Birthday & "out of the closet" Post -" פוסט יומולדת ו"יציאה מהארון

Hello my dear friends. I am sorry I disappeared from the virtual life for a while. It has been and still is a very busy time. We are going away for a few weeks soon, so I am trying very hard to finish all of my unfinished stuff in the real world, that is a bit less patient that the blogland. I am also sewing a lot, (I have nothing to wear abroad!), so I documented lots of stuff I'll be gradually posting. In the mean while, I'd like to step out of "the closet" and introduce me (to the right) and my dear Mom (to the left). We celebrated my birthday two days ago, and I had the most wonderful day.

שלום חברים יקרים. אני מצטערת שנעלמתי קצת מהחיים הוירטאליים. אלה היו ועודם שבועות מאוד עסוקים. אנחנו נוסעים לחו"ל לכמה שבועות, ואני מנסה בכל כוחי לסיים כמה דברים בעולם האמיתי, שקצת פחות סובלני  מהבלוגוספרה. אני גם תופרת הרבה (כדי שיהיה לי מה ללבוש בטיול!) ותיעדתי כל מיני דברים שאני רוצה לדבר עליהם כבר כמה זמן.

בנתיים היתי רוצה לעשות צעד החוצה "מהארון" ולהציג את עצמי (מימין) ואת אימי היקרה (משמאלי). שלשום חגגנו לי יומולדת והיה לי אחד הימים המקסימים מזה הרבה זמן.

Me & my Mamochka

This cool purse was a gift from Svetlana Kletina

I love my Mom a lot. Not just as my closest flesh and blood, but as woman and a human being too. She is a lot of fun and an extremely inspirational person. The youngest in spirit as usual, she tried to convince us to go out dancing after dinner. Instead we went home and let the dog jump all over her (he is a - "hugging" dog :). I wonder are all golden retrievers like that?) Anyway, this is how my birthday ended. It started with me getting this lovely bucket from my husband -

אני אוהבת את אימא שלי מאוד. לא רק כשאר בשר הקרוב אלי ביותר אלא גם כאישה. היא נשמה גדולה ונדיבה, חזקה ומעוררת השראה בהרבה מובנים, ויחד עם זאת, צעירה ומתלהבת. אני מקווה שקיבלתי קצת מזה. הפעם היא ניסתה לשכנע אותנו ללכת לרקוד או לשמוע ג'אז אחרי ארוחת הערב (מה שבכיף הינו עושים ביום פחות ארוך..) במקום זה הלכנו הביתה ונתנו לכלב לקפוץ עליה (הוא כלב "מחבק". מנסה להתחבק כל הזמן. כל הגולדנים כאלה..?) בכל מקרה, כך היום הולדת שלי הסתיים, אבל הוא התחיל מהזר הזה שקיבלתי מאהובי- 

Then my Mom came and we started the evening with getting a royal treatment for our hands and feet at Yulia -

ואז אני ואימא נפגשנו ביוליה לטיפול שהגיע זמנו בכפות ידינו ורגלנו-

And then the three of us went to Neve Tsedeck (my favorite TA neighborhood), had a fantastic dinner at Nana-Bar -  we ordered the salmon with the asparagus risotto, Denis with the sweet potato gnocchi and the steak entrecote for the man (to our delight- all delicious!), and finished the evening with coffee and a chocolate souffle at Nina, a lovely Paris style coffee house. I wore the green dress I made several days ago- (and already wore to the designer shoe market, I have yet to post about)

ואז שלשתנו הלכתנו לנווה צדק (השכונה האהובה עלי בת"א, אלא מה..), אכלנו ארוחת ערב מופלאה בננה-בר - הזמנו סלמון על מצע ריזוטו אספרגוס, דניס על ניוקי בטטה ואנטריקוט לגבר שבחבורה (לשמחתנו הגדולה - כולם היו נהדרים!), וסיימנו את הערב על מקיאטו וסופלה שוקולד בנינה קפה הפריזאי. לבשתי את את השמלה הירוקה שתפרתי לא מזמן (וכבר לבשתי לשוק מעצבי הנעליים בשבוע שעבר, שעדיין לא כתבתי עליו)

that's what I call the "full moon" - ירח מלא :)

the back & the centered zipper - הגב ורוכסן אמצעי

It's made of light green cotton, with a bit of a stretch, that creates a good and comfortable fit. It wrinkles a bit, but that's the price I had to pay for making an unlined, light weight, possible to wear in August dress. I kinda like it for a change, so tired of the shapeless tricots I don't mind a little wrinkling. This dress, on the other hand, is very Madmen, and I think my figure feels at home :). There is a deep V neck which I love and an open back.

השמלה עשויה מכותנה ירוקה בעלת מעט גמישות, מה שגורם לה ללפף את הגוף בצורה יחסית הדוקה ויחד עם זאת נוחה. היא קצת מתקמטת אך זה מחיר שאני מוכנה לשלם על הבחירה לעשות שמלה קלה, ללא בטנה, שאפשר ללבוש אותה באוגוסט. והאמת שאני די אוהבת את זה לשם שינוי, כ"כ נמאס לי משמלות הטריקו נטולות הצורה, שאני מוכנה לחיות עם קצת קימוטים. השמלה הזו, לעומת זאת, מאוד מד-מן, ללא ספק, ואני חושבת ש.. איך נאמר? הגוף שלי מרגיש בבית בתוכה :). יש לה פתח V מקדימה וגב פתוח.

ShoeMaker's . not this time 

I made it mid knee, my favorite length and although the skirt is 

becoming gradually skinnier towards the knees, because of the stretch I did't need to make a vent at all. I have just enough room to walk, and it makes me take more feminine and elegant steps. A very interesting bonus  and I think, maybe the secret to Joan Holloway's cat walk. 

עשיתי אותה באורך הברכיים (אמצע הברך- האורך האהוב עלי) ולמרות שהיא נהיית צרה יותר כלפי מטה, בגלל הגמישות של הבד  יכולתי לוותר על השסע. יש לי בדיוק מספיק מרחב בשביל לצעוד, והמגבלה הזו בסוף הצעד גורמת להליכה להיות נשית ואלגנטית יותר. תופעה מאוד מעיינית ואולי הסוד מאחורי הליכתה הממגנטת של ג'ואן הולווי.

 

The red pair of shoes in the picture was the first ones I tried on, by the ShoeMaker. The are lovely, and red, but I wanted sandals, and the Shani Bar design had  just enough of the granny sex-appeal I was looking for.

הנעליים האדומות למעלה היו הזוג הראשון שמדדתי (ע"י שומייקר). הן חמודות, ואדומות, אך רציתי סנדלים ולזוג הזה של שני בר היתה בדיוק מידת הסקס- אפיל סבתאי שחיפשתי.

My new red sandals - Shani Bar's

The old pair to the right is from a lovely Givataim shop - Ester the Queen (Ester ha -Malca) and they cost a much as 12 $. The Shani Bar Sandals were on sale, and that's all the information I am willing give at the moment. That's my second pair of shoes this year (both from Shani.. (the first one was the Swan), it ok, no? Two pairs of designer shoes a year? I mean shoes are important, "it's the jewelry of the feet", as my friend Aya wisely put it. Maybe for this reason I have this infantile wish to make a shoe circle from all the shoes I have and post it, like Frollein Von Sofa here, and Miss Maple here. I haven't found a good enough reason to do so yet, just that they are pretty and deserve a post of their own:)

הזוג הישן מימין הגיע  מחנות מקסימה בגבעתיים ושמה "אסתר המלכה", והן עלו 50 ש"ח בלבד. הנעליים של שני היו במבצע, וזה כל המידע שאני מוכנה לתת ברגע זה. זה הזוג השני שלי השנה (הזוג הראשון גם היה משני, זה הברבור). שני זוגות של נעליי מעצבים בשנה זה בסדר, לא? נעליים זה חשוב, זה "התכשיטים של כפות הרגליים", כפי שחברתי איה הגדירה אותם, בחוכמה רבה. אולי בגלל זה מקוננת בי משאלה אינפנטילית לסדר את כל הנעליים שלי במעגל ולהצטלם איתן, כמו שפרוליין פון סופה או מיס מייפל עשו. עדיין לא מצאתי לזה תירוץ מספיק טוב, רק שהן יפות ומגיע להן פוסט שלם בפני עצמן..:)

So that's me:) I have now shown you my face, my dear Mom and even myself from the back. I have thought about it for a while now, since my first career might have a bit of a conflict of interests with this exposure. But I usually make my own way in anything I do, and I decided to do a. cause I want to and b. to make a point, and join a collective effort of other bloggers in promoting a healthier and a more loving body attitude among the ladies. You saw I have quite a "full moon" behind, but to tell you the truth I love it, and I love women who confidently carry their curves. I wish I could see more of this kind os aesthetics on the billboards, as I told my blogger friend Ray Segev, an Israeli plus model. Her work had a very positive influence on me. While I was going through the issues with having my pictures taken for the blog, getting over how I look on camera (two sizes bigger than a year ago), comparing that to what other bloggers I follow, look like.. I saw a picture she took lying on the beach, not trying to hide her love-handles, and that was so beautiful to me that  it worked stronger than any other rationalization. And now, by the time I have finished this post I feel even more confident and happy about my decision. I felt great wearing that dress, and that's the dresses that I would like to make. Clothes that will enhance the girl's natural goddess factor. 
So to sum it all up -"I stand behind my behind", and I invite you to do the same. 

As usual, I would love to hear your thoughts. How do you feel about your body? (Big question, I know..) What makes you feel good about your self and what makes you loose your confidence? 

אז.. זו  אני:) הראתי לכם את פניי, אימי היקרה ואפילו את עצמי מאחור:) התלבטתי לגבי זה במשך זמן מה, בעיקר משום שהקריירה הראשונה עשויה להיות בניגוד עניינים מסוים עם החשיפה. אבל אני רגילה ליצור את דרכיי, גם אם אלו עדיין לא קיימות, והחלטתי ללכת על זה. גם כי זה מעניין אותי וגם כדי להבהיר נקודה, ואולי להצטרף להמאמץ הקולקטיבי לקידום גישה בריאה ואוהבת יותר כלפי הגוף  הנשי. ראיתם  שיש לי "ירח" די מלא שם מאחור, אבל להגיד לכם את האמת אני מאוד אוהבת אותו, ואוהבת נשים שנושאות בחן ובאציליות את קימוריהן. כפי שאמרתי לידידתי הבלוגרית ריי שגב,  אשר לעבודתה היתה השפעה חיובית מאוד עליי- הלוואי והייתי יכולה לראות יותר אסתטיקה מן הסוג הזה על גבי שלטי החוצות.  בעודי מתמודדת עם הסוגיות של צילום לבלוג, מנסה לקבל את איך שאני נראית בתמונות (שתי מידות גדולה מלפני שנה), ומשווה  לאיך שבלוגריות אחרות שאני אוהבת נראות .. ראיתי תמונה שריי לקחה בעודה שוכבת על החוף לא מנסה להסתיר את הקימורים  שלה. וזה היה כל כך יפה בעיני שזה עבד חזק יותר מכל רציונליזציה אחרת. וכעת, תוך כדי שאני מסיימת את הפוסט הזה, אני כבר מרגישה בטוחה יותר ושמחה על ההחלטה שלי. הרגשתי נהדר בעודי לובשת את השמלה הירוקה שלי ואלה הן בדיוק השמלות שאני רוצה לעשות. בגדים שיגבירו את "גורם האלילה" הטבעי.

אז לסיכום :) - "אני עומדת מאחורי אחוריי", ומזמינה אתכן לעשות את אותו הדבר. כרגיל, אני אשמח לשמוע את דעתך- איך אתן  מרגישות עם הגוף שלכן? מה משפיע עליכן לטובה ומה לרעה? יש משהו שאתן אוהבות ללבוש במיוחד?

till soon,

עד הפעם הבאה,

xx

:)

Tweet

Sewing, round - תפירה, גלגול - 2012

אז איך ולמה בעצם אנשים מתחילים לתפור?

אומרים שהרעיונות האנושיים, הם משהו שמסתובב בעולם,ואם אדם אחד חושב על משהו, סביר להניח שמישהו אי שם בעולם חשב על זה גם (או שיעשה זאת בקרוב:)). יש אנשים שהמחשבה זו עשויה לדכא אותם, אך אני אוהבת אותה דווקא. איכשהו הרעיון של העולם כתודעה אנושית גדולה מרגיע ומנחם אותי. זה נחמד להיות חלק ממשהו גדול שיותר חכם מסך חלקיו.

התופעה של נשים שחוזרות לתפור היא כלל עולמית, והיא הולכת וגוברת בקצב מדבק, אם נשפוט לפי כמות הבלוגים וקהילות האינטרנט הנולדות, החוגים החדשים שנפתחים, או אפילו העובדה כי רבות מהחברות שלי התחילו לחשוב על כך לאחרונה.

אני חושבת שהדברים קשורים בכמה גורמים. ראשית מדובר בתופעה אנדרגראונדית, שנולדה מתנועה אנטי צרכנית מודעת פחות או יותר שמתרחשת בעולם. החנויות שלנו מלאות בבגדים, בכמויות עצומות, חלקם, אם לא כולם עשוים באיכות נמוכה, כידוע לנו- במדינות עולם שלישי, ואנו נאלצות לשלם מחירים גבוהים על דברים שאנו זורקות או (תורמות במקרה הטוב) בשנה הבאה.

אני זוכרת תופסת את עצמי לא פעם באיזה שיטוט תועה בקניון במחשבה על מה עושים אח"כ עם כל הבד הזה? כל העבודה האנושית שהושקעה בלעשות קולקציות אחרי קולקציות לא ממש קולעות, שאיכותן וערכן יורד אחרי עונה או שתיים, יקרות ופשוט גדולות מדי בכמותן מכדי שנקנה את כולן (שוב ושוב..). אני חושבת שהיצור ההמוני מייצר בזבוז נוראי, ובסוף עם כל השפע הזה אנו נותרות רעבות, או מלאות, אך לא בדברים המזינים באמת, כמו הגוף אחרי ארוחות ג'אנק פוד.

אולי מהסיבה הזו שוטף את עולם בזמן האחרון גל געגועים לדברים של פעם, וערכו של וינטאז' עלה לעין שיעור? אנחנו מחפשים את הדברים ששרדו במבחן הזמן, בעלי ערך רגשי, אולי קצת משמעות היסטורית, ואם אפשר גם כאלה שנעשו באהבה ובקפדנות, ע"י אנשי מקצוע שמיומנותם עברה מדור לדור (או לכל הפחות לא יוצרו בסין :)?..

הנוסטלגיה לדברים של פעם הולכת יד ביד עם החזרה למכונת התפירה. מעבר למיומנות הסבתות שחוזרת מתהום השכחה, אנשים מחפשים גזרות וינטאג', מגזינים ישנים, ספרי תפירה וגזירה, שלא נדבר על כפתורים, בדים וסרטים. בקיצור, אם יש לכם אימא ששמרה את מכונת התפירה ואת הספר משנות ה50, אתן בחורות עשירות.

הפן השלישי של התופעה היא המלחמה הפמיניסטית באידיאל היופי האחיד שנכפה עלינו מהתקשורת וממדפי החנויות, המייצר, מה לעשות, דימוי גוף שלילי. נשים רבות התעייפו להתאים את גופן למידות שמציעים להן, והן רוצות להתאים את הבגדים לגופן. נשים בעלות חזה גדול שמאסו בB-CUP הסטנדרטי, נשים מעל מידה 42, או כאלה במידה 42 שלא רוצות ללבוש מיני, החלו מחפשות לעצמן אלטרנטיבות. בהתחלה בחנויות וינטאז' ויד שניה, אח"כ בחנויות של מעצבים אינדיים (independed designers) באטסי או מודקלוף {שזה אגב האתר להתלבש בו כמו זואי דה-שאנל}:), ולאט לאט ולא בלי עזרה הדדית, עשרות הדרכות חינמיות שפרסמו בלוגריות, קורסים אינטרנטיים מהממים שנפתחו, ספרים טובים שיצאו, שיותר ויותר נשים בעולם תופרות ולא מסתכלות אחורה. 

*******

תוך כדי שאני כותבת את הפוסט הזה, נכנסתי לפייסבוק ועיני נדדו לעבר כמה תמונות מהפקת בגדי הים החדשה של "לאישה". אז חוץ באמת מבגדי הים הנוסטלגיים (בא לי להגיד זה מתקרב, מתקרב..), המראות די קשים לצפיה. 

מה אני אגיד לכם, קצת אירוני שהן מחזיקות דגל שחור. אם הדוגמניות של שנות ה50, אליהן מנסה ההפקה הזו להחזיר אותנו שידרו חיות ותשוקה לחיים, כאן אני יותר במצב רוח של לוויה. השחור סמלי לרזון הקיצוני שלהן  ואם אתיחס לעצמי כאל לקוחה פוטנציאלית, אז המחשבה שעוברת בראשי היא שאני ממש לא רוצה להראות ככה, לא נראה לי שכיף להן, ולכן גם לא בא לי לקנות את בגדי הים שהן לובשות. אבל זו כל המטרה של הפקות אופנה, לא? כנראה שמשהו פה בכל זאת השתבש בתהליך.

אחרי התכתבות מעניינית עם אישה ובלוגרית אחרת, הבנתי שאני ורצה להוסיף עוד נקודה לדיון. קודם כל שיהיה ברור- אני בעד מגוון ושונות, ומעריכה אסתטית את כל הביטוים של היופי הנשי, גם הרזה. חלק מחברותיי הטובות! אימא שלי רזה!:) 
וגם אני היתי שם ומתישהו בטח אשוב, לפחות לתקופה.
אבל אני יודעת איזה השפעה הרסנית יש לאידיאל הרזה הזה על הדימוי העצמי של ילדות, וכמה נשים בוגרות מרגישות מודרות ולא לגיטימיות כשהן מסתכלות בקטלוגים מן הסוג. ואז אני שואלת את עצמי- למה? זו הרי הפקה לבגדי ים בסגנון רטרו,רובם שלמים,מאוד מחמיאים, למה לא לקחת דוגמניות מלאות יותר? למה לא לקחת כל מיני דוגמניות? 
זה מכעיס אותי שלא נשמע קולן של כל הנשים, נשים שאולי שכחו שהן הלקוחות, למען השם. אני כותבת  בצורה די חריפה, ואני לא רוצה לעדן את זה, כי אני מקווה שכשמישהו בתעשייה יתקל בפוסט הזה, ובבלוגים שדעה דומה מופיעה שם, יקרא ויקשיב.
זה לא מתאים יותר חברים, התקופה השתנתה. כדאי שנדביק את הקצב לא רק בטרנדים אלא גם במה שעומד מאחוריהם.


לסיום,כדי להדגים לכם את הנקודה שלי ולשפר לנו קצת את מצב הרוח, אשים לכם כמה תמונות של מרילין, גם בתקופה הרזה שלה אגב, אך תראו כמה מעוררת תאבון..

התכוונתי לספר לכם גם קצת על הנפשות הפועלות בעולם התפירה הוירטואלי, אך זהו, התעצבנתי, ולמען הסדר הטוב אמשיך בפעם הבא. 

stay tuned and please, go and eat something:)