדי ואחרים), וגזרות PDF להורדה. אני מקווה לתאר איך עובדים עם כל אחת מהן במהלך השנה, תוך כדי פרויקטים. זה צילום של בורדה מ2011, המתורגמת לרוסית, אך ניתן למצוא בארץ גם באנגלית (סטימצקי, צומת ספרים) פעם היתה אפילו מהדורה בעברית, אך היא נסגרה ב91, ככל הנראה התקופה שבה גססה התפירה הביתית בארץ.
מה באמת היה לתפור בשנות ה90? המיין סטרים היה מכוער.. ואני עצמי היתי בקטע גרנג'י, שלא הצריך תפירה, רק קריעה. 

בשנה שעברה החלו להוציא בארץ גם את גזרה עולמית, שאולי תמצא חן בעיני מישהי. לדעתי היא קצת מסובכת למתחילים, אבל בעברית ועל כן- אני מפרגנת מכל הלב.

10. בדים, חוטים, רוכסנים, כפתורים ומחטים

בד מוסלין (muslin fabric) זהו בד כותנה גולמי, או בד זול שדומה במאפיניו לבד שממנו נתפור את השמלה. כדאי תמיד להכין דגם ניסיוני (muslin או toil), ואני לעתים מעדיפה לעשות את זה מבד אופנה רגיל, ולא גולמי, כדי שאוכל ללבוש את מה שהשקעתי בו עבודה, ואז נגיד לשפר את הביצועים בפעם השניה שאני תופרת את משהו מהגזרה הזו. זה גם חוסך זמן ועבודה, וגם ירוק יותר לדעתי. כשמדובר בבגד מבדים יקרים, שלא סביר שתרצו להכין פעמיים, כדאי תמיד להכין דגם ניסיוני (מוסלין), זה עוזר לתרגל את כל הפעולות, התפרים המסובכים, והכי חשוב- לבדוק את ההתאמה של הבגד- the fit.

את הבד העיקרי- the fashion fabric, רצוי לבחור לפי ההמלצות של הגזרה. קיימים מאות סוגים של בדים, ולצערי הסוחרים שלנו בנחלת בנימין לא מבינים את מקצועם לעומק ממש, וגם אם כן לרוב לא יכירו את השמות האנגליים. לפעמים ימכרו לכם דברים לא איכותיים בהתחלה, ו"ידחפו לכם" בשיטות הים תיכוניות שלנו. רצוי להצטייד בחברה ובגישה מקצוענית כמה שיותר ולחפש את האנשים הכי הוגנים, שאתם מרגישים שמבינים הכי טוב את המקצוע שלהם. כל כולי תקווה שגל התפירה בארץ יביא לפתיחה של חברות קטנות ונעימות יותר, שאולי אפילו ימכרו בדים במשלוח, כמו שנהוג בחו"ל.

אני בכלל מקווה שבארץ אנשים יכנסו יותר לכל העניין הזה של היוזמה הפרטית ויבינו את הפוטנציאל האדיר שגלום ברשת. אולי גם שיפסיקו כולם לנהור לאוניברסיטה בשביל לעשות תואר במשפטים, פסיכולוגיה, קולנוע או תקשורת. כמה פסיכולוגים, במאים ועורכי דין יכולה מדינה אחת לספוג? (אני בעד השכלה כמובן, אך לא הפרגמטית, אלא להרחבת הדעת) הרשת מלאה בפרויקטים מעוררי השראה, אנשים שהתחילו עסקים קטנים מהבית, מצאו צורך, ענו עליו, היו מקוריים והחיים החזירו להם בהצלחה. זה נכון שאנחנו מתפתחים, ולא כל כך מפרגנים אחד לשני, אבל נראה לי שאפשר לשנות את זה. תגידו לי מה אתם חושבים.

כפתורי וינטאג'- אטסי

אחרי שמחליטים על איזה בד הולכים, מתאימים חוטים, כפתורים, גומיות,  פליזלין, בדי בטנה (כותנה, בטיסט או ויסקוזה הם המועדפים עלי) וכו. כמובן צריך גם מחטים- לתפירה ביד, ולמכונה (דקים, עבים, ולבדי סטרצ'). את כל אפשר לקנות במקום אחד, ואני אוהבת את יוחנן. יש שם אישה נחמדה מאוד בשם אדית, שמעבר לאופי הארופאי שלה, היא ממש מבינה עניין.

11. סרט מדידה. איתו אנחנו מודדות את ההיקפים המושלמים שלנו:)
פה יש לי רק הערה אחת- שימו לב שאתן קונות אחד עם סנטימטרים בצד אחד ואינצ'ים בצד השני זה ממש קל לתרגם ככה.

טוב :)
כתבתי פוסט מקיף, ואני מקווה שהוא יעזור למי שבתחילת דרכה. חלק מהכלים כאן שייכים יותר למתקדמים, ככה שלא חייבים לקנות הכול ומיד, אלא להנות מהתהליך, וממחסור. אולי ככה לומדים להעריך..?

אני מרגישה שאני לומדת המון מבלוגים אחרים, אך בשביל לעשות את הדברים בדרכי בארץ, היתי צריכה ללמוד הרבה לבד. לתרגם, לחפש את החומרים הטובים, את בעלי המקצוע האדיבים והמקצוענים.. הרבה עבודת רגליים וניסוי וטעיה.

יש לכם עוד אנשי מקצוע/חנויות/ אתרים להמליץ?
מה הניסיון שלכן עם נחלת בנימין? מישהי הלכה לאיבוד? הוציאה את מיטב הונה? קנתה בד שנהרס לה אחרי התפירה?
או להפך-  אולי מכירה פינה קסומה?
אנא- שתפו והגיבו!

נ.ב. למי שרוצה לראות את כל הרשימה הזו מסודרת ומתורגמת, כנסו ללינק הלוח "המגירה שלי" בפינטרסט- http://pinterest.com/milenabella/my-sewing-drawer/.

יום מקסים  ובתיאבון!:)