Sewing For Victory 40's Challenge Dress

I present you my Sewing For Victory dress.

שמלת שנות ה40 שלי עבור Sewing For Victory הושלמה.

As I mentioned in a previous post, I used the movie Malena as a reference, for this silhouette. I curled my hear a bit and kept the makeup light for the purpose of the image. 

כפי שהזכרתי בפוסט קודם, השתמשתי בסרט מלנה, כרפרנס לסילואט והשראה. סלסלתי את השיער שלי קצת והתאפרתי באופן קליל יחסית, כדי להתאים לדמות. לא רציתי להפוך למלנה בשלב ב של הסרט, אם אתן מבינות למה אני מתכוונת.

In the spirit of wartime "staple mentality" I had only enough fabric  for a straight skirt (the fabric is rayon). I used this cute vintage Mccall's pattern for the bodice, grading it up two sizes (using this book), and a skirt pattern I drafted a while back for my own body. I use it all the time now, adjusting patterns to my measurements. 

התיחסתי לפרויקט הזה לא רק כניסיון בעיצוב תקופתי, אלא כמסע קטן בזמן. אחד העקרנות המנחים של האופנה של התקופה היה עניין החסכון בבד, ולכן גם לי שני מטר של ויסקוזה (פלוס מטר אחד בצבע אחר לתחתית) היה אמור להספיק. החלק העליון של השמלה מבוסס על גזרת הוינטאז' החמודה הזו, והחלק התחתון על גזרת חצאית ישרה שציירתי לפי מידותי פעם ומאז השתמשתי בה במלא גרסאות. 

The designing was fun, but the best part was the construction. I imagined how women did their sewing in the 40's and followed the same limitations. No serger, no fusible interfacing, no invisible zipper, but yes to side lapped zipper, hand finished hem, a waist stay and self made shoulder pads. This put me in a true zen place. 

כל זה נחמד אך החלק הי כיפי היה התפירה. ניסיתי לדמיין איך הנשים בשנות ה40 תפרו, ולהגביל את העצמי באותה דרך. אז שום אוברלוק, או פליזלין נדבק או רוסכן נסתר. זה שם אותי במקום אמיתי של זן.

I added a little vintage brooch. I think my dress is as cute as Jil Sander's one, if not more. What do you think?

הוספתי סיכת וינטאז' כטאץ' אחרון. מה אתן אומרות יכול לעמוד בתחרות עם השמלה של ג'יל סנדר?  

I've came up with the idea, sewn the dress, took photos (my husband's beautiful work) and posted this post, all the while this little fatty rested in the sun. La vita bela indeed.

 אני חשבתי על רעיון, הוצאתי גזרה, תפרתי, הצטלמתי (בעזרתו המוכשרת של בן זוגי) וכתבתי פוסט - בזמן שהשמנמן הזה נח לו בשמש (כן, ככה הוא ימים שלמים:)). אכן לה ויטה בלה.

Anyway, 40's project done and finished:) I really enjoyed this sew-along, even though I only joined flickr today. I am really bad with all this technology, learning as I go (there are so many platforms..!) I hope it does get easier with time.
What I liked most is the fact Rochelle from Lucky Lucille  added a few more criterias to the sew along besides the fashions. I feel I really time traveled.

For my family the 40's were not the best times, my grandmother spent it fleeing the natzis in the forests and later working hard, far away from home to feed a little boy while grandfather went to war. (Can you imagine? I can't) All their relatives that stayed in Latvia killed meanwhile. So I am not into romanticizing this era too much. But I was thinking that maybe this is somehow what my grandmother would like to have been doing instead, making a pretty dress for her self, in an alternative reality. So I imagined that and dove into a retrospective healing, so to speak.

It's interesting how fashion comes back. We get to enjoy the 50's without necessarily being housewives, and we can enjoy the 40's minus the terrible circumstances. I call it liberating the fashion, how about that? 

So, see you soon. In Israel the holidays are over, tomorrow begins another work week. I will be busy, but promise to read all your comments! Let me know if you have any question too. I did not elaborate on the techniques too much, but if there is something you are curious about, be my guest!

Till soon,
yours,
Milenushka

בסכ"ה נורא נהניתי, ובמיוחד מהעובדה שרשל, יוזמת הפרויקט הקטן הזה הוסיפה כמה תנאים מעבר לעיצוב. הדבר היחיד שהיה לי קשה זה להצטרף לעוד אתר נוסף (flickr הפעם) על מנת לקחת חלק. אני הרבה יותר ברוח שנות ה40, כל הטכנולוגיות החדשות האלה מורכבות לי מדי. גם את טוויטר עדיין לא קלטתי עד הסוף..

רציתי להוסיף נקודה קטנה, או גדולה למעשה, לגבי התקופה הזו - שנות ה40. בקהילת התפירה ואולי במקום מסוים גם בקהילת האופנה נהוג לעשות לה קצת רומנטיזציה ולעתים אף גלוריפיקציה. לי קצת יותר קשה לשכוח מה סבתא שלי באמת עשתה בשנים האלה. לא בדיוק היה לה זמן להשקיע בתלתלים הנכונים בזמן שברחה מהנאצים עם בעל וילד קטן ביערות רוסיה. תוך ימים ספורים הם השאירו את כל רכושם והחליפו את מעט התכשיטים שהיו בכמה שקי מלח. הם עשו את כל הדרך מלטביה לאוזבקיסטן, שם סבתא נשארה לעבוד כדי להאכיל את הדוד שלי בזמן שסבא הלך למלחמה. כמעט כל המשפחה שנשארה בריגה נרצחה. כשחשבתי על זה הרגשתי כמה דברים. א. אשמה- למה? כי את זו אני תמיד מרגישה. אבל אז חשבתי לעצמי שאולי אני עושה עכשיו את מה שסבתא שלי באמת היתה רוצה לעשות בזמנו, בעולם או מציאות אלטרנטיבית. גם היא היתה רוצה לשבת בשקט בערב ולתפור לעצמה שמלה כיפית. אז עשיתי מעין הילינג לאחור. וכשכבר ישבה לתפור או לרקום, היתה עושה את זה עם הידיים האוהבות שלה, ועם הרבה סבלנות, זה בטוח.

בכלל כל העניין של האופנה וההקשר ההיסטורי - תרבותי שלה זה נושא מעניין. אנחנו יכולות להתלהב מעיצובים משנות ה50 מבלי שנהיה עקרות בית בהכרח, ואנחנו יכולות להנות משמלה משנות ה40 ללא הנסיבות הנוראיות. אני קוראת לזה שחרור האופנה מההסיטוריה שלה. מה אתן חושבות?

טוב, סיימנו להיום. סליחה לקוראי העברית שלקח לי קצת זמן לתרגם את הפוסט היום (היתי צריכה להירשם דחוף לפליקר ולשים שם לינק לבלוג).
שבוע עבודה חדש אצלנו.. אני אהיה די עסוקה, אך מבטיחה לקרוא את תגובותיכן ולענות -אם יהיו לכן שאלות, מחשבות או בקשות להרחבה.

שיהיה ערב נעים ועד הפסח הבא! סתם:) מה מאחלים בסוף פסח? 

היה שלום,

מילנושקה.