My End Of Summer Dress - השמלה של סוף הקיץ

הקיץ עבר בעבודה מול מחשב, עם רגעים קצרים של סיפוק כאשר גלגלתי את הכיסא שלי לצד השני של החדר ותפרתי משהו. גיליתי שבמקום להלחם בחשק שלי ליצור, "עד שאסיים את כל הדברים החשובים", דוקא לשלב את התפירה בין לבין לעבודה האינטלקטואלית עזר לי והמחשבות זרמו באופן קל יותר. 

The summer passed with me mostly working on the computer, with a few moments of grace when I rolled my chair to the other side of the room and sewn something. I found that instead of fighting the desire to sew "until I finish all the important stuff", letting my self make things actually helped me creatively in other spheres as well.

 לכתוב בלוג אופנה שבו אני תופרת את כל מה שאני לובשת לא פשוט. הכי מסובך זה למצוא זמן ומצב רוח מתאים לצלם ולהצטלם. כשאנו יוצאים אני תמיד מוכנה בשניה האחרונה (ומתאפרת באוטו), ולהתלבש במיוחד בשביל להצטלם נראה לי קצת מוזר.. לשמחתי בסוף הקיץ הוזמנו לפסטיבל קולנוע בסינגפור, והחלטנו לשלב את הנסיעה עם ביקור קצר בתאילנד לכבוד היומולדת שלי. התמונות האלה צולמו בקו פי פי, שאכן התגלה כגן עדן קטן עלי אדמות. מדהים איך קצת שמש, מים, אויר ומנוחה יכולים לעשות את הגוף והנפש מאושרים. כמובן שקצת מסאג' תאילנדי גם לא מזיק אף פעם.. 

One of the hardest parts of writing a fashion - sewing blog for me is finding the time and the right mood to take the photos. I am always late when we go out, and dressing up for no other reason than a photo-shoot feels too self-indulgent .:) Luckily we were invited to Singapore at the end of the summer for my husband's movie, and decided to add a little trip to Thailand on the way, for my birthday. These photos were taken at Koh Phi Phi, which actually turned out being a little piece of heaven. It is amazing what a little sun, sea, air and rest will do to your body and soul. 

המזוודה שלי הורכבה כמעט כולה מפריטים מעשה ידיי, וניסינו לנצל את הנופים היפים גם כרקע לצילום של ה"יצירות" האחרונות שלי. השמלה הזו מכותנה הודית (שקניתי דוקא בארץ) משלבת בצורה מושלמת בעיני בין הקיץ לסתיו, ולכן אולי מדברת אלי, ילידת סוף אוגוסט, במיוחד.. 

My suitcase was mostly filled with handmade garments and we tried to take advantage of some of the beautiful views on the way as a background for them. This dress, made of an Indian cotton, combines the lightness of summer with the colors of fall, making it the perfect end of summer dress. 

 את השמלה עיצבתי בהשראת שנות ה60 המאוחרות, שלצד שמלות מיני שובבות וילדותיות גם היו מאופיינות בשמלות מקסי מחויטות. החלק העליון מורכב מגזרת פרינסס המלווה את מיתרי הגוף, לה הוספתי מפתח סירה בצוואר וV עמוק בגב, והחצאית היא בגזרת A עם כיסים חמודים בתוך התפרים הצדדיים. הבד היה דק למדי ולכן תמכתי בו ממתחת עם כותנה לבנה ונושמת.

I designed this dress inspired by the 60's maxi dresses. The bodice is a fitted princess cut, to which I added a boat neck and a deep V opening in the back. The skirt is a long A line with two comfy side pockets. Since the fabric was on the thin side, I underlined it with some breathable cotton.

אני מרגישה בה.. מאוד קולית, אפשר להגיד. ולמרות שאת הגזרה הזו אפשר בקלות להפוך לשמלת ערב, זו בעיני שמלת בין הערביים המושלמת. בשנות ה60 היא יכלה להיקרא - שמלת המארחת, משהו יפה אך גם נינוח שאת זורקת על עצמך כשאת מזמינה אנשים לארוחת ערב אצלך בבית.

This dress make me feel .. cool, I might say. And even though this pattern can be easily turned into an evening dress, this fabric is more of a late afternoon dress. In the 60's they'd call it the hostess dress, as it is perfect for throwing on your self when you invited some friends for dinner. The easygoing 60's vibe is very Madmen season 6'sh, as I mentioned on my instagram first time I wore it.

נכון שאומרים שכל הקמטים והצלקות שלנו מספרים את הסיפור שלנו? אז את הצלקת הזו על היד קיבלתי תוך כדי גיהוץ של שמלה, כמעט לפני שנה, ואני אכן גאה בה. כל אחד והספורט האתגרי שלו.. :)

You know how they say that our scars and wrinkles tell our stories? Well I got this scar from steam pressing a dress over a year ago, and I am pretty proud of it. To each his own adventurous sport. :)

האי גרם לי לחשוב על הטבע שוב. משהו באופן הבלתי אמצעי שבו את פוגשת את הטבע שם, פתאום מחזיר לך את ההתפעלות הילדותית הזו מכל מיני תופעות (כמו גאות ושפל.. מישהו מבין את זה?) שבגילנו אולי כבר לוקחים כמובן מאליו. למען האמת יש לי כל כך הרבה רשמים מהטיול שאני עדיין ״מעכלת״, שאצטרך לספר אותם בהמשכים. חזרתי עם תחושה של עושר, לא חומרי (למרות שגם זה לא היה מזיק) אלא תרבותי וחוויתי. הידיים שלי בוערות לעשות דברים שוב, כל כך הרבה השראה קיבלתי.

The island made me feel connected to the nature again. Something about being outside of your comfort zone, a part of a beautiful place like that makes you think about the wonders of life again, and you feel the same sense of wonder, as once as a child.

I am still "digesting" this trip, that was very rich sensually and I will probably need to talk about my experiences during a few posts. My hands are itching to make things again, so much inspiration I brought back. 

 תודה לבעלי האהוב שנתן לי מתנה טיול כזה וגם סשן בלתי נשכח של צילומים.

This has been an unforgettable birthday and I have to thank my beloved for giving me this experience and a also such a wonderful photo session, to remember it. 

שבוע נפלא, ושנה טובה שתהיה לנו, הא?

good week everyone and a happy Jewish year to those who celebrate

:)

Sew For Victory Inspiration - Monica Bellucci in Malena

The deadline to Sew For Victory sew along is quickly approaching  and I am as usual doing lots of "life" things in between my sewing, haha. Anyway, I had to make a 40's inspired outfit, I have had a plan to do this for the longest time, and have quiet a few muslins and UFO's to prove it.

If I'll make it, I'll tell you what I think about the 40's, but in the mean while, here is my inspiration. In true spirit of the 40's "staple mentality" I did't have enough fabric to make a flared dress, so a different silhouette was born. No wonder, I have been an Italian beauty fan forever. I am using a vintage 40's pattern I got a while ago combined with my own slim skirt and the general direction here is the wardrobe of Malena, a character played by the divine Monica Bellucci in one of my favorite movies by Giuseppe Tornatore ( the director of Cinema Paradiso, if you have seen it). 

I love this film. It takes place in Italy during the war, and it's very very sad, but also very touching. It talks about the human evilness, female envy and male chauvinism  but also about the possibility of kindness and absolution. The end is quite human and consolidating, but there are some heart breaking scenes, so beware. 

Anyway, visually speaking, the film is full of beautiful Italian scenery and Mediterranean 40's fashion. Malena's wardrobe can be a school for any woman that wishes to look feminine and enchanting (although as the movie suggests, it's maybe not such a good idea to dress that nicely in a small wicked town).

My favorite design features of the time is the combination between the tailored elements and the softly draped shapes and fabrics. The flowing fabric of the blouse is supported by mildly padded shoulders (thus balancing the hips) creating a very feminine, but also a very comfortable and easy to wear look.  More on this in my next posts, mean while enjoy the inspiration and tell me if you like it too.

אחד הדדליינים החביבים בחיי הוא של תפירה. הלחץ היחיד שמופעל פה הוא לעשות עבודה טובה, שאני אהיה גאה בה, ואם אפשר ללמוד משהו בדרך. הפעם מדובר ב"תפירה בצוותא" (כינוי שלי ל -sew-along) שנושאו הוא שנות ה40. אם אתן מעוניינות לראות את הכללים ואת הפרויקטים, היכנסו לכאן ולכאן.

אני עומדת לסיים, בע"ה, שמלה, וההשראה שלי היתה המלתחה של הדמות שגילמה מוניקה בלוצ'י בMalena, סרט הקרוי כמעט על שמי. זה לא סוד שיש לי פינה חמה בלב ליופי איטלקי - נשים, מעצבים ונעליים משם תמיד מלהיבים אותי במיוחד. פעמים רבות אני נושאת את עיני להשראה משם, אולי משום שאיטליה (וספרד) מחברות בין המזרח התיכון שלנו לאירופה, שממנה באתי?

בכל  מקרה, המשימה שעמדה בפני מי שרצה להשתתף בתפירה בצוותא היא לעשות דברים גם ברוח התושיה והחסכנות שאפיינה את שנות ה40. לי היתה כמות מוגבלת של בד עבור חצאית מתרחבת קלאסית של שנות ה40, אז יצרתי היבריד מגזרת וינטאז' משנות ה40 אותנטית וחצאית בגזרה צרה מעשה ידיי (חסכנות ותושיה באחד!)

וכך נוצר לו סילואט שמזכיר לי את שמלותיה של מלנה, דמות מסרטו של ג'וזפה טורנטורה. אחד  האהובים עלי יש לציין, עצוב עצוב כזה, אך משאיר רושם לאורך זמן . הסרט מדבר על הצדדים המכוערים של האדם, צרות העין של נשים, השובניזם והניצול של הגברים, אך בסוף, למזלנו, מצליח להעביר מסר הומאני ומחזק חיים, כמו שדרמה טובה צריכה. אם לא ראיתם, חובה, אך ראו הוזהרתם. 

כחוט השני לסיפור העלילה עוברים המראות הפוטוגניים של איטליה והמלתחה המדגישה נשיות של מלנה. אמנם אחת המסקנות בעקבות הסרט שלא מומלץ להתלבש ככה בעיירות קטנות, צריך וכדאי לדעתי ללמוד ממנו מה זה בגד שמחמיא לגוף הנשי וקימוריו.

אחד המאפיינים העיצוביים החביבים עלי מהתקופה הוא השילוב הנוצר בין האלמנטים המחויטים לבין הגזרות הרכות והמלטפת את הגוף. זו היתה תקופה נפלאה של חצאיות A גבוהות, מכנסיים מתרחבים עם רוכסנים צדדיים וכריות כתפיים עדינות התומכות בבדים נשפכים (ומאזנות ויזואלית את האגן). יותר על כך בפוסט הבא שלי, לעת עתה תהנו מההשראה והגדנה לי אם זה עושה לכן טוב גם (שימו לב לאיזון בלשון המגדרית. חבל דק מאוד פה).

I will try to take my pictures in the dress, when it's done, and I will do my best to channel Monica Bellucci, without the (probably recommended) diets or plastic surgeries.

אני אשתדל לצלם את עצמי בשמלה, כשתהיה מוכנה, ולעשות כמיטב יכולתי לשדר את מוניקה בלוצ'י, ללא דיאטות וניתוחים פלסטיים (הבטח מומלצים..). 

Ciao, mi amore

(I want to say it in plural, but have no idea how..:))

צ'או, יקרים 

מועדים לשמחה

Canadian Tails, part two -Algonquin Park, Algonquin Mists and an Itsy Bisty of Country Chic - עלילות קנדיות, חלק ב: אלגונקין פארק ושיק כפרי

אני יושבת בקפה גרג, בסינמטק חיפה, מחכה לבן זוגי שיצא מסרט. בנתיים החלטתי לשחרר לאוויר כמה פוסטים שסבלו מדחיות רבות מדי בשל פרפקציוניזם בלתי אפשרי.

This post has been in my drafts for a more than a week. It's in Hebrew, I hope the English readers will forgive me this time and use the translation option. This the second part of our trip in Canada, that we spent in the Algonquin Park, staying at Algonquin Mists. We took the photos with our new Canon Rebel camera, that was a birthday present. I hope you like it.. :)

הפוסט הזה יהיה קצר במילים ורב בצילומים. בקנדה קנינו את המצלמה המיוחלת.. (Canon Rebel (something  (שם הולם, לדעתי).  הכירו את אלגונקין פארק, לא ממש פארק אלא יער עצום בגודלו, אגמים, דובים, צבאים, פטריות ושלכת.. :)

יש באלגונקין פארק המון מסלולים, כולם מבטיחים להיות יפים. אפשר לעשות טרקים ממש ולהשאר לישון בשטח, אפשר להשכיר קייקים, אפשר לדוג.. אני רוב הזמן היתי בחרדה שנפגוש דוב (הבנו שהשנה לא היו מספיק פירות יער ועל כן הדובים עשוים להיות רעבים) ולכן, וויתרנו על לישון באוהל. טיילנו הרבה ברגל וטיפסנו לכאן-

המקום ששכרנו לירח הדבש שוכן גם הוא באמצע יער פראי, ונקרא  אלגונקין מיסטס - Algonquin Mists.  באיזור יש הרבה בתים עם חלונות הפונים ליער או אגם מקומי כלשהו, להתאהב (ולהתקנא) בהם. הזוג שבביתם התארחנו עבר לכאן אחרי קריירה ארוכה (ומוצלחת כפי שנראה) בעיר. הבית בנוי ומעוצב בסגנון כפרי, עם רהיטי וינטאג' שהמארחת שלנו אספה במהלך החיים , חלונות ענקיים הפונים ליער וכמובן אח בכל אחד מהחדרים.

את ארוחות הבוקר גייל הגישה לנו על כלים שקיבלה בירושה מסבתא שלה, הצלחות הן הצ'יינה מהחתונה. רוב הירקות גדלים בגינה, והביצים כמובן אורגניות מאיזו חווה מקומית.  כל בוקר היא הפתיעה אותנו באיזה מאכל מקומי אחר. חזרתי ללא תיאבון, מין שובע כזה, של "מה כבר יוכל לרגש אותי?". קשה להיות בורגני.

 מנורות שמן..:) 

חוץ מלחפש דובים ביער, בילינו את זמננו הישיבה על המרפסת, קריאה ומחשבות על החיים. אני חושבת שאפילו הצלחנו קצת לנוח. המרחק עושה את זה, והאויר הקריר גם כן לא מפריע. 

הסתובבנו גם קצת ב"שכונה", אני לבשתי לי צבעי שלכת. 

This photo of Algonquin Mists Guest Home and Retreat is courtesy of TripAdvisor

אחד הדברים שהכי אהבתי בקנדה זה המים הקרים עימם שטפתי את הפנים בבוקר (מי שתיה אגב) והמים החמים שתמיד היו במקלחת.  כשקריר ומרענן בחוץ, עדיין חמים ונעים בתוך הבית. הגוף שלי נרגע, העור שלי זהר,  יש משהו באויר הקנדי שהוא ממש שלי, חלק מהדי.אנ.איי הלטבי.  העצים הירוקים, שלכת, סנאים, בתים יפים מעץ, אסטטיקה.. היתי רוצה להביא קצת מזה בחזרה לארץ. שנוכל לשכוח מכל הצרות ובאמת סתם לגדל עגבניות בגינה. שלא נאנח כל כמה שעות, בלי להבין על מה בדיוק, אלא פשוט נחיה, בטוב, ביופי, בעושר ובאושר. עושר לוא דוקא חומרי, אלא פנימי, יצירתי , וכזה שאפשר לחלוק ולהתחלק בו. זה מה שאני מאחלת לנו וכל מי שקורא את הפוסט הזה. שנה טובה, חברים.

Toronto Film Festival ,Honeymoon and the Blue Capris פסטיבל הסרטים בטורונטו, ירח דבש והקפרי הכחולים-

So the reason I disappeared for a month and have been a "very bad blogger" is that we went away to Canada for a couple of weeks for three very good reasons- A. Toronto film festival premiered my husband's first feature film, B. to spend some time with family there and last but not least C. our much delayed and anticipated honeymoon. I did take my laptop along in an attempt to get some work done and blog a bit, but we found out early in our trip that there would be no internet connection for us. I had to let go, and it was probably for the best.

אז הסיבה לכך שנעלמתי לאיזה חודש והיתי "בלוגרית רעה" היא שנסענו לקנדה לכמה שבועות, מכמה סיבות טובות יחד :א. הקרנת הבכורה הבינלאומית לסרטו (הארוך) הראשון של בן זוגי בפסטיבל טורונטו, ב. לבלות קצת זמן עם משפחה שגרה שם וג. ירח הדבש שהתערכב קצת.. שנה לא יכולנו להחליט לאן ניסע עד שבאה ההזמנה לטורונטו, ועימה ההזדמנות להרוג כמה ציפורים במכה (איזה ביטוי אכזרי זה..? עברית שפה קשה) כוונותיי היו רציניות עד כדי  שלקחתי איתי את הלפטופ, בתקווה למצוא קצת זמן לעבוד ולבלג בערבים, אך כבר במלון גילינו שהמחשב מסרב לקלוט את האינטרנט הקנדי. בקיצור, זה לא נועד להיות, ואולי לטובה.. 

Love a city with a streetcar. So far I know of 3- Riga, San Francisco and Toronto. Anywhere else?

The first week we hang out down town of Toronto, went to a bunch of film industry events, had good dinners, and saw as many movies as we could :) From the stuff we've seen I really recommend Frances Ha, by Noah Baumbach, which is like a breath of fresh air (I totally forgot I was a separated person by the end of it, thanks to Greta Gerwig's acting), and The Master, by Paul Tomas Anderson with Philip Seymour Hoffman, Joaquin Phoenix in Oscar winning leads. The first one is small and intimate, a very sensitive portrait of my generation (I believe), and the other is big, sometimes even self important, but still excellently made and does make you think, which is what every movie wants, I suppose. From the foreign ones we really wanted to see The Hunt, by Thomas Vinterberg, but we had our own premier or some other event to be at. So far it has been a big success, so the chances are we'll catch it here too. 

בשבוע הראשון שלנו נשארו בדאון-טאון טורונטו, שבזמן הפסטיבל הופך להיות מקום הומה אדם ופועם. העיר מגניבה, יש בה חשמליות וריח של אוכל טעים מכל פינה (תופעה מסקרנת ופחות מוכרת לי מישראל) ומה שהכי הרשים אותנו ובדיעבד הטעה את הערכתנו הכלכלית- היא הסושי המעולה והזול שלהם. באמת הכי טעים והכי נדיב בסלמון באופן שלא משפיע על המחיר.. בכל מקרה, רק שתדעו, שזה הדבר היחיד שזול שם. קנדה יקרה בטירוף.. יש בזה משהו אנטי יצירתי  בעיני. נגיד הסתובבנו בשכונות חמודות, חנויות יד שניה ואופנה היפסטריות, אבל אני לא מכירה היפסטר שיכול להרשות לעצמו לקנות חולצה ב200 דולר. לא אחד אמיתי בכל אופן.. בכל מקרה, אני לא יודעת אם זה המדד הנכון לשפוט לפיו מדינה.:)
אני מצאתי לי פורקן בחנויות התפירה  והבדים (עליהם יהיה פוסט נפרד), וגם יצא לנו לאכול טעים וטוב.


באוירת הפסטיבל הבינלאומי הכרתי כל מיני אנשי קולנוע חמודים, חלקם באופן מיסטי למדי היו אפילו מ-ריגה וחלקם באופן מיסטי עוד יותר למדו איתי ביסודי..(?) ולכן הגעתי למסקנה שקיים איזשהו קשר בין המדינה הזו לישראל ואפילו שהיא קצת בורגנית, טוב שהיא קיימת. (באמת הקנדים מודים לי עכשיו מעומק ליבם על האישור:)) טוב, מבלי ששמתי לב כתבתי פסקה שלמה של דברים שלא דיברתי עליהם באנגלית.. כנראה שזה אמור להשאר ביננו.

עכשיו לחלק המתורגם. יכולנו להיכנס למלא סרטים, שטיחים אדומים, הקרנות בכורה, מה שתרצו, אבל בימים הראשונים כל הזמן נרדמנו מוקדם, (יש דבר כזה ג'טלג והוא כנראה מתחיל אחרי 30) וגם הבמאי האישי שלי היה צריך קצת לעבוד, לפגוש אנשים, להתראיין ולהגיע לבכורות של עצמו.. ככה שפספנו די הרבה סרטים. בכל אופן, ממה שכן ראינו שווה לציין שניים. הראשון זה סרטו הקטן, השחור לבן והמרגש עד כדי כך שבכיתי מחצית ממנו (אבל אולי זו אני) של נח באומבך- פראנסס הא. יש שאומרים שהוא מזכיר את הגל החדש הצרפתי, יש האומרים שמדובר במנהטן החדש, יכול להיות, ויחד עם זאת, הוא אקטואלי, רענן ומעל הכול אוהב אדם, שזה מצרך נדיר בימינו. הסרט השני הוא המאסטר, עם פיליפ סימור הופמן ויואקין פיניקס בתפקידים גדולים, שעל אף יומרנותו הקולנועית, מצליח לספר סיפור יפה ומעורר מחשבה.בסופו נשארנו חלוקים בדעותנו  (לא לגבי הסרט, אלא לגבי מהותו של המאסטר), ונראה לי שזה סימן טוב לסרט.. סרט נוסף שממש רצינו לראות (ואגב- כל אחד בנפרד מהשני) הוא הנט (מצוד), של טומס וינטרברג הדני. בנתיים נראה שהוא מבטיח להיות מספיק גדול כדי להגיע גם לבתי הקולנוע שלנו.

Having had enough of urbanity, and after a nice family Jewish New Year celebration we took off to Niagara Falls. On the way we stopped at almost all the vineyards for a tasting (or a dozen.. luckily we were not driving) and the lovely Niagara On The Lake (If there is a heaven where people go after they retire, that's it, let me tell you) The town is full of old wooden houses like I have only seen in movies (The NoteBook, to be specific:)). 

טוב, אז אחרי השבוע העמוס הזה, פלוס ראש השנה משפחתי חמוד מאחורנו, נסענו לבקר בניאגרה. אני עדיין מוטרדת מהמחשבה של מה יקרה לרגשות של הקנדים אם יגלו שקראנו לשירותים שלנו על שם המפלים הי יפים שלהם..

בכל מקרה, אם אתם עושים את הטיול הזה פעם- תעצרו בדרך בכל הכרמים המדהימים שלהם, שמציעים טעימות, ותקנו לכם לדרך את האייס ויין (יין מתוק וטעים בטירוף הנעשה בתהליך מיוחד מענבים קפואים..). בדרך לניאגרה עצמה שוכנת הניאגרה על האגם (נו, זה לא מצחיק?), עיירה מקסימה (מעין גן עדן לפנסיונרים ( ורק הפרוטסטנטים הטובים ביניהם)שמגיעים אליו לאחר פרישתם). היא מלאה בבתי עץ יפים כאלה, שראיתי בעבר רק בסרטים.. (או ביומן, אם נדייק:)).

I can't say we enjoyed the Niagara itself much, I mean the Canadian part of the waterfalls is beautiful, but I kind of kept wishing in my heart for the Indians to be back instead of all the hotels, casinos and the fast food joints. So to escape the tourist trap we rented a couple of bicycles from a local shop and rode down the hill, following the river towards the lake. In addition to me lovin' bicycles (it is my horse:) it turned out being a fun and a beautiful ride. 

אני לא יכולה לומר שנהנינו מהניאגרה עצמה במיוחד. המפלים, ובמיוחד הצד הקנדי יפהיפים כמובן, אך כל הזמן קיוויתי בליבי שיחזרו האינדיאנים ויחליפו את כל בתי המלון, הקזינו ומסעדות האוכל המהיר שממלאים את המקום, ברכיבות שלהם על סוסים ופולחנות לנשרים המקומיים (או עוד כל מיני דברים שאני מדמיינת שאינדיאנים עושים). אז כדי לברוח קצת ממלכודת התיירים שכרנו לנו זוג אופניים ורכבנו לאורך הנהר, לכיוון האגם, למה שהתגלה כמסלול ממש יפה ומהנה. 

On the way we also found a brick wall (lovely background for a pair of blue jeans, doncha think?) and we gave a few trial shots to my new capri pants, made specially for the trip two hours before the flight (I kid you not). There is nothing like a chalange. Anyway, capris are my old disease along with the swimsuits, and I truly believe this is the most flattering shape of pants for the female curvyness. This is my own pattern that I keep experimenting with construction wise, but there is still a lot of work to be done to make it better (among which is using a side zipper the next time, making them a bit tighter, improving the facings and always wearing them with a bodysuit, when tucked in!:))

בדרך מצאנו אפילו קיר לבנים לצלם על הרקע שלו את מכסני הקפרי החדשות שלי. תפרתי אותם במיוחד לרגל הנסיעה, שעתיים לפני הטיסה. חברתכם הנאמנה אוהבת אתגרים. בכל מקרה, מכסני קפרי היא מחלה ישנה שלי. אני סמוכה ובטוחה שזו הגזרה המחמיאה ביותר לנשים (לפחות לכל אלו שישבנן בצורת אגס, או תפוח:)) הזוג הזה יושב לא רע, אך הן עדיין רחוקות מלהיות מושלמות. (דברים שיש לתקן בפעם הבאה- רוכסן צדדי, ולא אחורי, גזרה צמודה יותר, לשפר את העיבוד הפנימי וללבוש עם בגד גוף או חולצה קצרה בלבד :)!). 

הפאוץ' החמוד הזה וינטא' מחנות יד שניה פה בגבעתיים 

This little pauch is vintage, found at the local (Givataim) second hand

This post was a bit chaotic, I guess I am trying to organize my thoughts here. I have two more posts pending on Canada vacationing and local sewing supplies shopping which is my alternative to the regular & rather boring brand shopping. So stay tuned, and please comment if you have anything to ask, tell or whatever.

טוב, הפוסט הזה היה קצת כאוטי, אני מנסה לארגן את המחשבות שלי דרככם. יש לי עוד שני פוסטים בדרך על דברים שאפשר לעשות בקנדה, וגם על חנויות תפירה ובדים מקומיות - האלטרנטיבה שלי לקניות המותגים הרגילות והמשעממות למדי (לפחות עבורי). בקיצור, נשתמע בקרוב, שנה טובה ומתוקה ואל תשכחו להגיב או לשאול מה שבא לכם.

For those of you curious about my husband's movie, you are welcome to see it in Israel next Friday at the Haifa Film festival or wait for it to make it's festival round to your country:) It also will be back in spring for Toronto Children's Film festival. We are talking about a lovely and touching movie from a very talented and sensitive movie director :).

ולסיום- הפוסטר של בעלי הבמאי (וכשאני אומרת בעלות, אי מתכוונת מהצוית הפמיניסטית ביותר:) הקרנת בכורה ארצית ביום שישי הבא- 5.10.12 פסטיבל חיפה. אני יכולה לומר רק שמדובר בסרט מקסים ומרגש, כצפוי מיצירתו של במאי מוכשר ורגיש במיוחד :)

tfu tfu tfu or "knock on wood" 

חמסה חמסה חמסה

:)

Tweet