Tuesday, July 10, 2012

My Russian Blues or - Ulyana Sergeenko - הבלוז הרוסי שלי או



sourse
אם אוליאנה סרגיינקו לא היתה קיימת מישהו היה צריך להמציא אותה. אתם מכירים את זה שהנשמה שלכם שרה איזה שיר שאתם חושבים שרק אתם שומעים ופתאום מישהו שם בחוץ כאילו שומע ומתחיל לשיר אותו גם? (אני מודה שזה נשמע מוזר..:))  בכל מקרה - ככה זה עם אוליאנה סרגיינקו בשבילי, רק שבמקרה של אוליאנה זה לא שיר זו אופרה. או "בלט האופנה" איך שהיתי רוצה לקרוא לתצוגת האופנה שלה משנה שעברה.

If Ulyana Sergeenko did not exist, somebody would have to invent her. Do you know that feeling that your soul is singing an inner song that you think only you can hear? And then suddenly somebody out there "hears" it and starts to sing too? (Yes, I do admit it sounds a bit weird..:)) Well it's like that for me with Ulyana, only in her case it's not a song, it's an Opera, or a Ballet of Fashion, how I'd like to call her last year's fashion show. 


קשה להאמין, אבל למי שעדיין לא מכיר, מדובר בפריצה הגדולה של השנה האחרונה בעולם האופנה הגבוהה, השייך לאישה שעד לפני שנתיים היתה בעיקר צלמת ומוזה בעצמה.

It's hard to believe, but if you have not heard the name yet, we are talking about the biggest breakthrough of the year in the world of Haute Couture,  that belongs to a woman that up until recently was a fashion photographer and more of a Muse her self.


היא רוסיה, יפהיפיה, ואשת בוהמה וחברה מוסקבאית, שמעצבת ולובשת את הדגמים שלה. אפשר להגיד שהיא המשווקת הטובה ביותר של הקולקציה שלה. אין אף דוגמנית שמעוררת השראה ורצון לקנות את כל הבגדים של אוליאנה יותר ממנה. 

She is Russian, gorgeous and a known social figure of the Moscow Bohemia, that designs and wears her own models. I would say she is her own best seller and presenter, cause no one looks more beautiful and inspiring in her outfits than Ulyana.  



אוליאנה נולדה ב1981, באוסט'- קמינוגורסק במזרח רוסיה . ב2008 היא התחתנה עם דניאל חצ'טורוב, "נסיך" או ביליארדר רוסי, כמקובל באגדות של ימינו. אך בניגוד להרבה נשות עשירים אחרות, במהרה כבשה לעצמה שם עצמאי כאשת חברה בעלת סגנון ונוכחות מיוחדים.

.Ulyana was born in Ust'-Kamenogorsk in 1981, in the eastern part or Russia. In 2008 she married Daniel Khachaturov, a Russian "prince" or a bilioner, like in our modern fairytails. But unlike many other rich wives of, Uliana soon won a respected place of her own as a lady of great taste and style



בביקוריה בשבועות האופנה בלונדון, מילאנו ופריז, היא כבשה את ליבם של בלוגרי האופנה המערביים שהעריכו את טעמה וסגנונה הנוסטלגי והרומנטי. חצאיות השופעות המדגישות את המותניים בסגנון הניו לוק, הצמות בשיערה, פריטי הוינטאז', המטפחות ואביזרים מיוחדים נוספים הדליקו שוב את העניין באופנה הרוסית וזיכו את אוליאנה בכינוי The Russian It Girl .


While visiting the Fashion week in London, Milan and Paris, she won the hearts of the western fashion bloggers that have appreciated the good taste and her nostalgic - romantic style. The full skirts emphasizing the waist, the braided old fashioned hair, the vintage items and unusual accessories like the scarrves she loves, awoke a renewed interest in Russian fashion and Ulyana was named The Russian It-Girl.


sourse



בשנת 2011, אוליאנה פתחה מותג אופנה משלה, הנושא את שמה. באוקטובר 2011 נפתחה חנות הקונספט הראשונה במוסקבה ולפני כשבוע בפריז אוליאנה ערכה את תצוגת הקוטור הראשונה שלה שנחלה הצלחה גדולה ועוררה עניין בעולם האופנה.


In 2011 Sergeenko opened her own brand of clothing named Ulyana Sergeenko. In October 27, 2011 a first concept store in Moscow started caring the brand "Ulyana Sergeenko". A week ago Ulyana has presented her first Couture show in Paris, that was a big success and awoke a great world wide interest.




 these were inspired by our soviet school bags I bet, I miss them too:)

אני מקווה שבזכות העניין באוליאנה אולי יחזרו לאופנה שיער אסוף, צמות, שמלות ארוכות, מטפחות וסגנון אלגנטי באופן כללי. אני אוהבת קצת דוסיות באופנה, את המשחק בין המכוסה לגלוי, את הפשטות האלגנטית של הדגמים שלה והעובדה שמי שלובשת אותם מרגישה כמו גיבורה ברומן רוסי. מעבר לנשיות המקסימה, יש בזה משהו רומנטי, נוסטלגי ואף דרמטי במובן הספרותי של המילה. מה שבטוח מדובר בבגד של הגיבורה הראשית ברומן.


I hope that the interest in Ulyana will bring back to fashion the pinned up hair, the braids, long dresses, scarves and elegance in general.I love the covered body element, the game between the shown and the hidden, the elegant simplicity of the models, and the fact that whoever is wearing them feels as if she is a character in a Russian novel. Beside the charming femininity, there is something romantic, something nostalgic, and even dramatic in these silhouettes. You can be sure these outfits belong to the main Heroine of that novel, one to remember.


sourse
ויחד עם ההערכה שלי לדברים שהיא עושה, אני שונאת טרנדים. התרגום שעשוים לעשות לזה קסטרו או רחוב אלנבי יהפוך את כל היופי הזה למשהו נדוש וזול. הבדים הזולים, התפירה החובבנית, וההמונים שפוקדמים את החנויות מאוד הורסים את התיאבון. מה גם שההמון לא לומד את העיקר, וזו העדינות, הטעם הטוב, הפרטים הקטנים.

גם בהערצת האישיות של אוליאנה יש משהו מסרס בעיני. באיזשהו שלב זה מתחיל להרגיש ריקני יותר מאשר ממלא או נותן השראה. ועל מנת להתגבר על הריקנות, צריך לצאת ממה ראית וליצור משהו משלך. זו הסיבה שאני מעדיפה לראות את התצוגות של אוליאנה, מאשר לבהות בתמונות שלה על גבי המסך, מכיוון ששם אפשר להרגיש ממש התעלות. אני אוהבת את ההשראה שלי מגיעה מבפנים.

But with all my appreciation to the things she makes, I hate trends. The mass's translation to what it is that makes Ulyana so popular, will probably destroy all the authentic meaning of her style. The cheep fabrics, the quick sewing and the crowds that fill up the department stores will kill any appetite. The most subtle and essential will be lost in the translation, and that's the gentle elegance, the balance and the details.

I also think that there also something anti- creative in obsessing so much over Ulyana's image. At some point it causes more emptiness than inspiration and to feel alive again, one has to get out of the admiring state of mind and make something on his own. For this reason I enjoy watching the fashion shows more than looking at numerous images. I like my inspiration coming from within.





אני חייבת להודות שהפוסט הזה לקח לי הרבה אנרגיה נפשית. משהו בשלמות של אוליאנה, הוציא ממני את הצדדים האובססיביים והפרפקציוניסטים ביותר שלי. אני חושבת שעכשיו הוא מוכן. אפשר להפסיק לתקן:) אני ממש מקווה שנהניתם ממנו, וקיבלתם בדיוק את הכמות ההשראה הנכונה. כרגיל אשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים.


I must admit that this post took a lot of my mental energy. Something about the perfection of this woman has awoken some of my most perfectionist and obsessive qualities. Well, I think now the post is finally good enough. I can stop fixing:) I really hope you enjoyed it, and got just the right amount of inspiration as needed. As usual, I'd love to hear your thoughts.

more images on my Pinterest



Wednesday, July 4, 2012

Free Patterns / part a - גזרות בחינם / חלק א



בפוסט הזה אספתי בשבילכם את מיטב המציאות שלי מרחבי הרשת, מבלוגים שאני קוראת ואוהבת. תשתמשו בכיף, תפיצו, ואל תשכחו לתת קרדיט.

Iמ this post I have collected for you the free treasures from my favorite sites and blogs. Enjoy, share and don't forget to credit!

הגזרות הראשונות שייכות לוורה ונוס, מעצבת תלבושות מוכשרת, מומחית בעיצוב היסטורי, שבאופן מקסים ונדיב מאוד מצידה, גם חולקת חלק מעבודותיה עם הקהילה התופרת. 


The first couple of patterns are from Vera Venus, a wonderfully talented historical costume designer, who is also generous enough to share her creations with the sewing community.


30′s/40′s Retro style mini cape pattern 
1930′s Circular Knicker Instructions
לגזרות ויצירות יפהיפיות נוספות מוורה ונוס, תבקרו בבלוג שלה.
For more beautiful patterns and creations by VeraVenus, visit her blog.

הגזרה הבאה גם שייכת לתחום האהוב עלי - Retro Lingerie - היא אחת היפהיפיות שראיתי, והיא באדיבות תדמיתנית ובלוגרית ניו זיילנדית, שהבלוג שלה הוא אחד מבתי הספר הטובים לתפירה מתקדמת שתמצאו.

The next pattern, from one of my favorite categories- Retro Lingerie, belongs to Sherry, designer and pattern maker from New-Zealand, who writes one of the best advanced sewing blogs I encountered.

Ruby Slip pattern / Variations 
            
הזוג הבא מגיע מבית Colette Patterns, חברת גזרות קטנה ומקסימה, בבעלות שראי מיטניק, התופרת המוכשרת, יזמית והמחברת של אחד מספרי התפירה האהובים עלי בעולם - The Collete Sewing Handbook.


The next couple comes from Colette Patterns ( a name you must all know) with the lovely Sarai Mitnick behind it, a gifted seamstress, a business woman and the writer of one of my favorite sewing books ever- The Collete Sewing Handbook.

The post - הפוסט / The Sorbetto Top pattern

Madeleine Mini- Bloomers 

לגזרות נוספות והדרכות רבות ומגניבות היכנסו לבלוג של קולט.
 For more free patterns and LOTS of cool tutorials, visit Colette's blog.


כבר הזכרתי את הבורדה סטייל מגזין כאחת הקהילות האהובות עלי ברחבי הרשת. בתוך עשרות הגזרות המקסימות של המגזין מסתתרות גם לא מעט גזרות חינמיות, הן של המגזין והן של חברי הקהילה. כל מה שצריך לעשות כדי להוריד אותן זה להצטרף. יש לי הרבה גזרות אהובות משם, אך החלטתי להתחיל מכמה קיציות ואקטואליות במיוחד.

I have already mentioned on this blog the Burda Style Magazine, one of my favorites online communities. Inside the dozens lovely magazine patterns you can also find quite a few free ones, generously shared both by BurdaStyle and by the members. Here are a few for the summer-


Corset Primavera by Leny Rocha

Lace tanga panties by Sew Fast
A variation of the Helena Skirt by laracrj

זהו רק חלק קטן מתוך האוצרות הנמצאים ברחבי הרשת, ואני הולכת לשתף אתכם ברבים אחרים, כמנהג קבוע בבלוג. הפוסט הזה יהפך לדף קבוע ותוכלו להיכנס ולהתעדכן ברשימה המתרחבת ב"דפים" בצד הימני העליון של הבלוג.
אני מציעה לכם להירשם לבלוג (בלחיצה על join this site) ותצטרפו לדף הבלוג בפייסבוק על מנת שתוכלו לקבל עדכונים ולהשתתף בהגרלות המתקרבות.

This is only a small part of the wonderful treasures available for free online, and I will be sharing with you many more on a regular basis. This post will become a  permanent  page, so you'd be always be able to find it at the top right  corner of the blog. Please follow this blog by pushing the join this site button and join the fan page on facebok to receive updates and be notified of the upcoming giveaways. 


לנוחיותכם, ניתן יהיה למצוא את כל הגזרות הנ"ל בלוח שלי ב-Pinterest,  תעקבו אחריי על מנת לקבל עדכונים על גזרות חדשות.

For your convenience, you can also find these patterns on my Pinterest board.  Follow me to get frequent updates and news.

Happy 4th of July to my American readers!


Saturday, June 30, 2012

My white eyelet Italian summer dress -שמלת הקיץ האיטלקי שלי


היום אספר לכם  קצת על השמלה הלבנה שתפרתי לא מזמן. לבשתי אותה ביום חמישי האחרון, כשנבחרת איטליה ניצחה בחצי גמר ליגת האלופות (לא שאני רומזת שהאירועים קשורים..) ועל כן הפוסט יהיה מוקדש לה. :)

את הבד מצאתי בנחלת בנימין, בחנות שמתמחה בכותנה שמייבאים מהודו. כשראיתי אותו חשבתי על קיץ דרום איטלקי וענבים מתחת לכפות רגליים. 



                                       Scandal in Sorrento, 1955  

כמות הבד היתה גבולית, אבל לקחתי סיכון בכל זאת. בעיקרון כדי לחשב מהר בראש כמה בד צריך לשמלה, מכפילים את האורך הרצוי שלה (מהצוואר עד הברך, עד הקרסול) בשתיים, פלוס כמה סנטימטרים עבור המכפלת. כדי שזה יעבוד, צריך לשים לב שהבד שבחרתם רחב מספיק -מכיל את הרוחב שלכם פעמיים, פלוס כמה סנטימטרים עבור התפרים. 
במקרה של השמלה הזו החלק התחתון עשוי ממלבן רחב שמתאסף יחד, ולכן הבד היה צריך להיות רחב במיוחד. כשעושים חצאיות מכווצות כאלה בדרך כלל נהוג לקחת את רוחב האגן, להכפיל ב2- 2.5 , והוסיף קצת לתפרים. כאן זה קצת פחות מכפול 2, אך הסתדרנו. 




את הבד עם החורים הרקומים (eyelets) חיברתי לבטיסט לבן ותפרתי אותם כאילו היו שכבה אחת. במקום הבטנה שמציעה הגזרה, ציירתי לי רצועות עיבוד פנימיות (facings) אותן חיזקתי בפליזלין בד- אריג (woven fusible underlining). השימוש בשכבת בטיסט (underlining) אפשר לי בקלות לחבר את שולי הבד אליו, מבלי שזה יראה בחלק החיצוני של השמלה. 




הגימור של החלק הפנימי עשוי כמעט לגמרי בעבודת יד, גם הרוכסן ומכפלת, ואני מאוד גאה בכך. מסתבר שככל שמשקיעים יותר בשמלה- זמן, אנרגיה, סבלנות , כך היא הופכת ליקרה יותר (תרתי משמע:)). 



הגזרה של בורדה רחבה למדי והיתי צריכה להצר אותה כמה פעמים, וגם להעלות קצת את קו המותן, זאת על אף שבחרתי במידה שלי. תיאורטית יכולתי למנוע מעצמי את העבודה הזו אילו היתי עושה דגם (toil/muslin) מבד גולמי ובודקת כיצד הדברים יושבים. אבל רק לעתים רחוקות אני עושה זאת.
בדרך כלל אני עושה מדידות עם הגזרה מנייר (the old "vintage" way), ובודקת כיצד קוי האופנה ממוקמים. אחר כך לרוב אני אעדיף ישר לתפור, בהתחלה בתפר ארוך שאפשר לפרום בקלות (basting stitch) , כדי לעשות שינוים. את השינוים המשמעותיים אני ממסמנת בחזרה על הגזרה, על מנת לא לחזור על העבודה בפעם הבאה שאשתמש בה. 
הסיבה שאני לא עושה את הדגם היא לא רק עצלנות וקוצר בזמן. הרבה פעמים זה מסובך למדי למצוא בד גולמי שמחקה באופן מדויק את התנהגותו של הבד שנבחר לשמלה, ואפילו כמה אחוזי לייקרה באחד מהם עשוים להפוך את הההשוואה ללא רלוונטית. סיבה נוספת היא שזה חסכוני וירוק יותר בעיני - אם כבר תופרים משהו, אז לפחות ללבוש אותו :).



לסיכום, אני די מרוצה מהתהליך והתוצאה. השמלה יושבת טוב, והיא מיוחדת מספיק כדי שנשים ברחוב יסתכלו עליה כמה פעמים בשביל לזכור ולחפש בזארה. היא מאוד רומנטית, וסקסית.., אך על מנת באמת לזכות לכל התהילה שמגיעה לה היא תחכה לקיץ שלה באיטליה:) 



                                   Scandal in Sorrento, 1955



אני חייבת לכתוב פוסט שלם על האישה המופלאה הזו.. מדובר באחת ההשראות הגדולות שלי. גם על השמלה שהיא לובשת צריך לדבר, זו קונסטרוקציה לא פשוטה- כדי ששמלה תדגיש בצורה כזו את המותן, מבלי לגלות את המחוך מבחוץ. למישהי יש רעיון?


למי שמתעניינת בגרסה האנגלית של הסיפור, ניתן למצוא אותה ב-BurdaStyle. מעבר להיותה מקור טוב לגזרות, בורדה-סטייל זו קהילה חמה של תופרות ותופרים מכל העולם, שמגיבים ועוזרים אחד לשני, משתפים בגזרות, הדרכות או סתם חוויות, והיא מאוד מומלצת למי שמחפשת "בית" בתחילת דרכה היצירתית. 

לסיום, יש לי התלבטות קטנה לשתף אתכם בה.
החלטתי לכתוב בלוג בעברית, אך יחד עם זאת ברור לי שאני רוצה להיות בקשר גם עם הבלוגריות דוברות האנגלית שאני מכירה. לצערי הגוגל טרנסלייטור עדיין מאוד צולע, ולי פשוט אין זמן לתרגם את כל התכנים, וגם נראה לי שזה יהפוך את הפוסטים למסורבלים. 
אשמח לשמוע מה אתם חושבים- בעד ונגד בלוג עברי/אנגלי/מעורב.., וגם אם יש למישהו רעיון או דוגמא לבלוג דו לשוני מוצלח ומתפקד.

בנתיים שיהיה שבוע טוב,
כמה מהר נגמר הסופ"ש.. :)



Wednesday, June 27, 2012

Stuffed peppers & Sewing supplies - פלפלים ממולאים ורשימת קניות לתופרת המתחילה


הפלפלים:





המתכון שייך במקור לפ., אימא של בעלי, שהיא בשלנית מן השורה הראשונה. אני הפכתי אותו לשלי בכמה שינוים קלים, וכיוון שאני מאמינה בחופש קולינרי, אני בטוחה שאפשר לשחק איתו עוד הרבה. גם פירה הכינה אותו בהשראת הפלפלים הבולגרים שיעקוב, אבא של בעלי, אכל בנסיעתו.
אני חולה על פלפלים קלויים באופן כללי. כשיש לי כוח אני שמה אותם בתנור, מוציאה אחרי שעה, מקלפת, חותכת, מוסיפה קצת מלח ושמן זית. אם מניחים עליהם בולגרית או פטה, הם בכלל נמסים בפה.
פעם עשיתי אותו הדבר עם בשר ואורז, ויצא מעולה. כלומר לא בישלתי אותם בסיר גדול כמקובל, אלא זיווגתי בין המתכון של פלפלים קלויים לאורז ועוף שכבר היו לי.
אך הפעם מדובר במאכל צמחוני פר אקסלנס:
לוקחים בן זוג אחד וחתיכת דלעת. מבקשים ממנו לגרד אותה בזמנו הפנוי. למי שאין בן/בת זוג ועדיין רעבים, אין מה לעשות, צריך בנתיים לגרד לבד.. אבל לא להרבה זמן! חכו שהריח של הפלפלים יתפזר במסדרון, זה ימשוך הרבה מתעניינים:)
מערבבים אותה עם פטה/בולגרית/ (אני עשיתי חצי חצי עם רוקפור) וביצה טרופה בתפקיד הדבק
מכניסים את התערובת לתוך חצאי פלפלים (אני חושבת שעדיף אדומים, אך פירה, ששמעה שפרסמתי את המתכון, מתעקשת שיהיו ירוקים. לדעתה זה נכון יותר מבחינה צבעונית (ירוק והכתום של הדלעת..))
מלח, קצת שמן זית על נייר אפייה, ולתנור
45 דקות בחום בינוני+ (לנו יש רק מספרים על התנור- אז אני שמה על 7-8)
להוציא ולאכול. הדלעת נאפית בגלל שהיא מגורדת דק, הכול מתערבב שם עם הגבינה, הפלפלים למטה אפוים, רכים ומתוקים.. תענוג.
בתאבון!

וכעת לחלק השני, שאני מקווה שיהיה מעורר תיאבון לפחות כמו הראשון.


הרשימה של התופרת המתחילה:


1. מספריים לנייר ומספריים לבד. עם הנייר גוזרים רק את הגזרה, עם הבד רק את הבד:)
אופציונאלי אך מאוד נחמד-
א. מספרי זיגזג- הם מונעים פרימה של חלק מהבדים, אז למי שאין אוברלוק, או לא רוצה לעשות תפר זיגזג על הקצוות, זו אופציה קלה וזולה יחסית.
ב. גלגלות חיתוך (לי יש בשני גדלים 45 ו28) שהופכים את כל עבודת הגזירה להרבה יותר מהירה ונעימה. 
אני הסתדרתי מצוין רק עם שני זוגות מספריים במשך הרבה זמן ורק לאחרונה החלטתי לפנק את עצמי. מכיוון שהגלגלות מצריכות קניה של לוח חיתוך מתרפא (כמו בתמונה) זו הוצאה לא קטנה, אז עדיף לחכות קצת.
לוח חיתוך - ארטא נחת בנימין 83, מספריים וסכיני גלגלת - יוחנן סידקית, כפר גלעדי 17, ת"א.






2. סיכות למיניהן
אספתי כאן עבורנו את כל הסיכות שיש לי. התחלתי משמאל לימין. בהתחלה שלא הבנתי את ההבדל קניתי את הסיכות הפשוטות, עם ראשים מטאלים קטנים- אתן רואות שהן באות בקופסה עם כרית פרלון קטנה.
אח"כ קיבלתי ערכה שהרכיבה לי חברה, שכללה בין היתר קופסה קטנה עם מגנט וסיכות עם ראש פלסטיק. אלה סיכות טובות למדי, אך הן לא מחזיקות הרבה זמן והפלסטיק נמס מתחת המגהץ. היום אני משתמשת בהן לנייר.
הסיכות הכי טובות שמצאתי בנתיים בארץ (שמעתי שיש עוד יותר טובות בחו"ל:)) מיוצגות כאן בשתי הקופסאות מצד ימין. אלו סיכות גרמניות, עם ראשים מזכוכית. הקטנות משמשות אותי לרוב, ובגדולות משתמשים לבדים עבים יותר.
הן כמעט ולא משאירות סימנים על הבד, ואפשר לגהץ אותן חופשי.






אתן רואות כאן גם כרית סיכות שהכנתי מבד קטיפה שסבתא שלי, מירים (או מניה, כמו שנהוג אצלנו) רקמה. היא היתה אישה מוכשרת וחכמה מאוד, ואני זוכרת אותה בעוצמה רבה כי גרנו כולנו יחד, והיא היתה מטפלת בי באהבה גדולה. כל יום בשמונה בערב היתה לנו תוכנית ילדים שנקראה "לילה טוב קטנטנים", היו שם כמה בובות יד מדברות ואח"כ הראו חצי שעה של סרט מצויר. "נו פוגודי" למי שמכיר וחבריו. אז בזיכרון שלי אני יושבת על המיטה, בחדר שינה שלה ושל סבא, בוהה בטלויזיה והיא מאכילה אותי דייסת קוואקר. ואני שלווה.



הכרית בשבילי היא מין פיסה ממנה, מהידיים שלה, מהזמן והאנרגיה שלה, שעוזרת לי להרגיש אותה קצת יחד איתי. כשאני רואה את עבודת הרקמה הנהדרת שלה, אני גם מזכירה לעצמי מה זה סבלנות ואורח רוח אמיתיים, תבלינים כה חשובים במלאכת יד.

בצד ימין אפשר לראות את הכרית הקטנה ליד שאפשר גם למצוא ביוחנן. זה די נוח עד שמתחילים במדידות, אז אני תמיד נתקעת עם הסיכות איפשהו. אפשר גם להכין אותה לבד- בעזרת חתיכת בד, קרטון, פרלון וגומיה.



3. נייר שעווה להעתקה וגלגלת עם שיניים כהות
נייר שעווה.. כמה חיפשתי אותך:) בהתחלה גיליתי רק את הצהוב, הוא לא נראה על כל הבדים. כמעט והזמנתי אותך מארה"ב ואז גיליתי במרכז התפירה, נחלת בנימין פינת אחד העם, כמה בנאלי, ערכות של בורדה. בכל ערכה שני דפים גדולים- אדום כחול או לבן צהוב. לי יש את שתיהן, כל בד ונייר ההעתקה שלו:)
גלגלת אפשר למצוא כמעט בכל מקום, רק לשים לב שקונים את זו עם השיניים הקהות ולא החדות (שנועדה לתדמיתנות, שלב ב בתוכנית ). מה עושים עם שניהם? מניחים בין הגזרה לבד ומעתיקים את כל הסימונים. אני מקווה לעשות הדרכה מפורטת בקרוב.




4. גירים ועפרונות לסימון על בד

גם הם שייכים לאותה קטגוריה של העברה של המידע מהגזרה על בד. לפעמים סתם רוצים לרשום משהו קטן, או לחזק את הקו מהגלגלת. אני יודעת שיש גם טוש נעלם שחלק מהתופרות משתמשות בו, אך אני חוויתי טראומה קטנה עימו, ממש לפני החתונה שלי וקצת חשדנית לגבי הסגולות שלו.





5. הכלי שמשתמשים בו הכי הרבה במטבח התפירה- הפורם

מה אני אגיד לכן, תקנו ישר כמה. ככל שאני תופרת יותר, אני לומדת להיות יותר זהירה וסבלנית ועדיין אני משתמשת בו המון.
בכלל בתפירה יש משהו מחנך, שנוגד קצת את אופן ההתנהלות המודרני. היא דורשת הרבה סלנות ולומדים להנות מן התהליך, מן המלאכה, מן עדינות. תפירת קוטור, או "אופנה עלית"- אומרת שתופרים לאט, ביד, בזהירות, עם הרבה מדידות ביניים, ובסוף מקבלים בגד שכאילו יצא מבית דיור. זה כל כך כיף, כל כך ממלא ומספק, ששום קיצורי דרך לא ישתוו להרגשה הזו. ובכל זאת, כדאי לרכוש פורם, כי תמיד נחמד שיש דרך לתקן.



6. סרגלים

כאן אספתי את כל הסרגלים שלי, אבל למען האמת אפשר להתחיל מסרגל ישר פשוט. ככל שהתקדמתי חיפשתי כלים שיקלו עלי, ואני משתמשת היום בכולם, אך יותר לצורך תדמיתנות מאשר תפירה. הפעמים היחידות שצריך להתשמש בסרגל בתפירה מגזרה מוכנה היא כשעושים שינוים - מקטינים או מגדילים אותה, לפעמים צריך לאחד את הקוים  ולפעמים הקוים האלה לא ישרים אלא מעוקלים.
אם קונים, עדיף בארטא, נחלת בנימין, יש להם מבחר ומחירים יחסית שפוים (+15% הנחה לסטודנטים). מקור נוסף אפשר למצוא כאן. הכי טוב להתחיל מסרגל ישר- ארוך יחסית, ושקוף, וסרגל עקומה צרפתית (השני מימין). עם הסרגל המעוקל השני מציירים חצאיות ומכנסיים.





7. מגהץ אדים וכרית חייטים- באנגלית tailor's ham- החזיר של החייט, בגלל הצורה הפסטרמית.
חשוב נורא לגהץ- או יותר נכון ללחוץ באמצעות מגהץ אדים על התפר ישר אחרי שתופרים, כדי שהבגד יראה מקצועי. את התפרים המעוקלים אנחנו מגהצים פתוחים על משטח שמדמה את הצורה העגולה שלהם. מכאן הדימוי :)
אני הכנתי את שלי לבד (מצד ימין לבד) אך לפני שעשיתי זאת השתמשתי במגבת מגולגלת (משמאל), גם אפשרי.




8. בובת דיגום

בובת דיגום זה שלב מתקדם יחסית, אך אני ממליצה לכל אחת. זו שרואים כאן, בדירה הישנה שלי ביפו, קנה לי בן זוגי היקר, מאחת מהחנויות ברחוב שלמה. היא עולה בסביבות 300 ש"ח, עשויה קלקר ובאה במידה קבועה של 38. מה שבדרך כלל נהוג לעשות- זה לפטם אותה עד למידה הנכונה ואז לכסות בבד סריג. לשם התחלה אפשר גם להכין בובה מא' עד ת', ראו הדרכה כאן. ולמי שרוצה להשקיע יש גם בובות דיגום מתכוונות. מעבר לפונקציונאליות שלהן, הן הופכות את החדר לסטודיו ועושות חשק ליצור.




9. גזרה

יש כל מיני גזרות.. רובן מתחלקות ל3 קטגוריות: מעטפה (וינטאז' ועכשיות), מגזינים (בורדה, בורדה סטייל ודיאנה מודן (הגרמנים) בוטיק האיטלקי, פטרונס הספרדי ואחרים), וגזרות PDF להורדה. אני מקווה לתאר איך עובדים עם כל אחת מהן במהלך השנה, תוך כדי פרויקטים. זה צילום של בורדה מ2011, המתורגמת לרוסית, אך ניתן למצוא בארץ גם באנגלית (סטימצקי, צומת ספרים) פעם היתה אפילו מהדורה בעברית, אך היא נסגרה ב91, ככל הנראה התקופה שבה גססה התפירה הביתית בארץ.
מה באמת היה לתפור בשנות ה90? המיין סטרים היה מכוער.. ואני עצמי היתי בקטע גרנג'י, שלא הצריך תפירה, רק קריעה. 



בשנה שעברה החלו להוציא בארץ גם את גזרה עולמית, שאולי תמצא חן בעיני מישהי. לדעתי היא קצת מסובכת למתחילים, אבל בעברית ועל כן- אני מפרגנת מכל הלב.


10. בדים, חוטים, רוכסנים, כפתורים ומחטים






בד מוסלין (muslin fabric) זהו בד כותנה גולמי, או בד זול שדומה במאפיניו לבד שממנו נתפור את השמלה. כדאי תמיד להכין דגם ניסיוני (muslin או toil), ואני לעתים מעדיפה לעשות את זה מבד אופנה רגיל, ולא גולמי, כדי שאוכל ללבוש את מה שהשקעתי בו עבודה, ואז נגיד לשפר את הביצועים בפעם השניה שאני תופרת את משהו מהגזרה הזו. זה גם חוסך זמן ועבודה, וגם ירוק יותר לדעתי. כשמדובר בבגד מבדים יקרים, שלא סביר שתרצו להכין פעמיים, כדאי תמיד להכין דגם ניסיוני (מוסלין), זה עוזר לתרגל את כל הפעולות, התפרים המסובכים, והכי חשוב- לבדוק את ההתאמה של הבגד- the fit.

את הבד העיקרי- the fashion fabric, רצוי לבחור לפי ההמלצות של הגזרה. קיימים מאות סוגים של בדים, ולצערי הסוחרים שלנו בנחלת בנימין לא מבינים את מקצועם לעומק ממש, וגם אם כן לרוב לא יכירו את השמות האנגליים. לפעמים ימכרו לכם דברים לא איכותיים בהתחלה, ו"ידחפו לכם" בשיטות הים תיכוניות שלנו. רצוי להצטייד בחברה ובגישה מקצוענית כמה שיותר ולחפש את האנשים הכי הוגנים, שאתם מרגישים שמבינים הכי טוב את המקצוע שלהם. כל כולי תקווה שגל התפירה בארץ יביא לפתיחה של חברות קטנות ונעימות יותר, שאולי אפילו ימכרו בדים במשלוח, כמו שנהוג בחו"ל.


אני בכלל מקווה שבארץ אנשים יכנסו יותר לכל העניין הזה של היוזמה הפרטית ויבינו את הפוטנציאל האדיר שגלום ברשת. אולי גם שיפסיקו כולם לנהור לאוניברסיטה בשביל לעשות תואר במשפטים, פסיכולוגיה, קולנוע או תקשורת. כמה פסיכולוגים, במאים ועורכי דין יכולה מדינה אחת לספוג? (אני בעד השכלה כמובן, אך לא הפרגמטית, אלא להרחבת הדעת) הרשת מלאה בפרויקטים מעוררי השראה, אנשים שהתחילו עסקים קטנים מהבית, מצאו צורך, ענו עליו, היו מקוריים והחיים החזירו להם בהצלחה. זה נכון שאנחנו מתפתחים, ולא כל כך מפרגנים אחד לשני, אבל נראה לי שאפשר לשנות את זה. תגידו לי מה אתם חושבים.



כפתורי וינטאג'- אטסי
אחרי שמחליטים על איזה בד הולכים, מתאימים חוטים, כפתורים, גומיות,  פליזלין, בדי בטנה (כותנה, בטיסט או ויסקוזה הם המועדפים עלי) וכו. כמובן צריך גם מחטים- לתפירה ביד, ולמכונה (דקים, עבים, ולבדי סטרצ'). את כל אפשר לקנות במקום אחד, ואני אוהבת את יוחנן. יש שם אישה נחמדה מאוד בשם אדית, שמעבר לאופי הארופאי שלה, היא ממש מבינה עניין.

11. סרט מדידה. איתו אנחנו מודדות את ההיקפים המושלמים שלנו:)

פה יש לי רק הערה אחת- שימו לב שאתן קונות אחד עם סנטימטרים בצד אחד ואינצ'ים בצד השני זה ממש קל לתרגם ככה.



טוב :)

כתבתי פוסט מקיף, ואני מקווה שהוא יעזור למי שבתחילת דרכה. חלק מהכלים כאן שייכים יותר למתקדמים, ככה שלא חייבים לקנות הכול ומיד, אלא להנות מהתהליך, וממחסור. אולי ככה לומדים להעריך..?

אני מרגישה שאני לומדת המון מבלוגים אחרים, אך בשביל לעשות את הדברים בדרכי בארץ, היתי צריכה ללמוד הרבה לבד. לתרגם, לחפש את החומרים הטובים, את בעלי המקצוע האדיבים והמקצוענים.. הרבה עבודת רגליים וניסוי וטעיה.


יש לכם עוד אנשי מקצוע/חנויות/ אתרים להמליץ?

מה הניסיון שלכן עם נחלת בנימין? מישהי הלכה לאיבוד? הוציאה את מיטב הונה? קנתה בד שנהרס לה אחרי התפירה?
או להפך-  אולי מכירה פינה קסומה?
אנא- שתפו והגיבו!

נ.ב. למי שרוצה לראות את כל הרשימה הזו מסודרת ומתורגמת, כנסו ללינק הלוח "המגירה שלי" בפינטרסט- http://pinterest.com/milenabella/my-sewing-drawer/.


יום מקסים  ובתיאבון!:)



Tuesday, June 12, 2012

Sewing, round - תפירה, גלגול - 2012



אז איך ולמה בעצם אנשים מתחילים לתפור?


אומרים שהרעיונות האנושיים, הם משהו שמסתובב בעולם,ואם אדם אחד חושב על משהו, סביר להניח שמישהו אי שם בעולם חשב על זה גם (או שיעשה זאת בקרוב:)). יש אנשים שהמחשבה זו עשויה לדכא אותם, אך אני אוהבת אותה דווקא. איכשהו הרעיון של העולם כתודעה אנושית גדולה מרגיע ומנחם אותי. זה נחמד להיות חלק ממשהו גדול שיותר חכם מסך חלקיו.

התופעה של נשים שחוזרות לתפור היא כלל עולמית, והיא הולכת וגוברת בקצב מדבק, אם נשפוט לפי כמות הבלוגים וקהילות האינטרנט הנולדות, החוגים החדשים שנפתחים, או אפילו העובדה כי רבות מהחברות שלי התחילו לחשוב על כך לאחרונה.


אני חושבת שהדברים קשורים בכמה גורמים. ראשית מדובר בתופעה אנדרגראונדית, שנולדה מתנועה אנטי צרכנית מודעת פחות או יותר שמתרחשת בעולם. החנויות שלנו מלאות בבגדים, בכמויות עצומות, חלקם, אם לא כולם עשוים באיכות נמוכה, כידוע לנו- במדינות עולם שלישי, ואנו נאלצות לשלם מחירים גבוהים על דברים שאנו זורקות או (תורמות במקרה הטוב) בשנה הבאה.





אני זוכרת תופסת את עצמי לא פעם באיזה שיטוט תועה בקניון במחשבה על מה עושים אח"כ עם כל הבד הזה? כל העבודה האנושית שהושקעה בלעשות קולקציות אחרי קולקציות לא ממש קולעות, שאיכותן וערכן יורד אחרי עונה או שתיים, יקרות ופשוט גדולות מדי בכמותן מכדי שנקנה את כולן (שוב ושוב..). אני חושבת שהיצור ההמוני מייצר בזבוז נוראי, ובסוף עם כל השפע הזה אנו נותרות רעבות, או מלאות, אך לא בדברים המזינים באמת, כמו הגוף אחרי ארוחות ג'אנק פוד.


אולי מהסיבה הזו שוטף את עולם בזמן האחרון גל געגועים לדברים של פעם, וערכו של וינטאז' עלה לעין שיעור? אנחנו מחפשים את הדברים ששרדו במבחן הזמן, בעלי ערך רגשי, אולי קצת משמעות היסטורית, ואם אפשר גם כאלה שנעשו באהבה ובקפדנות, ע"י אנשי מקצוע שמיומנותם עברה מדור לדור (או לכל הפחות לא יוצרו בסין :)?..


הנוסטלגיה לדברים של פעם הולכת יד ביד עם החזרה למכונת התפירה. מעבר למיומנות הסבתות שחוזרת מתהום השכחה, אנשים מחפשים גזרות וינטאג', מגזינים ישנים, ספרי תפירה וגזירה, שלא נדבר על כפתורים, בדים וסרטים. בקיצור, אם יש לכם אימא ששמרה את מכונת התפירה ואת הספר משנות ה50, אתן בחורות עשירות.


הפן השלישי של התופעה היא המלחמה הפמיניסטית באידיאל היופי האחיד שנכפה עלינו מהתקשורת וממדפי החנויות, המייצר, מה לעשות, דימוי גוף שלילי. נשים רבות התעייפו להתאים את גופן למידות שמציעים להן, והן רוצות להתאים את הבגדים לגופן. נשים בעלות חזה גדול שמאסו בB-CUP הסטנדרטי, נשים מעל מידה 42, או כאלה במידה 42 שלא רוצות ללבוש מיני, החלו מחפשות לעצמן אלטרנטיבות. בהתחלה בחנויות וינטאז' ויד שניה, אח"כ בחנויות של מעצבים אינדיים (independed designers) באטסי או מודקלוף {שזה אגב האתר להתלבש בו כמו זואי דה-שאנל}:), ולאט לאט ולא בלי עזרה הדדית, עשרות הדרכות חינמיות שפרסמו בלוגריות, קורסים אינטרנטיים מהממים שנפתחו, ספרים טובים שיצאו, שיותר ויותר נשים בעולם תופרות ולא מסתכלות אחורה. 


*******

תוך כדי שאני כותבת את הפוסט הזה, נכנסתי לפייסבוק ועיני נדדו לעבר כמה תמונות מהפקת בגדי הים החדשה של "לאישה". אז חוץ באמת מבגדי הים הנוסטלגיים (בא לי להגיד זה מתקרב, מתקרב..), המראות די קשים לצפיה. 




מה אני אגיד לכם, קצת אירוני שהן מחזיקות דגל שחור. אם הדוגמניות של שנות ה50, אליהן מנסה ההפקה הזו להחזיר אותנו שידרו חיות ותשוקה לחיים, כאן אני יותר במצב רוח של לוויה. השחור סמלי לרזון הקיצוני שלהן  ואם אתיחס לעצמי כאל לקוחה פוטנציאלית, אז המחשבה שעוברת בראשי היא שאני ממש לא רוצה להראות ככה, לא נראה לי שכיף להן, ולכן גם לא בא לי לקנות את בגדי הים שהן לובשות. אבל זו כל המטרה של הפקות אופנה, לא? כנראה שמשהו פה בכל זאת השתבש בתהליך.




אחרי התכתבות מעניינית עם אישה ובלוגרית אחרת, הבנתי שאני ורצה להוסיף עוד נקודה לדיון. קודם כל שיהיה ברור- אני בעד מגוון ושונות, ומעריכה אסתטית את כל הביטוים של היופי הנשי, גם הרזה. חלק מחברותיי הטובות! אימא שלי רזה!:) 

וגם אני היתי שם ומתישהו בטח אשוב, לפחות לתקופה.
אבל אני יודעת איזה השפעה הרסנית יש לאידיאל הרזה הזה על הדימוי העצמי של ילדות, וכמה נשים בוגרות מרגישות מודרות ולא לגיטימיות כשהן מסתכלות בקטלוגים מן הסוג. ואז אני שואלת את עצמי- למה? זו הרי הפקה לבגדי ים בסגנון רטרו,רובם שלמים,מאוד מחמיאים, למה לא לקחת דוגמניות מלאות יותר? למה לא לקחת כל מיני דוגמניות? 
זה מכעיס אותי שלא נשמע קולן של כל הנשים, נשים שאולי שכחו שהן הלקוחות, למען השם. אני כותבת  בצורה די חריפה, ואני לא רוצה לעדן את זה, כי אני מקווה שכשמישהו בתעשייה יתקל בפוסט הזה, ובבלוגים שדעה דומה מופיעה שם, יקרא ויקשיב.
זה לא מתאים יותר חברים, התקופה השתנתה. כדאי שנדביק את הקצב לא רק בטרנדים אלא גם במה שעומד מאחוריהם.


לסיום,כדי להדגים לכם את הנקודה שלי ולשפר לנו קצת את מצב הרוח, אשים לכם כמה תמונות של מרילין, גם בתקופה הרזה שלה אגב, אך תראו כמה מעוררת תאבון..








התכוונתי לספר לכם גם קצת על הנפשות הפועלות בעולם התפירה הוירטואלי, אך זהו, התעצבנתי, ולמען הסדר הטוב אמשיך בפעם הבא. 
stay tuned and please, go and eat something:)





Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...